ארבע שנים בלי בית

אומרים שארבע שנים זה לא הרבה זמן, לפני ארבע שנים הבנתי שזה לא נכון. נסו לחיות שנה אחת בלי בית ותבינו לבד על מה אני מדבר.
לפני ארבע שנים אני, כל משפחתי, כל היישוב שלי, וגם כל החברים שלי, קיבלנו סטירת לחי. גרשו אותנו מהבית שלנו, לא בצרפת אנגליה או ספרד, אלא כאן בארץ שלנו, במדינה שלנו מדינת ישראל. עד שגרשו אותנו האמנתי שכולנו חיים פה כי לכולם חשוב העתיד של עם ישראל, כולנו יהודים ולכן כולנו רוצים לחיות כאן, בארץ ישראל הארץ שלנו. אבל לפני ארבע שנים הבנתי שלא כולם חושבים כך. יש כאלה ששונאים אותי, אני באמת לא יודע למה. באמת שלא עשיתי רע לאף אחד. למדתי בבית ספר כמו כולם, ורציתי לעשות בגרויות כמו כולם, לסיים את כיתה י' ולעלות לכיתה י"א. רציתי לשחק ולטייל לצחוק וגם לבכות, כמו כולם. רציתי לשחות בים וגם בבריכה, להתבגר ולהתגייס לצה"ל, כמו כולם. נדמה לי שזו בקשה הגיונית.
אלא שאז הבנתי שאני שונה מרוב האנשים בישראל. יש לי בעיה, אני גר ב'שטחים' – יהודה שומרון וחבל עזה. אני גר ביישוב שרחוק רק רבע שעה מכפר סבא, עשרים דקות מחדרה, עשרה קילומטר מפתח תקווה ועוד חמישה מתל אביב. גם הרצליה, נתניה, חולון, ראשון רמלה ורחובות לא כל כך רחוקים. אני גר במקומות בו הלכו אבותינו – אלון מורה, בית אל, שכם שילה, בית לחם וחברון.
אני גר בסך הכל מעבר לחלון הבית שלכם, אבל אני גר בצד הלא נכון של הקו הירוק, אני גר מעבר לקו שמחבר בין היהודים, אני כובש בארץ שלי (ככה אומרים) ואתם לא, כי אני גר ב'שטחים'.
לפני ארבע שנים החליטה ממשלת ישראל לגרש אותי מהבית שלי. ראש הממשלה והשרים, בגיבוי כלי התקשורת וכל השמאל, אמרו "ההתנתקות טובה לישראל" גם אם הם לא ממש ידעו להסביר למה היא כל כך טובה. ותשאלו את עופר שלח ורביב דרוקר (כתבו את הספר בומרנג) אם הם מצאו סוף סוף אדם אחד בישראל ששרון סיפר לו מה כל כך טוב בהתנתקות ולמה היא "צורך לאומי". גם יאיר לפיד לא מצא.
תשאלו את הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון (דרך ארוכה קצרה) למה הוא לא כיהן כרמטכ"ל 4 שנים. תשאלו אותו מה בדיוק קרה לדרגים המדיניים והצבאיים. אתם לא צריכים לשאול, רק תקראו את הספר שלו, זה מספיק. הוא אמר "ההתנתקות תתן רוח גבית לטרור" והוא לא היה לבד, גם ראש השב"כ דיכטר אמר דברים דומים וגם ראש אמ"ן פרקש. גם האלוף יום טוב סמיה וגם האלוף איתן בן אליהו וגם האלוף שלמה גזית, אבל אף אחד לא הקשיב, כולם רצו לברוח, וקיבלנו את החמאס.
אז הזהרנו שזה יהיה אסון, אמרנו שהטרור לא ייפסק אלא רק יתחזק. ביקשנו שתקשיבו, התחננו לשמוע מכם כמה מילים טובות, אבל זה לא קרה. יצאנו לרחובות, ניסינו לעורר את האנשים ברחוב להקשיב, לשמוע, לראות. עשרות אם לא מאות הפגנות, חסימות, סרטים כתומים, ומה לא. אבל האיד הפשוט ברחוב לא טרח להקשיב, וכולנו ראינו איך שדרות בעיקר אבל גם אשקלון אופקים ואפילו אשדוד חטפו טילים, כי נשארנו לבד ולקחו אותנו מהבית. אמרנו "ההתנתקות אסון לישראל – לביטחון, לקשר בין חלקי העם שלנו, לארץ שלנו, וגם לצבא שלנו". אבל בסופו של דבר רק אנחנו בכינו, עם ישראל החליט להישאר בבית ולא להתייחס.
כשרצה ראש ממשלת ישראל לגרש אותי מהבית שלי כל האמצעים היו כשרים – פיטורי שרים, איומים, טובות הנאה, לשקר לבוחרי הליכוד שהצביעו ימין וקיבלו שמאל, וגם לצפצף על תוצאות משאל המתפקדים כי כזכור 60 אחוז הצביעו בעד גוש קטיף ונגד ראש הממשלה.
את הגירוש מגוש קטיף מדינת ישראל הצליחה לעשות ב6 ימים. אבל לשקם אותנו מחדש, לתת לנו מעט כסף כדי להסתדר ולבנות מחדש חיים תקינים, לעזור במציאת עבודה לאנשים שכל חייהם עבדו עבודת כפיים ונשארו בחוסר כל, לבנות את הקהילה מחדש במקום אחד, להיות מעט הומאניים כלפי יהודים שנזרקו מביתם בעל כורחם – את זה מדינת ישראל לא מצליחה לעשות, ואולי לא ממש רוצה, גם אחרי 4 שנים קשות, שאין לנו בית, וגם לא עץ, וגם לא כביש, וגם לא שום דבר שמזכיר חיים נורמאלים של בני אדם במדינה דמוקרטית ומפותחת. הדבר הכי קרוב לבית נקרא 'קראוילה' שזה בית שבנוי מקירות גבס ופחות חלקי גג מאשר חורים, אתם מבינים לבד שיש אין סוף נזילות בחורף וחום נורא בקיץ. לא, קראוילה זה לא בית לכל היותר אלו מגורים זמניים, אבל לא לחינם כבר נאמר שדבר זמני הוא הדבר הארוך ביותר.
היום, לאחר ארבע שנים שאין לנו חיים, אני רק מבקש שתבינו אותנו, תאהבו אותנו גם אם אנחנו קצת שונים מכם, תחייכו אלינו, תתנו לממשלה לבנות לנו בית (ארבע שנים בלי בית!), תתנו לנו לחיות בכבוד כמו כל אדם אחר, ואל תשנאו אותנו, הלא אחים אנחנו?
בלי כל קשר לימין ושמאל, גם אנחנו בני אדם, גם לנו מותר לחיות בצורה מכובדת. בבקשה חישבו שוב לפני שאתם מחליטים ככה סתם לזרוק אותנו מהבית, בטח ובטח כשאין כל תועלת, ובלי שום תוכניות לשיקום.