מחלוקת לשם שמיים

מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים (אבות, ה, יז). משנה זו שגורה בפי כל, אך קשה כל כך לקיום. כל חולק סבור שדעתו היא הדעה הנכונה והיא שתביא את הגאולה לעולם. אכן נראה שכל מחלוקת יכולה להיות לשם שמים, כל עוד שומרים על מספר כללים.
אחד הכללים הראשונים הוא שתחילת הדיון תהיה בהכרת הבסיס המשותף: לא ניתן לקיים מחלוקת רצינית כאשר אין בסיס משותף ממנו יוצאים. הבסיס יכול להיות בסיס צר (להביא את הנוער לידי...) ואם אין בסיס צר ניתן להתייחס לבסיס רחב (לקדש שם שמים), אך הבסיס המשותף הוא נקודת הפתיחה. להלן מספר עקרונות נוספים שיסייעו לכך שהמחלוקת תהיה לשם שמיים.
כבוד הדדי: אין מספיק לכתוב ולספר שבר הפלוגתא הוא ידיד אמת ומוערך מאוד. יש להאמין בכך.
כבוד לקהלים השונים: לכל רב קהל שומעים משלו. הדבר הכרחי והוא המאפשר לציבור רחב ככל האפשר להיות מחובר לעולם התורה ולעולם הרבנות. אין לפסול את הציבור האחר בשום אופן.
להציג את כל העמדות הקיימות: השומעים אינם מצויים בנבכי הסוגיה המצויה במחלוקת. מה קל הוא לנצל זאת ולהציג רק עמדה אחת. המחלוקת האמיתית תתקיים רק כאשר שני הצדדים מציגים באופן בהיר את המקורות התומכים בעמדתם ואלו הסותרים את עמדתם. לאחר מכן הם מפשטים ומבודדים את נקודת המחלוקת העיקרית ודנים בה.
שיקולים רציונאליים וסדורים: קל להשתמש בדמגוגיה זולה של משלים, התבססות לא רלבנטית על מקורות שונים, וזה קל אף יותר כשאין טיעונים רציניים. טיעונים מעין אלו משחקים ברגשות השומעים. על הטוען להתבסס על טיעונים עקרוניים בצורה מסודרת. עליו להתייחס נקודתית לנקודת המחלוקת בנקודת הזמן הנוכחית.
הבחנה בין מחלוקת מבוססת עקרונית לבין מחלוקת המבוססת על השקפת עולם: רבות מן המחלוקות מבוססות לכאורה על מקורות הלכתיים מוצקים, בעוד שהמחלוקת האמיתית היא בהשקפת עולם שונה. לעתים המחלוקת נובעת מתפיסה שונה של ההשלכות של פסיקה כזו או אחרת בעוד דור או שניים. לרבנים מותר לשקול את כל השיקולים אך הם צריכים להיות מוצגים לעין כל.
דומני שהקפדה על כללי הויכוח הראויים תביא לכבוד הדדי של הרבנים ושל הצבורים השונים.

הרב בארי הוא מנכ"ל ארגון צהר