המרדף אחר הצדק

בפרשתנו מצווה אותנו התורה: "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ')

נשאלת השאלה, מה פשר כפל הלשון "צדק צדק"? וכי לא מספיק היה לכתוב "צדק" פעם אחת בלבד?

מתרץ ה"שפת אמת": "שאין גבול וסוף לבחינת צדק ואמת. כי ה' אלקים אמת. ולכך לעולם יש להוסיף ולהעמיק שיהיה אמת לאמיתו".

משמע, שהרדיפה אחר הצדק חייבת להיות תמידית. גם אם נראה לאדם כי הוא כבר הולך בדרך של צדק ואמת, עליו להשתדל להתמיד בחיפוש הגדרה עמוקה ופנימית יותר למושג "צדק ואמת". אל לו לאדם להירתע אם יגלה לפתע כי כל מה שהוא החשיב עד לרגע זה כצודק ואמיתי, מתברר לו כמוטעה ושקרי, ביחס לדרגה גבוהה יותר של "צדק ואמת" שנגלתה בפניו. אדרבה, עליו לשמוח על כך שהקב"ה גילה לו את טעותו, וכעת הוא מסוגל להתקרב מעט יותר אל הצדק המוחלט, אל האמת לאמיתה.

בחסידות קוצק היו שמים דגש מיוחד על הרדיפה אחר ה"צדק שבצדק". בספר "סנה בוער בקוצק" (מאת מאיר אוריין, הוצאת ראובן מס), מסופר על רבי מנדל מקוצק, שאמר פעם לאחד מתלמידיו, צעיר לימים:

"נאמר, "אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש". כלום חושב אתה, אברך, שבזה נגמר העסק? שבבית המדרש תנוח מטרדות המנוול? לא מיניה ולא מקצתיה. במקום המנוול ההוא, המנוול שבשוק, יבוא אליך אל בית המדרש מנוול אחר, מנוול של בית המדרש, שגם מפניו יש להזהר..."

ייתכן שהיצר המנוול יבוא גם אל תוככי בית המדרש וישכנע את הלומד כי הוא כבר "צדיק גמור", וכי הצורה בה הוא עובד את ה' היא הצדק המוחלט והאמת לאמיתה. בדרך זו, משכנע המנוול את לומדי התורה לנוח על זרי הדפנה, ומניא אותם מלרדוף אחר "הצדק שבצדק".

עם אדישות מעין זו אסור להסכים. תמיד עלינו לחפש את נקודות התורפה שלנו, להשתדל למצוא את נקודות חוסר-השלימות שלנו, ולשמוח בשעה שגילינו אותן. כך, ורק כך, ניתן יהיה לקיים את ציווי התורה "צדק צדק תרדוף".

המפתח

אך מה יהא על אדם שאינו מצליח למצוא שום פגם במצבו הנוכחי? הוא אמנם מבין שהשאננות היא עצת היצר, אך יחד עם זאת אינו מסוגל להצביע באופן ברור על נקודה קונקרטית שבה עליו להשתפר. האם יש איזשהו כיוון כללי שבו מומלץ לו למקד את החיפוש?

הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל, מחבר פירוש "הסולם" על ספר הזוהר, מסר בידינו את המפתח לפיו יכול כל אדם למדוד בכל עת מהו מצבו האמיתי, ובכך לזרז את התקדמותו אל עבר המדרגה הגבוהה יותר של הצדק והאמת.

בספרו "שמעתי" (מאמר "לשמה זהו אתערותא דלעילא") הוא נותן הגדרה מדויקת, ישירה וחדה כתער, למושג "יצר רע": "היצר הרע הוא הרצון לקבל". מכאן נובע, שגם אדם שעוסק בתורה, עדיין יכול להיחשב ככבול בכבלי היצר הרע, אם מטרת העיסוק שלו בתורה היא על מנת לקבל ממנה תועלת אישית כלשהי. בעל "הסולם" חוזר ומדגיש נקודה זו בכתביו הרבים.

לפי מפתח זה, יקל עלינו עד מאוד למצוא את "עקב אכילס" שלנו, ולהתעלות במהירות המרבית לדרגת "הצדק שבצדק". בעל הסולם כמו נותן בידינו פנס ומראה לנו כיוון חיפוש ברור: להשתדל למצוא היכן יש בנו נטייה כלשהי לקבל תענוג לעצמנו, החל מנטייה להתגאות בבקיאותנו המופלגת במכמני התורה, וכלה ברצון לקבל שכר על מעשינו בעולם הבא.

לאחר שמתברר לאדם שעבודת ה' שלו אינה מושלמת ואינה אמיתית, עליו לשמוח ולהודות לה' על כך שהאיר את עיניו וזיכהו לגלות את מצבו האמיתי. לאחר מכן, יש להשקיע את מירב המאמצים בכדי להתנתק מאותו רצון "מנוול" לקבל הנאה ותענוג לתועלת עצמו, ולהתעלות לרמה גבוהה יותר, עמוקה יותר ואמיתית יותר של עבודת ה'.