השפעת משחקי וידאו וסרטים על האדם

הנושא של השפעת סרטוני וידאו ומשחקי וידאו על האדם מורכב בכמה שאלות: מה מעורר את הרגש ? האם אדישות רגשית בזמן ציפייה לסרטים [במיוחד כאשר מדובר בסרטים או סרטונים אלימים באינטרנט או אחר] הוא סימן של רסן נפשי והוכחה שאין להם השפעה כל כך או שהאדם אינו מודעה להשפעות שחודרים בתוך נפשו?
מה גרם להתעצמות של אלימות פיזית או מילולית בסרטים, סרטוני וידאו באינטרנט או משחקי וידאו? האם יש לאדם יכולת להתנגד לדעות מוסכמות הנפוצות בחברה?

כדי לטפל בסוגיה זו ולהבין איך להתמודד איתה, עלינו לברר את המקור הרגש באדם ואיך הוא משפיע עליו ועל החיים בדרך כלל. אנו מתייחסים לקווים באופן כללי ולא נכנסים לפרוטות.

המקור ראשון של הרגש הוא במגע של האדם עם המציאות:
הרגש הוא ביטוי ספונטאני כתגובה למה שמתרחש בסביבת האדם. ז.א שהיא תוצאה ממה שהחושים שלו קולטים ומשדרים כגון פחד מול אריה. או מתוך התייחסות לסיטואציה מסוימת כגון הוא פוגש חבר חולה ומרחם עליו.
 
מקור שני נובע מהזיכרון והיכולת לדמיין:
כאשר אדם נזכר בתקרית מסוים שריגש אותו בעבר הוא יתרגש שוב כשייזכר בו כאילו הוא חווה אותו שוב. או כאשר הוא מדמיין סיפור רגשי שלא קיים כלל, מסוגל להביא אותו להתרגשות. יש כוח בדמיון מאד חזק שיכול להשפיע על תחושות פיזיות. מחקרים חדישים מוכיחים איך המח מגיב באותה צורה בין חוויה שמתרחשת במציאות ובין חוויה מדומיינת. מתעוררים אותם האזורים של המח שמגיבים ללא אבחון בין מציאות לדמיון.

המקור שלישי יותר מתייחס לערכים מוסריים שטבועים באדם באופן טבעי:
היחס של האדם עם ערכים שהוא מייקר אותם מעוררים אצלו תחושות חיוביות כאשר הוא או סביבתו שומר אותם, אבל יכולים לעורר כעס או זעם כאשר הוא או אחרים פוגעים בהם או מזלזלים בהם. למשל הוא כועס על חוסר צדק.
 
שלשת המקורות האלו קשורים לציורים מנטאליים שבונים השקפת חיים, של ההתייחסות של האדם אל המציאות ולפחות איך שהוא מבין אותה, איך היא נתפסת בהבנה שלו. הציור מנטאלי הוא התגשמות מסוימת של מוסגים מופשטים. הוא ביטוי של המציאות או של מוסג או של דמיון. בדרך כלל האדם אינו מודע להם כל כך, אבל על פי זה הוא פועל, ומגיב למציאות. הנורו-ביולוגיה מקוממת את מקור הרגשות במערכת הלימבי של המח שהוא גם אחראי על מערכת העצבים האוטונומי. מערכת הלימבי שהכי פרימיטיבי באדם, נמצא גם בבעלי חיים. אצלם המערכת הזו מעוררת שתי תגובות עיקריות של ''לחם או ברח''.לכן פחד מעלה אדרנלין, דופק לב, זעה וכו'.התפקיד של המערכת הזו להשפיע על הרגשות שבאים לביטוי באופן סומאטי ז.א דרך הגוף. ברובד יותר עמוק כאשר נדמה לאדם שאינו מתרגש בדברים שהיו צריכים לעורר רגש הוא בעצם פיתח מערכת הגנה שמאפשרת לו להישאר אדיש. למשל, הוא צופה או שומע מעשה נורא, רצח וכדומה וטוען שאינו מתרגש. יתכן שהוא הצליח לנטרל תגובה רגשית אבל מוכח שהדבר יתנקם במשהו אחר. כמו שציינו לאחרונה נירולוגים ידועים : יש לרגשות של האדם יחס עם הקורטקס אחראי לתפקוד הקוגניטיבי. ולכן כל מה שבא במגע עם החושים מתפרש בתוך תמונה יותר רחבה של השקפת חיים. אפילו אם אדם כבר אינו מתרגש לראות אלימות וכדומה, יכול להיות שתתגבר אצלו ההרגשה שהעולם הוא מקום מסוכן, או לא בטוח ויהיה לו קשה להסביר למה. במילים אחרות לא קיים מציאות של חיים ללא רגש ולכן חוסר תגובה רגשית הוא סימן של חוסר מודעות רגשית שנמצאת תחת הרדמה כללית. כאשר החושים מעורפלים יש לעורר תשומת לב ולשאול את עצמנו איך הדבר נוצר.
בדרך כלל, אדם מרגיש את עצמו חי בגלל שהוא מזהה את עצמו כמרגיש או מבין כביטוי הידוע שאומר ''אני חושב אז אני קיים''. ההרגשה וההבנה נותנים לאדם תחושה שהוא המגיב, הוא עצמו המתבטא בתוך הרגש או השכל.
עם העידן המודרני מופיעה יכולת ובסיס רחב להפעיל את הרגשות על ידי כלי תקשורת למיניהם כמו : סרטים, אינטרנט וכו'...כל קשר הנוצר על ידי האמצעים האלו שייכים לגמרי לעולם הווירטואלי כל עוד ואינו בא במגע עם המציאות. הרגש המתעורר דרכם טבול בדמיון ולכן הוא מספק את צורך לחיות חוויה רגשית בלי ''סיכון'' ומחויבות או אחריות עליה.
 
במאמר הבא בנושא נרחיב מעט את העניין.

אסתר טאנג'י מתמחת בנושא השפעת המדיה על ילדים ומבוגרים,
ניתן להתייעץ איתה בטלפון- 054-5711-469
או במייל- [email protected]