חירות ליהונתן פולארד

אנחנו עומדים להסב אל שולחן הסדר, כבני חורין של ארץ ישראל. במרחק אלפי מילין מכאן עומד אסיר ציון יונתן פולארד להעביר בתא כלאו את הסדר ה-23 מתוך 53 שנותיו.

את חירות חייו הקריב יהונתן למעני, למענך, למען כולנו; למען נוכל לחיות כבני חורין בארץ ישראל, אנו ובנינו כל הימים. הוא פשוט רצה שנחיה ולא נמות, שלא נהיה עוד קרבן למזימות האפלות של שונאינו, המבקשים עד היום להשמידנו, גם בארץ חיינו.

יהונתן משלם מחיר נורא, על שנתן בעבורנו את הכל. הוא מופרד מאשתו, וכלוא בתנאים מחפירים, שמדרדרים את בריאותו ומסכנים את חייו, בידי "הגדולה שבידידותינו".

מאז ומתמיד נהגו יהודים להניח כסא ריק סביב שולחן הסדר, למי שעדיין חסר מן הבית הלאומי: ליהדות רוסיה שמעבר למסך הברזל, לשבויים ולנעדרים. כסא לאליהו הנביא, מבשר הגאולה.

יהונתן פולארד עדיין חסר, בתוך שאר אחינו השבויים והנעדרים במדינות אויב. את כולם עלינו לשחרר, אבל רק את יהונתן אנחנו יכולים לתבוע מממשלת ארה"ב, שחרורו אינו קשור לשחרור מחבלים, וכעת היא במיוחד שעת הכושר לשחרורו. אסור לנו לשכוח לרגע: זה בידיים שלנו, בע"ה.

על מנת שנזכור כולנו את יהונתן פולארד בחג החירות, הוכן מעמד מיוחד, ה"קריאה לחרות", על מנת לשימו על שולחן ליל הסדר ועל לוח ליבנו.

במעמד מופיעה תמונתו של יהונתן, התפילה לשלום השבויים והנעדרים, ומכתבו של יהונתן מהכלא. בנוסף לכך הציבור מתבקש להניח כסא לצד שולחן הסדר האישי-משפחתי, למען כל מי שנעדרים מן השולחן המשפחתי-לאומי.