לנתק פלאפונים ולענות למציאות

אני מרגיש שיש בפלאפון בעיה קשה שכולנו נגועים בה.
לא בעיה של בזבוז זמן,
וגם לא של כסף.
בעיה בעצם המכשיר.

כשהמכשיר בכיס - משהו בבן אדם חסר.
כביכול משהו בו נמצא בעולם אחר, פתוח ל'תדר אחר'.
אתה רואה בן אדם, אבל לא כולו לפניך.

נוח לאדם להשתחרר במידת מה ממחויבות כלפי המציאות.
לא כולו נמצא בהווה,
לא כולו נמצא בהיכון,
לא כולו נמצא,
משהו בו פתוח ל'חזית אחרת', מן הסתם חזית יותר טובה.

הוא והמציאות לא אחד.
הוא יכול להתפנות בכל רגע למציאות אחרת,
הוא לפעמים מת שמישהו רק יוציא אותו ל'מסך' חדש.
הוא לא מתחייב למציאות, ואם תהיה לו 'הצעה' קצת יותר טובה הוא 'עונה' לה ו'הולך'.

...סליחה קורא יקר, אני כבר חוזר
"הלו"
"-"
"-"
....סליחה, חזרתי.

האדם חי בצורה 'חלקית' במציאות,
בצורה של 'קרעים קרעים'.

...שניה, זאת רק הודעה
....סליחה.

מקוננת בו תמיד תקוות שווא לאיזו 'שיחה גואלת', ש'תרומם' אותו,
שתתן לו הרגשה טובה, תפיחה.
נפשית הוא הופך להיות מ'שולט' - ל'נשלט'.
הוא עובר מפרופיל 'חי' לפרופיל 'מחכה ל'.

הוא שמח לקבל.
הוא שמח לראות 'התקבלה'.
הוא שמח לשמוע צפצוף,
הוא שמח להרגיש שמשהו זז,
לפעמים קורא שהוא סתם מוציא, מתבונן... ומחזיר חזרה. אף אחד לא...
קוראים לזה 'משועבד'!
כן כן, לא אתה עם הסמים, אתה, הבחור הנחמד עם המשקפיים..
העיקר שבפסח נדע כולנו לדקלם שקיים בכל אחד בחינה של 'עבד'...

---------

אנחנו עומדים בפתחו של חג החירות, ולמרות שאנחנו לא תמיד שמים לכך לב וחושבים שבעולם המודרני אנחנו חופשיים לחלוטין, אנחנו משועבדים וגם משתעבדים לכל מיני חפצים, תופעות, תחושות, מכשירים, פיתויים, גירויים. שנזכה כולנו להגיע לחירות אמיתית...