חג הקטניות?

ננסה לבחון את היחס לאיסור קטניות לאור הדרכת הרב קוק ביחסנו אל גזירות חכמים בכלל.

איסור קטניות
על המנהג לאסור קטניות והסבריו אנו שומעים לראשונה בצרפת, במאה ה-13, אצל הסמ"ק, שמעיד על כך שזו גזירה שנוהגת כבר מימי חכמים קדמונים. הטעם המרכזי שמובא כסיבה לאיסור הוא הדמיון הרב שקיים בין הקטניות לדגנים (הן בצורת הבישול של שניהם בקדירה, והן באופן סידורם בשדות ואחסונם באותם מחסנים). בעקבות הדמיון בין המינים, נולד חשש שמא יתערבו במיני הקטניות גרגירים של חיטים ושעורים, וכשיבשלו את הקטניות יחמיצו החיטים המעורבים בהם, ומשום כך גזרו על הקטניות.

בימינו, כאשר כל תהליך הייצור של הדגן והקטניות נעשה באופן הרבה יותר מסודר ונקי, נתעוררו הרבה רוחות ביחס לרלוונטיות של הגזרה, שלכאורה אין בה צורך. נראה שיש כאן הזדמנות טובה לשפר את ההבנה שלנו ביחס לגזירות חז"ל בכלל.

כך כותב הרב במוסר אביך:
"עניין סייגות התורה אינו מצד עצם ההבאה אל העבירה, רק שכמו שהעבירה רעה בעניינה כמו כן כל העניינים שמקושרים בה קשר עילה ועלול רעים וכדאי לפרוש מהם מאד" (פרק א', עמוד יט).

סייגות חכמים אינן טכניות, שבאות למנוע אותי מלעבור עבירה. זה לא התפקיד של חכמים, אלא של כל אדם לפי מה שהוא מכיר את חולשותיו. כגון, בשביל שאדם יקום לקרוא ק"ש בזמן, רצוי שילך לישון בשעה סבירה, ויכוון שעון מעורר, אבל לא בשביל זה צריכים חכמים לתקן תקנות. תקנות וסייגות שתקנו לנו חכמים הם רק מקומות בהם זיהו חכמים שבסייג עצמו קיים פגם. לדוגמא: התורה אסרה גילוי עריות, ובאו חכמים וגזרו 'שניות לעריות', כלומר, הרחיבו את האיסור לקרבה רחוקה יותר. לא נראה שיש כאן 'מקדם בטיחות' לאיסור עריות, אלא שחכמים זיהו פגם עצמי אף בשניות לעריות. אמנם לא חמור כמו בעריות עצמן, אך עדין פגם. כלשון המהר"ל: "כי אי אפשר שיהיה האחד חטא קשה, והקרוב אליו לא נחשב חטא כלל!" (באר הגולה, באר ראשון).

על פי אני רוצה לטעון שגזירת קטניות לא מתחילה מחשש טכני של שמא יבוא לאכול חמץ. יש פגם עצמי בקטניות עצמן. אמנם לא חמור כמו חמץ, אך עדיין פגם. וכל הטעמים שמראים על קשר פיזי בין הקטנית לדגן הם הביטויים החיצוניים לדמיון ולקרבה הרוחנית המהותית שקיימת ביניהם, שהיא הסיבה האמיתית לגזירה. טוב, מאיפה לנו שבאמת, מעבר לדמיון החיצוני, יש בין הקטנית והדגן קירבה מהותית?

המשנה בפסחים (לה ע"א) קובעת את ההלכה שרק חמשת מיני דגן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, וחייב על חימוצם כרת. אמנם, מיד מביאה הגמרא כדעה חולקת את דבריו של התנא רבי יוחנן בן נורי:
"אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח"!
(ביטוי נוסף לכך שהאורז קרוב לדגן מבחינה מהותית, הוא שבאופן מיוחד ברכתו הראשונה היא 'מזונות', כמו על הדגן).
אמנם לא נפסקה הלכה כרבי יוחנן, ואורז ושאר קטניות לא מחמיצים, אך במהלך הדורות, הרגישות של עם ישראל כביכול עלתה דרגה, ומאיסור מאכל שהחמיץ לגמרי, קבלו על עצמם לאסור אף מאכל שיש בו כביכול 'רמה חלשה יותר של חמץ'. מכיוון שכך, למרות שבימינו סיבת הגזירה הפכה להיות פחות רלוונטית, מכיוון שסיבה זו היתה רק סימן לעניין פנימי יותר, תוקף הגזירה נשאר בעינו. או כלשון הרמב"ם: "בטל טעם - לא בטלה גזירה" (ממרים פ"ב, ה"ב). (עד כאן בשם הרב אביב זגלמן שליט"א)

"יהא בעיניך כעובד עבודה זרה"
היסוד הרוחני של האיסור חמץ הוא עבודה זרה. כך לשון הזוהר הקדוש: כל האוכל חמץ כאילו עובד עבודה זרה. (ח"ב דף קפ"ד ע"א). וכבר נאמרו הקבלות רבות בעניין (חיובם כרת, "אסורים ואוסרים בכל שהוא", מתבטלים על ידי מחשבתו של האדם, ועוד). נראה שמשום כך רבו החומרות וגזירות גם על הדברים הסמוכים לאותו איסור חמור של חמץ, שיסודו בעבודה זרה. מגמה זו ניתן ניתן כבר לראות בתורה עצמה, כאשר אסרה לאכול חמץ עוד מחצות ערב חג, וכן, שני האיסורים הנוספים של 'בל יראה' ו'בל ימצא'. לפי זה ניתן לומר, שאם החמץ עצמו מבטא עבודה זרה, הרי שבקרוב אליו יש 'בחינה של עבודה זרה'.

נראה שאמירה זו איננה הסקה בעלמא, שהרי לאותו ר' יוחנן בן נורי, שהחמיר לעיל בקטניות כחמץ, יש בכל הש"ס ארבעים ושתים הלכות שהובאו בשמו, ומימרא אחת באגדה, וקשה שלא לראות בה את 'תפיסת עולמו' בהקשר של הקטניות: 
"המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובר עבודה זרה. שכך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לך עשה כך ולמחר אומר לך עשה כך, עד שאומר לו לעבוד עבודה זרה והולך ועובד". (שבת ק"ה ע"ב).

"יהא בעיניך כעובד עבודה זרה" - למרות שהוא לא עובד עבודה זרה עכשיו! אבל מכיוון שיש במעשה הזה כדי להביאו מחר לידי עבודה זרה, סימן שיש באותו מעשה פגם ובחינה של עבודה זרה, ומשום כך יהא בעיניך כבר עכשיו כעובד עבודה זרה.

שנזכה כל בית ישראל, לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה, להתנקות ולהיטהר, הן מהעבירות שבידינו, והן מהסמוכות להן, ומתוך כך יקוים בנו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

פסח כשר ושמח!