על פרעה ועל עם ישראל
הרב יניב חניאח ניסן, תשסח13/04/2008מצחיק לגלות מי הראשון ש"הפך את עם ישראל לעם", אבל כאשר מעיינים בסיפורי התורה רואים שדווקא פרעה, המענה הגדול של עם ישראל המצרים- הוא זה שמכנה את עם ישראל לראשונה "עם".
מצחיק לגלות מי הראשון ש"הפך את עם ישראל לעם", אבל כאשר מעיינים בסיפורי התורה רואים שדווקא פרעה, המענה הגדול של עם ישראל המצרים- הוא זה שמכנה את עם ישראל לראשונה "עם". עד אז "עם ישראל" היה סך הכל משפחה אחת, משפחה טובה, אנשים טובים ומיוחדים, אבל משפחה.
רק כאשר פרעה מזהה את הסכנה שבעם ישראל (שהם יכבשו את ארץ מצרים)- הוא קורא להם "עם". יהיו בודאי כאלה שיחשבו שזה לא ממש משנה מי קרא להם כך ראשון, אולם גם אלה מבינים שהמקום שבו עם ישראל מתגבש והופך לאומה הוא ארץ מצרים. דווקא בקשיים, בשעבוד- נולד עם ישראל. המעבר הזה, מיחידים לאומה, הוא לא מעבר קל. ישנם סיפורים רבים על לוחמי פלמ"ח שהתקשו מאוד כאשר הפלמ"ח הפך לצה"ל וישנם לא מעט אנשים שבולטים יותר כאשר הם אינדבידואלים- עושים מה שהם רוצים ובדרך שהם רוצים... התנהגות כללית, של הרבה אנשים שונים, בצורה הנכונה היא הרבה יותר מורכבת.
ביציאת מצרים העניין עלה שלב, כעת כבר העם צריך לבנות חיים משותפים, להתקדם ביחד ולגבש דרך חיים שתבוסס על האידיאלים הגדולים. וזה לא קל- עם ישראל עובד הרבה עד שהם מצליחים להפנים את דרך החיים המשותפת הזו. עם צריך חוקים, עם צריך הנהגה מוסכמת, אידיאלים משותפים ועוד ועוד... ברוב המקרים הדבר קורה לאט, כאשר קבוצת אנשים חיה ביחד תקופה ארוכה, מאות שנים, הרי שהם מגבשים דרכי התנהגות משותפות, חוקים מקובלים ואפילו שאיפות משותפות. לעם ישראל זה קרה פתאום, ללא הכנה ובבת אחת... פתאום יצאנו ממצרים והפכנו ל"עם". הרצונות המשותפים באו אחר כך, דרכי ההתנהגות התגבשו אחר כך ואפילו המצוות והתורה באו אחר כך. הדרך שבה התגבש עם ישראל, ה"בבת אחת" הזה מראה שהמבנה שלנו כעם הוא שונה... בסיסי יותר, עמוק יותר. אנחנו עם לפני שיש לנו אידיאלים משותפים, לפני שיש לנו הנהגה משותת או אפילו אור מיוחד לגויים- קודם אנחנו עם ואחר כך באים הדברים האחרים.
ממש כמו משפחה, שאותה אנו לא בוחרים, אלא "מתאימים" את עצמנו לדרישות. אנחנו שייכים למשפחתינו גם אם אין לנו "שאיפות משותפות או "היסטוריה מקבילה". אנחנו משפחה... וזהו. כך גם עם ישראל, העם נוצר במצוקת מצריים ויצא ממנה כעם, מחובר נפשית ונשמתית- כלאחר מכן באים ההתאמות החיצוניות. במובן הזה יש לליל הסדר משמעות מאוד מיוחדת... הלילה שבו הפכנו לעם אחד ויצאנו לדרך ארוכה שאותה אנו מגבשים ביחד, לעיתים בהוראות מלמעלה ולעיתים תוך כדי תנועה- כעם אחד ומשותף.
רק כאשר פרעה מזהה את הסכנה שבעם ישראל (שהם יכבשו את ארץ מצרים)- הוא קורא להם "עם". יהיו בודאי כאלה שיחשבו שזה לא ממש משנה מי קרא להם כך ראשון, אולם גם אלה מבינים שהמקום שבו עם ישראל מתגבש והופך לאומה הוא ארץ מצרים. דווקא בקשיים, בשעבוד- נולד עם ישראל. המעבר הזה, מיחידים לאומה, הוא לא מעבר קל. ישנם סיפורים רבים על לוחמי פלמ"ח שהתקשו מאוד כאשר הפלמ"ח הפך לצה"ל וישנם לא מעט אנשים שבולטים יותר כאשר הם אינדבידואלים- עושים מה שהם רוצים ובדרך שהם רוצים... התנהגות כללית, של הרבה אנשים שונים, בצורה הנכונה היא הרבה יותר מורכבת.
ביציאת מצרים העניין עלה שלב, כעת כבר העם צריך לבנות חיים משותפים, להתקדם ביחד ולגבש דרך חיים שתבוסס על האידיאלים הגדולים. וזה לא קל- עם ישראל עובד הרבה עד שהם מצליחים להפנים את דרך החיים המשותפת הזו. עם צריך חוקים, עם צריך הנהגה מוסכמת, אידיאלים משותפים ועוד ועוד... ברוב המקרים הדבר קורה לאט, כאשר קבוצת אנשים חיה ביחד תקופה ארוכה, מאות שנים, הרי שהם מגבשים דרכי התנהגות משותפות, חוקים מקובלים ואפילו שאיפות משותפות. לעם ישראל זה קרה פתאום, ללא הכנה ובבת אחת... פתאום יצאנו ממצרים והפכנו ל"עם". הרצונות המשותפים באו אחר כך, דרכי ההתנהגות התגבשו אחר כך ואפילו המצוות והתורה באו אחר כך. הדרך שבה התגבש עם ישראל, ה"בבת אחת" הזה מראה שהמבנה שלנו כעם הוא שונה... בסיסי יותר, עמוק יותר. אנחנו עם לפני שיש לנו אידיאלים משותפים, לפני שיש לנו הנהגה משותת או אפילו אור מיוחד לגויים- קודם אנחנו עם ואחר כך באים הדברים האחרים.
ממש כמו משפחה, שאותה אנו לא בוחרים, אלא "מתאימים" את עצמנו לדרישות. אנחנו שייכים למשפחתינו גם אם אין לנו "שאיפות משותפות או "היסטוריה מקבילה". אנחנו משפחה... וזהו. כך גם עם ישראל, העם נוצר במצוקת מצריים ויצא ממנה כעם, מחובר נפשית ונשמתית- כלאחר מכן באים ההתאמות החיצוניות. במובן הזה יש לליל הסדר משמעות מאוד מיוחדת... הלילה שבו הפכנו לעם אחד ויצאנו לדרך ארוכה שאותה אנו מגבשים ביחד, לעיתים בהוראות מלמעלה ולעיתים תוך כדי תנועה- כעם אחד ומשותף.
הוסף תגובה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא חגים וזמנים