הצעה למדיניות חברתית חדשה- ברוח התורה

חלק ראשון ממאמר ששלח לנו אראל סגל, גולש, שבו הצעה למדיניות חברתית על פי התורה, החלק השני יפורסם בקרוב.

מה המדינה באמת חייבת לנו

 שתי טענות מנוגדות
בשנים האחרונות קראתי מאמרים רבים העוסקים בחברה וכלכלה, שהתפרסמו במקומות שונים. חלק גדול מהמאמרים הללו הסתמכו על אחת משתי טענות יסוד מנוגדות:
• א. המדינה אינה צריכה להתערב בכלכלה (פרט למניעת פשיעה ואכיפת הסכמים); התערבות המדינה מונעת מכוחות השוק להביא את השוק למצב אופטימלי; גם כשהמדינה מנסה להגן על

זכויותיהם של החלשים, היא למעשה פוגעת בהם (למשל - חוק שכר מינימום גורם לכך שהמעסיקים יכולים להעסיק פחות אנשים, ויש יותר מובטלים1).
• ב. המדינה חייבת להתערב בכלכלה; הכלכלה נשלטת ע"י המעסיקים העשירים החזקים; העובדים העניים תלויים בהם ולכן נאלצים לוותר על זכויותיהם; רק התערבות המדינה יכולה לאזן את המצב ולהבטיח תנאי העסקה הוגנים לכולם.
שתי הטענות מנוגדות, ובכל-זאת שתיהן נראות נכונות. האם אפשר להכריע ביניהן?
מה אומרת התורה
• מצד אחד, כפי שאומרת טענה א - בתורה אין כל חובה לספק לעובדים תנאי-העסקה מסויימים. כל שכר שהעובד והמעסיק מסכימים עליו מרצונם החופשי הוא כשר לגמרי; אין כל חובה לתת שכר-מינימום או זכויות סוציאליות כלשהן (כמובן, לאחר שנקבע חוק במדינה, יש לקיים אותו, כי "דינא דמלכותא -דינא" - חוק המדינה בעניינים ממוניים הוא חוק מחייב; אולם מלכתחילה אין חובה לקבוע חוקים כלשהם בנושא זה).
• מצד שני, כפי שאומרת טענה ב, אין זה ראוי שאזרח2 אחד יהיה תלוי באחר ומשועבד לו. יש מצוות רבות בתורה המגבילות את השיעבוד - מלבד המגבלות הידועות על מכירת עבדים, גם איסור ריבית ודין שמיטת החובות קשורים לרעיון זה; אך המצוה העיקרית שמטרתה להבטיח את העצמאות של כל אזרח היא חלוקת הקרקעות (במדבר כו 52-55): "לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ: אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ-בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת-הָאָרֶץ: לִשְׁמוֹת מַטּוֹת-אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ. עַל-פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ--בֵּין רַב, לִמְעָט"; התורה קובעת שכל אזרח זכאי לקבל חלק בארץ ישראל, שיישאר שלו לתמיד - הוא לא יכול למכור אותו אלא רק להשכיר עד היובל; בשנת היובל - שנת הדרור (=החופש) - הקרקעות חוזרות (ויקרא כה 10): "וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ."

מה הקשר בין חזרת הקרקעות לבין היציאה לחופשי?
1. הקרקע מספקת לאדם מקור פרנסה קבוע; אדם שיש לו קרקע, יכול לצאת כל בוקר לעבודה בשדה, ואם הוא זוכה לברכת ה' - הוא יכול לספק לעצמו לפחות את צרכי הקיום היסודיים; הוא אינו תלוי במעסיק שיכול כל רגע לפטר אותו.
2. הקרקע היא למעשה עסק עצמאי - אדם שיש לו קרקע, יכול לעשות בה כרצונו, הוא אינו חייב להשכיר את עצמו לעבודה אצל אדם אחר.
פרק כה בספר ויקרא מפרט מצוות רבות שמטרתן לשמור על עצמאותם של האזרחים, כמו - יובל, איסור ריבית, מגבלות על העסקת עבדים - ובסופו נאמר (ויקרא כה 55): "כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים - עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם": בני ישראל הם עבדי ה', ה' הוציא אותם מעבדות לחירות, ואין זה ראוי שהם יהיו שוב עבדים לבשר ודם.

איך מיישמים בימינו
היישום המדוייק ביותר של עקרונות אלה הוא, לחלק מחדש את קרקעות המדינה לכל האזרחים2. יישום זה עלול ליצור בעיות רבות, כגון:
• המדינה צריכה להחזיק בידה חלק גדול מהקרקעות, כדי לקיים בהן מבנים ושירותים ציבוריים שונים (בסיסים צבאיים, שטחי אימונים, כבישים, משרדי ממשלה, שמורות טבע, גנים לאומיים...). ע"פ השנתון הסטטיסטי האחרון, רק כ- 20% מהקרקעות במדינה מיועדות לבניה ולחקלאות.
• גם את הקרקעות המיועדות לבניה ולחקלאות, המדינה מעוניינת לפתח באופן מרוכז, ע"פ תוכניות מיתאר מוסכמות, כדי לתכנן את פיזור האוכלוסיה ואת הייצור החקלאי. כיום, אדם הרוצה לקנות קרקע ממנהל מקרקעי ישראל, צריך להתחייב שיפתח את הקרקע באופן שמתאים לתוכנית המיתאר, למשל שיבנה עליה בתי מגורים או שיקים בה מפעל. ברוב המקומות בארץ, אדם אינו יכול לקבל קרקע פנויה, להקים בה אוהל או קרוואן, ולגדל לעצמו ירקות בגינה (ייתכן שיש מספר קטן של מושבים שבהם זה אפשרי - לא בדקתי את כולם).
ניתן לקיים דיון בשאלה - האם המדינה צריכה להתערב בנושאים אלה, או שעליה לחלק את הקרקעות לאזרחים ולהניח ל"כוחות השוק" לקבוע את פיזור האוכלוסיה ואת הייצור החקלאי באופן חופשי. אולם, בינתיים ההנחה המקובלת היא, שהמדינה צריכה להתערב בנושאים אלה ולשם כך עליה לפקח על השימוש בקרקעות. פיקוח ברמה זו או אחרת מקובל בכל המדינות המתקדמות בעולם. במאמר זה אנסה להציע יישומים מתונים יותר לעקרונות הכתובים בתורה, יישומים שאינם דורשים שינוי בהנחות היסוד של המדינה המודרנית.

על-פי ההלכה, מותר למדינה להלאים קרקעות לצורך שימוש ציבורי, אך עליה לתת פיצוי הולם לבעלי הקרקעות (כפי שכתב, בנושא קרוב, הרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ד, הלכות ה-ו: "ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו, כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו, אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן--שנאמר "ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם, הטובים--ייקח; ונתן, לעבדיו" (שמואל א ח,יד).").
מכיוון שהמדינה בימינו שולטת למעשה ברוב הקרקעות בארץ ישראל, הרי שכל אזרח זכאי לקבל מן המדינה פיצוי הולם בתמורה לקרקע שהמדינה הפקיעה ממנו. אמנם אף אחד לא יודע איזו קרקע בדיוק שייכת לו, אולם מבחינה עקרונית אין לכך חשיבות, כי לכל אחד יש זכות לקרקע כלשהי, וכל (או רוב) הקרקעות נמצאות בשליטת המדינה.