אחדות העם כמוטיב מרכזי

פרשת השבוע, פרשת "שמות" פותחת את החומש השני "שהוא ספר הגלות והגאולה" [הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות] והיא המשך ישיר של החומש הראשון "ספר בראשית". היא כוללת 124 פסוקים ואין בה אף איזכור של אחת מתרי"ג המצוות. פרשה זו פותחת את סדרת הפרשיות העוסקות בסיבות הגעתו של "המיעוט היהודי" לתחומי האימפריה המצרית, שיעבודו הקשה והמפרך, כמו גם, גאולתו הטבעית והניסית מ"בית העבדים ומכור הברזל", לאחר רד"ו (=210) שנים.
מספר סיבות גרמו לירידתו של ה"מיעוט היהודי" מארץ כנען למצריים וכבר חז"ל מנו אותן במקומות שונים. אין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב. אולם, באחת מן הסוגיות התלמודיות חז"ל מיקדו את תשומת ליבנו ולימדונו שעקב העדפתו של יעקב את יוסף משאר האחים נוצרה משטמה ושנאה ביניהם [ונכון להדגיש: שכמאמינים במוסריותם של אבותינו ברור לנו שליעקב לא הייתה כוונה ליצור ולגרום למצב עגום זה]. שנאה שהובילה לפירוד, לפירוק ה"ביחד", ובעיקר: לחוסר אחדות. דבר שגרר בעקבותיו גלות ראשונה וקשה זו בתולדות העם. [שבת, דף י:].
באותה צורה, אולם, מן הכוון ההפוך, ניתן לקבוע בוודאות שמספר סיבות שנמנו הן בתורתנו הקדושה והן בדבריהם של חכמינו ז"ל במקומות שונים, כמו למשל: "בשכר ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצריים" [סוטה, דף י"א.]. או: "שבשביל מילה ושבת ששמרו בני ישראל במצריים נגאלו", כמו גם, "שבשביל ג' דברים נגאלו ממצרים, שלא שינו את שמם, את לשונם ואת לבושם" [בעל הטורים על אתר].
נשאלת השאלה: מה היה הגורם העיקרי שהוביל את העם בארץ מצריים ליצור "מהפכה רוחנית" לאחר עשרות שנים של שיעבוד מפרך וקשה [שיעבוד שהיה מן הגורמים לניתוקו של "המיעוט היהודי" ממסורת וממורשת אבות עד כדי הגעה לשפל המדרגה הרוחנית כפי שמתארים זאת חז"ל: "הגיעו עד למ"ט שערי טומאה" ויחזקאל הנביא בפרק כ']?! או: מה היה הגורם העיקרי ל"חזרה בתשובה" של "המיעוט היהודי" הן בשמירת מצוות עיקריות ובסיסיות [כגון: מילה, שבת וכו'] והן בשמירת ערכים יהודיים הקשורים לזהות ולתודעה יהודית בסיסית [כגון: חזרה אל השם, הלבוש והלשון היהודיים ושמירתם]?!
תשובתנו האחת והחד משמעית לשאלה זו, היא – האחדות. אחדות העם "סובבה עליהם את הגלגל" לטובה מעם הקב"ה ששמע את נאקתם, זעקתם וצעקתם, זכר להם את בריתו אשר נשבע לאבותינו והוציאם "מעבדות לחירות, משיעבוד לרווחה ומאפילה לאור גדול". וכך הם דברי המדרש הנפלאים והמחכימים [תדא"ר כ"ג]: "כשהיו ישראל במצריים, נתקבצו כולם וישבו יחד. ומשום שהיו באגודה אחת, כרתו (=הסכימו) יחד ואמרו: שיעשו גמילות חסדים זה עם זה... שישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב... ושלא ילמדו לשון מצריים ושלא יניחו לשון אבותיהם... ושישמרו את השבת... ושיהיו נימולים...".
מי ייתן, ובימים קשים וטרופים אלה של שסעים וקרעים ב"פאזל היהודי", ובמיוחד לפני "תקופת הבחירות" המשמשת וקרבה, נשכיל כולנו, יחד, לבחור את הנתיב החשוב ומדהים של מוטיב האחדות, מוטיב שהיה הגורם העיקרי לגאולתו של "המיעוט היהודי" ממצריים. שהרי: "באחדותינו – חירותינו".