הרפורמים באים

המאמר פורסם לראשונה בעלון "עולם קטן", שבת פרשת נשא

באופן מפתיע, למרות שרוב הציבור בישראל מגדיר את עצמו כ"מאמין אך לא שומר מצוות", הרי שהתנועה הרפורמית לא הצליחה במשך שנים למצוא דריסת רגל משמעותית בישראל. רוב רובם של החילונים בארץ מעדיפים להיות "חילונים אורתודוכסים" ולקבל את מנת היהדות שלהם מהרבנים שהם אוהבים להשמיץ בהזדמנויות אחרות.
אולם לאחרונה ישנה התחזקות עצומה ברצון ובמגמה של גופים שונים להחדיר את התנועה הרפורמית לישראל. יש לכך לכאורה שתי סיבות מרכזיות- מצד אחד, דעיכתה של התנועה הרפורמית בארצות הברית

הגורמת לכך שהם מחפשים יעדים חדשים בקרב האוכלוסיה בארץ. ומצד שני ההתעוררות הרוחנית וחיפוש היהדות בישראל.
בארצות הברית, למרות שהתנועה הרפורמית היא עדיין הגדולה ביותר, הרי שההתבוללות, הזדקנות המבוגרים ונטישת הצעירים גורמים להקטנת כוחה של התנועה. כיום, הרפורמים בארצות הברית מגדירים ארבע מטרות מרכזיות לפעולתם, שלפחות שלוש מהן קשורים לקשיים הללו:
א) "הכנסת כל בני הזוג בזוגות מעורבים לתוך הקהילה", בין אם על ידי גיור פיקטיבי מסויים או פשוט על ידם קבלתם של בני הזוג הגויים לקהילה, דבר שמצריך הגדרה מחודשת ורפורמיסטית של השייכות היהודית. בכך טבעו הרפורמים ביטוי מעניין- ההתבוללות איננה "שואה שקטה" ואיננה הכחדת היהדות, אלא היא בעצם הרחבת והגדלת היהדות על יד הכנסת בני הזוג הלא יהודיים לקבוצה.
ב) השארת משפחות שילדיהם עברו את גיל הבר מצווה בקהילה, מכיוון שזה בדרך כלל הגיל שבו המשפחות נוטשות את המרכז הרפורמי.
ג) גיבוש מחדש של עקרונות הדת, שרבים מהם גובשו בצורה זמנית (כמו סידור התפילה, שהושלם בעיקר על ידי מחיקת תפילות ארוכות מידי מהסידור הרגיל)... והפיכתם לקבועים.
ד) הגדלת והרחבת המעורבות של נשים בפעילות הרבנית.
הקשיים הללו, ובראשם ההתבוללות, מקטינים את כוחם של הרפורמים מידי שנה וגורמים למחשבות על כך שבסיס מוצק בישראל יתן לתנועה כח לשרוד. מה גם שבישראל אפשר וניתן להאמין באופן עקרוני בנישואי תערובת ובמקביל לקוות לכך שהבנים יתחתנו עם יהודיות.
הצד השני הוא החיפוש הרוחני המתחזק בישראל, הרצון להתחבר למקורות וללמוד תורה, עם או בלי קשר לחזרה בתשובה. התנועה הזו גורמת לחילונים אידיאולוגים ןלתנועות שמאל מסויימות לעשות מאמצים שיותר אנשים יתחברו לתנועה הרפורמית... אולי תחת הסיסמא- שאם כבר יהדות, לפחות שילמדו אצל הרפורמים.
כך קרה ששרת החינוך קראה לאחרונה לתנועה הרפורמית ל"נצל" את תקופת כהונתה (המתקצרת?) כדי להכניס רגל לכל מקום שבו הם יוכלו במשרד החינוך, תוך כדי שהיא מצהירה ש"כשאני כבר הולכת לבית כנסת, זה לבית כנסת רפורמי". עמוס עוז ואשתו הצטרפו לפעילות התנועה בארץ, יוסי ביילין קורא מעל כל במה רלוונטית לחיזוק התנועה ליהדות מתקדמת וגם השופט בדימוס חשין נשא נאום חשוב על חשיבותו של לימוד התלמוד תוך כדי שהוא מאשים את הדתיים בכך שהקשר ש"הם יצרו" בין שמירת מצוות ללימוד תורה מרתיע את הצעירים. בנאום הוא גם פרס תוכנית מסודרת להגברת לימוד התלמוד אצל בני הנוער החילוני, תוך כדי ביטול הקשר בין דברי הגמרא לחובת שמירת המצוות.
אולם הנסיונות לחיזוקה של התנועה הרפורמית בארץ לא מסתכמים רק בהצהרות וקריאות. ממש לאחרונה התחילו הרפורמים להקים בתי תפילה (דומים להפליא לבתי כנסת, תחת שם חדשני ו"לא מרתיע"- יזמ"ה (יהדות זמננו מורשת העם)), מתוך מטרה להקים אחד כזה בכל עיר בארץ. הבניין החדש ביותר נחנך במודיעין, והוא הראשון מסוגו שנבנה במימון המדינה... עם מימון ושלט של משרד השיכון וכספים לפיתוח סביבתי מעריית מודיעין. מטרתם המוצהרת היא להקים בית תפילה שכזה בכל עיר וישוב כשכרגע משרד השיכון התחייב לממן ששה. ראש עירית מודיעין התנגד בתחילה להקצות כספים לפיתוח המקום, אולם כמיטב המסורת הוא נלקח לסיור ממומן בארצות הברית, נפגש עם ראש התנועה הרפורמית ולאחר מכן נענה ברצון תוך כדי שהוא מצהיר ש"הגבעות מסביב למודיעין יתמלאו בעשרות אלפי רפורמים".
חשוב לציין שגם הישג זה של התנועה הרפורמית הושג על ידי פניה לבג"צ, מהלך שהתנועה הרפורמית עושה שוב ושוב ומשיגה דרכו דריסת רגל הולכת וגדילה בשטחים רבים, החל מההכרה ב"נישואי הקפיצה לחו"ל", עבור דרך מימונים לגופים שונים וכלה בפסק הדין שמכריח את המדינה לשלב רפורמים במועצות הדתיות.
גם הקונסרבטיבים לא טומנים ידם בצלחת ועושים מאמצים אדירים להגיע לציבור בישראל דרך פעילויות חברתיות ותחת הסיסמא- "פחות תפילה, יותר קהילה" (הקונסרבטיבים קבעו את התפילה כמרכז המאחד של הפעילות הדתית שלהם ויש בסיסמא הזו משום חידוש גדול בדרכם) הם מפעילים רבנים על תקן של מורים, מעין עובדים סוציאלים, שיעורים לאוכלוסיות חלשות ועוד... כיום מפעילים הקונסרבטיבים כ60 בתי תפילה ומרכזים קהילתיים בארץ לעומת 30 של הרפורמים. ולאחרונה הם גם קיבלו הכרה של המועצה להשכלה גבוהה בתארים שהם מעניקים במרכז הירושלמי שלהם.
שתי התנועות גם מגבירות את הפעילות בשיטת ש"ס- פתיחה של גנים, בתי ספר, מעונות יום ועוד... מתוך מטרה להגביר את החיכוך עם הציבור הלא דתי וממילא את ההשפעה עליו.
נוסף על כך מתארגנים מפגשים, ערבי עיון ופאנלים רבים בין ה"זרמים השונים ביהדות" שמטרתם להגביר את הלגיטימציה של "רבני" התנועה בשיחות מול רבנים מכל הגוונים ביהדות... הקונסרבטיבים גם פתחו לאחרונה את הקהילה הקונסרבטיבית הראשונה לציבור מזרחי, כדי למשוך גם את הספרדים למעגל שהיה די סגור עד היום מולם.
אולם נדמה שהניסיון הנועז ביותר מבחינתם של התנועות הללו (על פי שמועות עקשניות, מדובר על מימון נרחב של האיחוד האירופי לעניין) הוא הכניסה דווקא ל... צה"ל. ישנו מאמץ ברור וחד משמעי של התנועות הללו לחזק את הקשר בין חיל החינוך, שבעצמו מחפש הרחבה של התודעה היהודית, לבין קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות בארה"ב. לאחרונה העביר צה"ל את תחום התודעה היהודית לפיקוחו של חיל החינוך ומשקיו"ת חינוך, חיילים ובעיקר קצינים נפגשים יותר ויותר עם בני הקהילות השונות, בארץ ובחו"ל. באופן מוזר המהלך של העברת הפיקוח על התודעה היהודית לחיל החינוך זכה לתמיכה בכנסת של חברי הכנסת החרדיים, שמצאו בעניין הזדמנות לנגח את הרב רונצקי והכיפות הסרוגות, כך שסגן שר הביטחון לא התקשה לענות על שאילתא בעניין.
למהלכים הללו שותפים במקרים רבים מנהלי מתנסי"ם, שרים מהאליטה החילונית ואנשי תקשורת שמזהים בתנועות הללו גוף שיכול להתחבר לחילונים הישראלים ולעולים מרוסיה, פעמים רבות תוך הסתרת הזהות הקונסרבטיבית/ רפורמית של הפעילים... באופן מוצהר הם רואים את תפקיד ה"רב" כ" כאבא של הקהילה וכיועץ רוחני גם יחד, אולי אפילו בדומה לכומר בנצרות" ועושים שימוש בכל כלי אפשרי, החל ממיסטיקה וקבלה להמונים, פעילות בקרב חיילים, פעילות חברתית, גני ילדים ובתי ספר ועד לטקסי תשליך עם הרקדה המונית כדי להגיע לציבור הרחב .
ככל שמתגבר החיפוש הרוחני במדינת ישראל וככל שיותר ויותר אנשים מנסים להתחבר לצד הרוחני של חיינו כאן- מתגבר גם המאמץ לסיפוק תחליפים ותחליבי הרגעה לצמא- כשנראה שלתנועה הרפורמית יהיה חלק לא קטן בעניין.