כיצד נקבל את האור שבתורה?

"וזהו דבר הערבות אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה, כי לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל

אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצווה של אהבת הזולת בשיעור הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו. דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו" (בעל הסולם, הערבות).

המקובל האלוקי, רבי יהודה לייב הלוי אשלג, אשר כתב פירוש מלא ומקיף על כל ספר הזוהר, כתב גם סדרת מאמרי מבוא, המאפשרים לכל יהודי לטפס בשלבים הראשונים של סולם ההשגה האלוקית. אחד העיקריים שבהם, הוא מאמר "הערבות", שבו מוסבר בפירוט על חשיבותה של הערבות ההדדית שהייתה בין בני ישראל והיוותה תנאי הכרחי לקבלת התורה.

וכאז, כן עתה. גם בימינו, התנאי היחיד שעלינו למלא אם ברצוננו לזכות לאור התורה, מסתכם בערבות הדדית בין כל חברי האומה, שבמסגרתה כל אחד יתחייב למלא את כל צרכי חברו.

עם זאת, מבט מפוכח במציאות העכשווית, יעלה מיד את השאלה, כיצד יוכל כל אדם למלא את כל צרכיהם של כל חברי האומה? הלוא אפילו את צרכי עצמו האדם הממוצע מתקשה למלא! כיצד יוכל האדם להתחייב על דבר אשר ברור מלכתחילה שאין בידו לקיימו?

אלא ודאי שאין הדבר מסור ביד האדם, אלא אך ורק בידי ה'. רק הוא "משביע לכל חי רצון", ולא אף אדם בשר ודם.
לכן, מסביר בעל הסולם, האדם אינו מתחייב למלא בפועל את צרכיהם הפרטיים של כל חבריו, משום שברור שלא יוכל לעמוד בכך. בכדי לעמוד בתנאי הערבות, עליו לבקש מה' שימלא את צרכי חבריו. ואכן, לימדונו חז"ל כי "כל המתפלל על חברו – נענה תחילה".

אך תנאי אחד בלבד עומד בפני האדם כדי שתפילתו תפעל את פעולתה – עליה לבוא מעומק הלב, ולא מהשפה ולחוץ. כפי שכותב השל"ה הקדוש : "המתפלל שלא בכוונת הלב אין תפלתו נשמעת. כמו שכתוב: ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו". ולעומת זאת, "אם הכוונה מצויה ורגילה בלבו של אדם כראוי, בוודאי תפלתו מתקבלת" .

אם כן, במסגרת הערבות ההדדית בין עם ישראל, מתחייב כל אדם להשתוקק מעומק ליבו שה' ייטיב לזולתו.

אך בנקודה זו נשאלת שאלה נוספת: כיצד יכול האדם לשלוט על ליבו? הרי ייתכן מצב בו האדם חש שליבו בל עמו, וכשמתפלל על חברו, פיו וליבו אינם שווים. כיצד יוכל אדם זה למלא את התחייבותו לדאוג למילוי כל צרכי חברו?

התשובה פשוטה: ודאי שאין האדם יכול לשלוט באופן ישיר על כוונת הלב, אולם עליו להשתמש באמצעים שיעזרו לו לעורר את לבו.

השל"ה הקדוש כותב שהאמצעי הגדול ביותר המסוגל לעורר את הלב הוא לימוד התורה. שכן לימדונו חכמינו כי: "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה". לעומת זאת, כותב השל"ה, אם אדם מרבה לעסוק בתורה, כלל לא יקשה עליו להתחנן ולכוון את לבו בשעת התפילה.

עסק מרובה בתורה לא מתבטא בהכרח בשעות לימוד מרובות. אין ספק כי ישנה חשיבות לכמות הלימוד, אך ישנה חשיבות רבה אף יותר לאיכות הלימוד . אם האדם עוסק בכתבי הקודש, אפילו זמן מועט, אך בזמן הזה הוא משתוקק מכל נימי נפשו שהמאור שבתורה יחזירו למוטב, מובטח לו כי לכשיבוא להתפלל על חברו, תפילתו תתקבל לפני כסא הכבוד.

אם כך, הערבות ההדדית בין חברי האומה מתבטאת בהתחייבות מצד כל אחד ואחד להתפלל מעומק הלב שה' ידאג לכל צרכי חברו. לאחר שבני ישראל קיבלו על עצמם את הערבות האמורה, ניתנה להם התורה שהיא האמצעי המאפשר להגיע לתפילה מעומק הלב לשלום הזולת. וכשהתפילה פורצת מהלב, ה' נענה לה, משפיע לכל העם את שפעו הטוב, וממלא את כולם באורו, אור התורה.

לרגל חג מתן תורה הקרב, נייחל כי גם בימינו אנו, נשכיל להשתמש בתורה באופן שיאפשר לכולנו לקבל את כל השפע האצור בה!