האם ואהבת לרעך כמוך זו משימה בלתי אפשרית?

"ואהבת לרעך כמוך - רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה"

מהמילה "כמוך", אנו למדים שעל האדם לאהוב את חברו בדיוק כפי שהוא אוהב את עצמו, ובשום פנים ואופן לא פחות מכך. כלומר, ניתן להסביר שהאדם מחויב לדאוג למילוי כל צרכי חברו, לא פחות מכפי שהוא דואג למילוי צרכי עצמו.

יתר על כן, על האדם להקדים את מילוי צרכי חברו למילוי צרכי עצמו. היינו, שאם יש לו איזה דבר שאין לחברו, וחברו זקוק לו, עליו להעדיף את צרכי חברו על צרכי עצמו, ולתת לחברו את הדבר. זהו הפשט של מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
 
על פניו, נראה כאילו מדובר במשימה בלתי אפשרית לביצוע. הרי, כידוע לכולנו, לא רבים מאיתנו יכולים למלא ביום העבודה שלהם אפילו את צרכיהם עצמם. על פי רוב, הרצוי הוא יותר מהמצוי. אם איני מסוגל לספק את כל צרכי עצמי, כיצד אוכל לספק את כל צרכי זולתי? אם כן, כיצד יכולה התורה לדרוש מאיתנו לעבוד ולספק את משאלותיו של כל אדם מישראל?

מטרת התורה והמצוות

כדי להבין כיצד התורה חייבה אותנו לקיים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך", תחילה עלינו להבין לשם מה נתן לנו ה' את התורה והמצוות.
וכבר שאלו על זה חז"ל במדרש בראשית רבה: "וכי מה איכפת לו להקב"ה למי ששוחט מהצוואר או מי ששוחט מן העורף?" האם הוא זקוק ח"ו שנעשה לו איזושהי טובה בכך שנשחט כהלכה? וענו, כי "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות".
"לצרף" פירושו לנקות, לטהר. כשם שהצורף מטהר את הזהב מהפסולת, כך התורה והמצוות צריכות לטהר אותנו מיצרנו הרע, ככתוב: "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין".
 
הבסיס לכל המעשים הרעים הוא "הרצון לקבל לעצמו", מסביר הרב יהודה אשלג זצ"ל (מחבר פירוש 'הסולם' על ספר הזוהר) במאמרו "מהות הדת ומטרתה", כלומר "יצר רע" הוא הנטייה הטבועה בכל אדם לאהוב רק את עצמו ולדאוג לצרכי עצמו בלבד. זהו הטבע שבו נבראנו, ועל כך נאמר: "עיר פרא אדם יולד".
התורה והמצוות ניתנו לנו כאמצעי להתעלות מעל הטבע האנוכי שלנו, מעל האהבה העצמית הטבועה בנו. כשנשתחרר מעול האהבה העצמית, נוכל לממש את המטרה שלשמה ניתנו לנו התורה ומצוות: להגיע לאהבת ה'.
כותב על כך האבן עזרא (יסוד מורא, השער השביעי): "כל המצוות, הכתובות בתורה או המקובלות שתיקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכול הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה'".
אם נשכיל להשתמש בתורה ובמצוות כראוי, נוכל להגיע למטרה, אותה אנו משננים בוקר וערב: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

האמצעי לאהבת ה' - אהבת הזולת

מטרת התורה והמצוות היא אהבת ה'. מדוע אם כן, לא אמר רבי עקיבא: "ואהבת את ה' אלוקיך - זה כלל גדול בתורה"?
עניין זה בואר בהרחבה במאמרי "אהבת ישראל - כלל גדול בתורה", ואחזור עליו בקצרה.
העניין הוא, שאהבת ה' היא אמנם המטרה, אך האמצעי להגיע אליה הוא אהבת הזולת. אי אפשר לאהוב את ה' בלי לאהוב קודם לכן את הזולת. זאת משום שהמצוות שבין אדם למקום קבועות ולא משתנות, לכן קיים חשש שהאדם יקיים אותם רק מתוך הרגל, “מצוות אנשים מלומדה”. לעומת זאת למצוות שבין אדם לחברו יש תובעים רבים המונעים את האדם מהרגל, ובכך מאפשרים לו לבדוק את עצמו בכל עת אם הוא באמת מתעלה מעל ליחסו האנוכי ומפתח במקומו יחס אוהב.

אפשרי בהחלט

כאמור, "ואהבת לרעך כמוך", פירושו, לספק לרעך את כל הנחוץ לו. ושאלנו כיצד הדבר ניתן לביצוע. כותב על כך הרב יהודה אשלג במאמר "מתן תורה", כי רק באומה בת שש מאות אלף איש, שכל חבריה מקבלים על עצמם לדאוג לכל צרכי חבריהם, נפטר כל יחיד מהצורך לדאוג לעצמו. כי יודע ובטוח הוא ששש מאות אלף איש, אוהבים נאמנים, עומדים לצידו בדאגה עצומה שלא יחסר לו דבר. רק מצב כזה מאפשר לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ולקבל את התורה. מהסיבה הזאת, ניתנה התורה לבני ישראל רק לאחר שיצאו ממצרים כאומה שלימה בת שש מאות אלף איש.

מאמר מתן תורה ראה אור לראשונה בקונטרס שהוציא הרב אשלג בשנת תרצ"ג (1933). הסיבה לכתיבת המאמר דווקא בתקופה זו היא משום שדורנו הוא הדור המוכשר לממש בפועל את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" בכל לב ונפש. כדברי הראי"ה קוק זצ"ל (אגרות א', לד'): "שדווקא זה הדור הנראה כ"כ ריק ופורק עול, הוא היותר מוכשר לאור תשובת אמת".

יהי רצון שבזכות העסק בפנימיות התורה נזכה במהרה לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" במובנה המלא, ולהגיע דרכה לקיום המלא של מצוות "ואהבת את ה' אלוקיך", בכל לב, נפש ומאוד.