משמעות הקשר בין אחדות, ערבות הדדית ותשובה

פרשיות השבוע "נצבים-וילך" ייחודיות ביותר הן מבחינה טכנית והן מבחינה תוכנית. מבחינה טכנית – שתי הפרשיות נקראות השנה כ"פרשה אחת מחוברת" בשבת האחרונה והמסיימת של השנה הנוכחית, שנת התשס"ז. כמו כן, יש לציין ששתי הפרשיות הן הפרשיות הקצרות ביותר מבין פרשיות "חמשה חומשי התורה", דהיינו: פרשת "נצבים" מונה 40 פסוקים ופרשת "וילך" מונה 30 פסוקים. ומבחינה תוכנית – שתי הפרשיות כוללות את שתי מצוות העשה האחרונות בתרי"ג המצוות:
א) מצוות הקהל [דברים ל"א, י"ב].
ב) מצוות כתיבת ספר תורה ע"י כל אחד מישראל לעצמו [דברים ל"א, י"ט]. בנוסף על כך, שתי הפרשיות כוללות נושאים ועיניינים חשובים, כמו למשל: כינוס כל עם ישראל לפני הקב"ה "לפני מותו של משה" [רש"י לפסוק ט']. וזאת, כדי לכרות עמם את הברית השנייה והנוספת כדכתיב [דברים כ"ח, ס"ט]: "אשר ציווה ה' לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית (הראשונה) אשר כרת איתם בחורב", תוכחתו ואזהרתו של משה (ביומו האחרון כמנהיג העם) להיזהר ולהתרחק מן ה"עבודה הזרה" ומן "המוות והרע" והצעתו האולטימטיבית לבחור "בחיים ובטוב", מינויו של יהושע כמנהיג העם לאחר מות משה, ו"פרשת התשובה" ועוד. [ולגבי "כריתת הברית עם ישראל" עיין עוד באריכות מאמרו וחידושו המופלא של מו"ר, הרה"ג פרופסור י"א אפרתי שליט"א בספרו "ווים לעמודים", המאמר: "לפרשת כריתת הברית בארץ מואב, עמודים קס"ה – ק"ע].

מושג התשובה – פנים והיבטים שונים ורבים לו וכבר תורתנו הקדושה על פרשניה הרבים, נביאי ישראל, הוגי הדעות וגדולי עם ישראל עסקו וכתבו על כך. ועם כל זאת, הרשוני במאמר זה להוסיף עוד היבט חשוב ב"עניין התשובה" ואשר ניתן ללמוד אותו מעצם כתיבת שתי פרשיות בצמידות ובסמיכות אחת אחרי השנייה. כלומר: כתיבת "פרשת כריתת הברית" [פרק כ"ט, פסוקים ט' – כ"ח] ו"פרשת התשובה" [פרק ל', פסוקים א' – י'] הסמוכות זו לזו בתורה, שהרי: "דורשין סמיכות פרשיות" [ברכות י'.], כדלקמן –
כריתת הברית בין כל ישראל [בבחינת: "אתם נצבים היום כולכם"] ובין הקב"ה בהקהל ובכינוס המתבצע במצב של: ביחד, מתוך אחדות דעים, ערבות הדדית ואחריות גלובלית הם הסמל הגדול ביותר של השאיפה, היעד, המטרה והתכלית של המושג ה"תשובה". אין כל ספק, שבמושג זה קיימות אנרגיות ועוצמות רוחניות אדירות. אולם, כוחו גדול "ויפה הוא שבעתיים" כשהדבר מלווה ומשולבים בו ערכים לא פחות חשובים ממנו, כגון: אחדות, ערבות הדדית, אחריות גלובלית וכיו"ב.

קשר כזה מופיע במקרא במספר מקומות והסיפור המקראי שיובא להלן ובקצרה יוכיח זאת "הלכה למעשה": עם ישראל שועבד תחת ידה הקשה של האימפריה המצרית במשך 210 שנים. מתוכם – 116 שנים קשות מנשוא כעדותה של התורה: "ויעבידו מצריים את בני ישראל בפרך: וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה..." [שמות א', פסוקים י"ג – י"ד]. המצב הכללי של עם ישראל במצריים, ובמיוחד המצב הדתי/הרוחני היה "על הפנים", כדבריהם של חז"ל בספרות הקבלה: "במצריים – ירדו למ"ט שערי טומאה". ואף על פי כן, עם ישראל נגאל ממצרים. הן התורה והן חז"ל מונים סיבות שונות לגאולה זו ואין זה המקום לפרט ולהרחיב. אולם, לדעתנו, "המהפכה הרוחנית" הקולקטיבית שביטויה המעשי היה "החזרה בתשובה" הייתה סיבת גאולתם העיקרית. ומתי קורה הדבר? – רק לאחר שישראל התאחדו והתלכדו כחטיבה אחת. רעיון חשוב זה מתבסס על דברי המדרש הנפלאים והמחכימים [תדא"ר כ"ג]: "כשהיו עם ישראל במצריים, נתקבצו כולם וישבו יחד. ומשום שהיו באגודה אחת כרתו (=הסכימו) ואמרו: שיעשו גמילות חסדים, שישמרו בלבבם ברית אברהם, יצחק ויעקב, שלא ילמדו לשון מצריים, שלא יניחו (=יעזבו) לשון אבותיהם, שישמרו את השבת, שיהיו נימולים...".

אנו תפילה שהקב"ה ייתן בנו את הכוחות ליצור מציאות של "וילך משה" מתוך אחדות, ערבות הדדית וכו', יחזירנו בתשובה שלמה ובכך נזכה לחיות במציאות של "אתם נצבים", דהיינו: קיימים, עומדים בצורה יציבה וחזקה עד לביאת גואל צדק. כתיבה וחתימה טובה!!!

המאמר מוקדש לעילוי נשמתה הטהורה של אימי הצדקת מרת חממה בת יצחק זצ"ל שהשבוע מלאו ח"י שנים לפטירתה. אשה מיוחדת, פשוטה ותמה אשר כל חייה היו קודש לאלוהי ישראל, משפחתה ולעשיית חסד.
ת.נ.צ.ב.ה.

כמו כן, המאמר מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של ר' עזריאל בן חיים זצ"ל שהשבוע מלאו 20 שנה לפטירתו. איש תם וישר דרך. אוהב ה', תורתו ולומדיה. גומל חסדים ואוהב משפחתו והבריות.
ת.נ.צ.ב.ה.

כמו כן, המאמר מוקדש לרפואתן והחלמתן של שתי נשים מיוחדות שחייהן קודש לבניית הקן המשפחתי על פי רוח ישראל סבא: רחל אפרת מב"ת בת חממה זצ"ל ואורנית מב"ת בת שושנה זצ"ל.
אל נא רפא נא להן!