על קול השופר ועל אמנות ההקשבה

במלחמה האחרונה עשית את דרכך לצפת ולא עלינו נתקלת בירי קטיושות מחריש אוזניים ומבהיל למדי בקרבת מקום בו אתה נמצא. אתה מבין שעד שזה לא קרוב אליך אתה לא יכול להרגיש איך זה. מה אתה עושה עכשיו, כשקטיושות נופלות מימינך ומשמאלך? על מה אתה חושב באותו הרגע?, עד כה זה היה "בנדמה לי", עכשיו זה קרוב אליך. אתה לא חושב לא על כסף, לא קריירה, אלא רק על החיים שלך, על המשפחה שאתה הותרת מאחור, וכל השאר "מתגמד" ונהיה קטן. כך גם השופר כמו הקטיושות, אתה רואה ומרגיש את החיים עוברים מולך, הבטן מתהפכת, דפיקות הלב מתחזקות ואתה רועד. פתאום אתה מתעורר ומקבל פרופורציה לחיים, אתה מבין שזו שעת חריצת הדין, גורל על עתיד החיים שלך. לא קרה בעם ישראל שנשמעה תרועתו של שופר בראש חוצות ואיש לא חש ייראה ופחד מחמת התרועה המחרידה, המרעידה את הגוף והנפש עד לעומק הנשמה. לשופר תפקידים רבים טקסיים אמנם, אך כבר בשחר ההיסטוריה של עם ישראל שימש השופר גם כמכשיר אזעקה לעת צרה בשל הישמעו למרחוק. יש משהו בקול השופר שגורם ומעורר בנו את הצורך לשמוע ולהקשיב.

ימי הרחמים והסליחות שאנו בתוכם דורשים מאיתנו לחדד את חוש השמיעה ולאמץ כוחותינו לשמוע ולהקשיב, ובכך לקיים את המצווה הראשונה בשנה של שמיעת קול שופר, וזאת כאשר אנו איננו נדרשים כלל לבצע איזו פעולה פיזית מיוחדת, אלא רק להקשיב ולשמוע, לשמוע מה ה' רוצה מאיתנו, להתחבר לאני הפנימי העצמי שלנו.

כל השנה אנו עוסקים בצרכי היומיום המרובים: עבודה, לימודים, משפחה, עסקים וכו' עד שאנו שוכחים מלהקדיש זמן להקשיב לדברים החשובים באמת: אנשים, מחשבות, רצונות המבקשים מאיתנו שנקשיב להם - אך אנו דוחקים אותם הצידה וזונחים אותם מפאת התעסקות בדברים אחרים. הרבה דברים אדם עושה בגלל לחץ חברתי, משפחתי או פנימי והוא בכלל לא מאמין בזה, כעת הוא לא צריך להניח תפילין, לא לאכול תפוח בדבש, לא לדבר, לא לעשות כלום- פשוט רק להקשיב, להקשיב למה שהוא באמת מאמין בו. להתחבר לעצמו ולשמוע מה רוצים ממנו, המשפחה, החברים, עם ישראל.
פעם בשנה נשמעות דפיקות חודש אלול ומגישות בידינו הצעה מוזרה ולא ממש מפתה שבשבילה נדרשים אנו בסך הכל לעשות מאמץ קטן של לשמוע לקול השופר, לפתוח את האוזניים ולהקשיב.

אנו נדרשים להקשיב בימים אלו. להקשיב לעצמנו, לעמקי הנשמה, להתנתק לזמן מה בכדי להקשיב לרחשי ליבנו. לנסות לגרום לתובנה אי שם בתוכנו על שום מה הגענו למצב כזה שהזנחנו את יכולת ההאזנה וההקשבה אל אבינו שבשמים ואל זולתנו. כולנו מחויבים להקשיב לרחשי החיים, ואין מי שלא צריך להאזין, להקשיב ולשמוע, ומתוך כך להפנים ולהסיק מסקנות.

כששוכחים את מהות הנשמה, כשעושים הכל להסיח את דעתנו מלהביט פנימה אל תוך החיים הפנימיים של עצמנו, אנו דוחקים את התודעה האנושית הנשמתית שבקרבנו ואת שורש נשמתנו, שאם לא כך, לא מקרי שמגיעים לידי כך ששכחו כבר איך להקשיב ולשמוע לדברים החשובים והאמיתיים באמת.

שמיעת קול השופר אינה באה במטרה לכפות עלינו לשמוע לקול עליון ורם המגיע מלמעלה, אלא לגרום לנו, לטובתנו האישית, להקשיב לקול הפנימי הטבעי שבנו, ולהיות מסוגלים להאזין לאורך כל השנה. מה החשיבות של חיים המלאים עושר וכבוד, כסף והנאות, אם אין אנו יודעים להקשיב לקולות הפנימיים שלנו? מה שווים חיים מלאי כל טוב אם בתוכנו פנימה, הכל יבש מלאכותי וריק?

בפתחו של חודש הרחמים והסליחות, יקרה וודאי בדרכנו לשמוע את קול תרועת השופר, בואו ננסה לזכור שזו העת להטות אוזן ולנסות להקשיב, רק להקשיב לעצמנו, למי שמדבר אלינו, לצרכיו של האחר. והלוואי שנזכה לשמיעת קול שופרו של משיח ושיתקיים מה שאנו אומרים כל יום בתפלה: "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו".. אמן!

איתמר ליברמן, ישיבת 'המאירי', ירושלים.