אהבתי אתכם אמר ה'

מכתב זה הוא מכתב המשך למכתב הראשון שהופיע שניתן למצוא כאן.

שלום ערן,

מה קורה אחי?

שמחתי לשמוע שקצת התחזקת ממה שכתבתי. ואני שמח גם על השאלות שלך, כי הן נותנות לנו הזדמנות לברר הרבה דברים. אתה לא צריך לדאוג - אלה שאלות ממש טובות ובַּמקום. ולגלות לך סוד? אתה לא הראשון שחשב עליהן... מה לעשות, הפטנט כבר תפוס...

"כל מה שכתבת דיבר על זה שאני צריך לאהוב את עצמי ולדעת שאני טוב ולשם אני שייך, ובאמת התחזקתי מזה. אבל יש לי שאלה אחרת: מה

עם ה'? גם הוא חושב עלי ככה? למה שיאהב אותי אם כל הזמן אני עושה דברים נגדו? ועוד עברות כאלה שכתוב שמי שעושה אותם הוא בנידוי, והוא כמו רוצח, ואין על זה תשובה! וגם אם יש תשובה, אז על כל חטא צריך לצום 40 יום, ונראה לי שכבר לא נשארו לי מספיק ימים בחיים בשביל זה... אז גם אם בפנים אני באמת טוב - לא חבל לי על הזמן?"

איזה שאלות... אפילו אחרי התימצות שלי עדיין מרגישים את העוצמה שלהן.


כדרכם של יהודים, אני רוצה להשיב לך בשאלה.
נגיד שבא אליך אחד מהחניכים שלך, ומספר לך את כל מה שאתה סיפרת לי. עם דמעות בעיניים והכל.
מה תגיד לו?

"עוף לי מהעיניים, מלוכלך אחד, אחרי דברים כאלה שעשית אני לא רוצה לראות אותך או לשמוע אותך יותר בחיים, גם אם תצום ותבכה כל החיים שלך זה לא יעזור לך, מבחינתי שתישרף בגהינום לנצח נצחים".

מה, לא?

אני שומע נכון? אתה תחבק אותו ותגיד לו: "כמה שאני מבין אותך אחי, אל תתייאש, עוד יהיה טוב, עוד תצליח, תהיה חזק"?

אה, הבנתי. אתה - באמת אוהב את החניכים שלך. אבל ה' - אולי אצלו זה אחרת...

אולי ה' הוא כזה שאם אנחנו לא עומדים בציפיות שלו - הוא פשוט זורק אותנו...

זה מה שאתה חושב על ה'? למה לחשוב שה', שהוא מקור החסד והרחמים, לא ירחם וינסה לעזור לפחות כמונו? מה הוא עשה לך שככה אתה חושב עליו?


אם אני לא מספיק משכנע, אז יש פתרון אחר: בוא ניתן לה' יתברך בעצמו לומר לנו מה הוא חושב. בוא נראה כמה ציטוטים מהתורה שהוא נתן לנו.

כשמשה רבנו ביקש מה': "הודיעני נא את דרכיך", ה' השיב לו שאמנם "לא יראני האדם וחי", אבל הוא יגלה לו את הגילוי העליון ביותר שאדם יכול להשיג מדרכיו יתברך. וככה ה' "מציג את עצמו":

"וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה'. ויעבור ה' על פניו ויקרא: ה' ה', א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נשא עון ופשע וחטאה ונקה".

בעצם ה' אומר למשה כך: "אתה רוצה להכיר אותי, עד היכן שכוחו של האדם מגיע? אז תדע שהתכונה שמתארת אותי בצורה הכי פנימית והכי עמוקה, היא שאני רחום וחנון, גומל חסדים, וסולח גם למי שחטא נגדי. זה קודם לכל דבר אחר".

הגילוי הנפלא הזה מלמד אותנו על היחס הבסיסי בינינו לבין ה'. ה' הוא טוב ומיטיב, הוא אוהב אותנו כאב את בניו, כל מה שהוא רוצה זה שיהיה לנו טוב, וגם חשוב לו שנדע את זה, כמו שכתוב בתורה (דברים ז, ח): "כי מאהבת ה' אתכם... הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים", וכן (דברים כג, ו): "ויהפך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' א-להיך". וביד הנביא מלאכי (א, ב): "אהבתי אתכם, אמר ה'!".

התורה כותבת במקומות רבים שמטרת כל התורה והמצוות שנתן לנו ה' היא "לטוב לך" (דברים ד, מ; ה, כט; ו, ג; ו, יח; ו, כד; ח, טז; י, יג; ועוד). הרמח"ל, המסדר ב"מסילת ישרים" את שלבי עבודת ה', מדגיש בראשית פרק א' את מטרת התהליך כולו: "האדם לא נברא אלא כדי להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו!"

אני חושב שחשוב מאוד לזכור את הדברים האלה ולהתבונן בהם. הרבה פעמים אנחנו מתייחסים לה' דרך המצוות והאיסורים שהוא מטיל עלינו, שאנחנו מצליחים או לא מצליחים לעמוד בהן. אבל צריך מדי פעם להרים את המבט קצת יותר למעלה, ולזכור מיהו ה', מה היחס הבסיסי שלו אלינו ולמה בכלל הוא נתן לנו את ההתמודדות הזו.


"נכון", אולי אתה אומר עכשיו. "אבל כל זה לצדיקים שבאמת מקיימים את התורה. אולי אצלם מתקיים הרצון של ה' לתת ולהיטיב. אבל אני הרי לא מקיים את התורה כמו שצריך. ממני ה' מאוכזב".

ושוב כדרכם של יהודים, אני אחזיר לך בשאלה:

האם אתה חושב שה' לא יודע עד כמה קשה לנו?

האם אתה חושב שה' לא יודע באיזה נסיונות אנחנו צריכים לעמוד בתקופה שלנו, ובפרט בגיל שלך?

האם אתה חושב שהוא לא יודע איזה כוח יש ליצר הרע שהוא נתן לנו?

האם אתה חושב שה' לא רואה שבפנימיות שלנו אנחנו באמת טובים, ושאנחנו כל כך רוצים לעשות טוב?

והאם אתה חושב שהוא יתברך לא יודע עד כמה אנחנו מצטערים כשאנחנו נופלים, ומבטיחים לעצמנו ולו שזה לא יקרה שוב, וחורקים שן ומתאמצים שוב ושוב (כמו שכתבתי באריכות במכתב הקודם)? כל זה לא איכפת לו?

ואולי, אתה חושב, מה שהוא רוצה זה ה-5% של צדיקים שבאמת מצליחים לעמוד בכל הנסיונות, והם יקבלו את הטוב, וכל השאר - זבש"ם?



הרי ברור שזה לא כך. הרי כבר סיכמנו שאתה לא היית מתייחס ככה לחניך שלך. אז איך יכול להיות שכך ה' מתנהג איתנו? והרי גם בעניין זה מצאנו בתורה התייחסויות לרוב:

חז"ל אומרים שה' ממשיך לאהוב אותנו גם אם חטאנו לו: "בין כך ובין כך אתם קרוים בנים" (קידושין לו ע"א). ובספר שמואל (ב, יד, יד) נאמר שה' "חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח". על כל אחד מבניו ה' "חושב מחשבות" כל הזמן איך אפשר לקרב אותו בחזרה אליו, כדי שיזכה גם הוא לאור ה' ולטובו. תאר לעצמך את ה' מכנס את הישיבה של מעלה, עם מלאכי הרחמים ועם נשמותיהם של הצדיקים כמו הבעל שם טוב ור' לוי יצחק מברדיצ'ב, כדי לחשוב - איך אפשר לעזור לערן? מה לעשות כדי שהוא יגיע למצב הכי טוב שאפשר? אלו דברים יעזרו לו להתמודד? איך אפשר לחזק אותו, ואלו איתותים אפשר לשלוח לו כדי שיזכור שה' אוהב אותו בכל מצב? לפעמים נדמה לנו כאילו ה' שולח אותנו לכל מיני התמודדויות קשות, והוא כביכול יושב לו בשמים ולא איכפת לו מה קורה איתנו. אבל זה ממש ממש לא נכון! ה' איתנו כל הזמן, שמח בשמחתנו ומצטער בצערנו, ועושה כל מה שהוא יכול כדי להקל עלינו להתקרב אליו. והעצה הנפלאה ביותר, והמתנה הגדולה ביותר שה' נתן לנו כדי להתקרב אליו ולמחוק את כל הדברים הלא טובים שעשינו, היא כמובן - התשובה.

מדברי ה' למשה שהבאתי קודם אנו רואים שה' מרחם גם על מי שהתרחק ממנו, ואינו מוותר עליו חלילה. "ה' ה' - מדת הרחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת אחר שיחטא וישוב" (פירוש רש"י שם). ובהמשך הפסוק אנו רואים שה' סולח ומוחל, מאריך את אפו וגומל חסדים, ומיד כשהאדם נותן את ליבו לשוב אליו, הרי הוא נושא עליו כביכול את כל החטאים, העוונות והפשעים, ומנקה את האדם מכולם. גם כאשר ה' מעניש את מי שלא שב, הרי זה אך ורק כדי לעורר אותו לשוב וכדי לנקות אותו מהשפעתו השלילית של החטא, כדי שגם הוא יזכה לטוב ה'.

ריבוי עצום של פסוקים ומאמרי חז"ל מלמדים על ה"אינטרס" שיש לה' שכל אחד מבניו ישוב אליו, וכביכול אין לה' מנוח כל עוד אחד מבניו רחוק ממנו. "החפוץ אחפוץ מות רשע, נאום ה' א-להים, הלוא בשובו מדרכיו וחיה!" (יחזקאל יח, כג). "'פתחי לי אחותי רעייתי' - אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו!" (שיר השירים רבה פרשה ה').

ה' אף מסייע בפועל לשבים: "טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כה, ח). "בא ליטמא - פותחין לו, בא ליטהר - מסייעים אותו" (שבת קד ע"ב). וכדברי דוד המלך: "הסולח לכל עונכי, הרפא לכל תחלואיכי... רחום וחנון ה', ארך אפים ורב חסד... לא כחטאינו עשה לנו ולא כעוונתינו גמל עלינו. כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו. כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו. כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו. כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו". עד כדי כך רוצה ה' בתקנתנו, עד שאפילו הרהור תשובה אחד נחשב כתשובה שלמה. וכך נקבע להלכה (קידושין מט ע"ב): "(אמר לאשה הרי את מקודשת לי) 'על מנת שאני צדיק', אפילו רשע גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו!"

כוחה של התשובה גדול עד מאוד: "גדולה תשובה שקדמה לבריאת עולם" (מדרש תהלים מזמור צ), "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פו ע"א). "גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטל שבועה" (ויקרא רבה פרשה י). "פגע בו אדם הראשון (בבנו קין). אמר לו מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע!" (בראשית רבה פרשה כב). "אמרו לו: רבונו של עולם, מתייראין אנו מן העוונות שהם מרובים, אמר דוד 'כי עוונותי עברו ראשי' (תהלים לח, ה) וכן עזרא אמר 'כי עוונותינו רבו למעלה ראש ואשמותינו גדלה עד לשמים' (עזרא ט, ו). אמר הקדוש ברוך הוא: אל תתייראו מן הדבר הזה, אם הם עד הרקיע ואתם עושים תשובה - אני סולח, ולא עד הראשון ולא עד השני ולא עד השלישי אלא אפילו עד השביעי עד כסא הכבוד ואתם עושים תשובה - מיד אני מקבל אתכם, 'שובה ישראל עד ה' א-להיך' (הושע יד, ב), שובה ישראל ואפילו עוונות עד ה' א-להיך".

"התשובה מכפרת על כל העבירות" - קובע הרמב"ם להלכה - "אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו... שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב - יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (הל' תשובה א, ג; ג, יד). וגם הזוהר הקדוש קובע באותה לשון ממש (זהר פ' משפטים דף קו ע"א): "לית פתגמא דקיימא קמי תיובתא" (אין דבר העומד בפני התשובה).

וממשיך הרמב"ם ואומר (שם ז, ד): "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם". והפליגו חז"ל ואמרו (יומא פו ע"ב): "גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כזכיות!"

אני לא יכול להתאפק מלכתוב עוד מקור מדהים שיש בעניין הזה (פסיקתא רבתי פרשה מה):

"אתה מוצא ביום הכיפורים, בא שטן לקטרג את ישראל, והוא פורט את עוונותיהם של ישראל ואומר: רבונו של עולם, יש באומות העולם מנאפים וכן בישראל, יש באומות העולם גנבים וכן בישראל! והקדוש ברוך הוא פורט את זכיותיהם של ישראל. מהו עושה? נוטל קנה של מאזניים ושוקל את העוונות כנגד הזכיות, ושתי הכפות של מאזנים נמצאים מעויינות (=שוות), והשטן הולך להביא עוונות וליתן בכף העוונות ולהכריעה.
מה הקדוש ברוך הוא עושה? עד שהשטן חוזר ומבקש עוונות, הקדוש ברוך הוא נוטל את העוונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירה (=בגד המלכות) שלו, והשטן בא ואינו מוצא שם עוון, שנאמר: 'יבוקש עוון ישראל ואיננו' (ירמיהו נ, כ)".



הארכתי מאוד בפסוקים ובמאמרי חז"ל, כי לדעתי זאת נקודה שאנחנו הרבה פעמים נופלים בה. צריך הרבה עבודה כדי להשתכנע באמת, שה' הוא באמת בצד שלנו, שכל מה שהוא רוצה זה שיהיה לנו טוב, שהוא אוהב אותנו בכל מצב, שאיכפת לו מאיתנו, שהוא עוזר לנו לשוב וברגע שאנחנו שבים הוא סולח, גם אם חטאנו הרבה. גם בכל תהליך התשובה ה' איתנו ומסייע לנו בכל שלב ושלב. (הרחבה בעניין הזה תוכל לראות בספר "אשיב ממצולות" עמ' 25-30, 50-60).

אני יודע שעוד לא עניתי על הכל. אבל הדברים נעשו ארוכים, ולכן בינתיים אני מסתפק בזה. אני מקוה לכתוב לך עוד בקרוב. להשתמע!


כל טוב אחי, חזק ואמץ,

יוסף

לאתר חברים מקשיבים