מהי יראת ה' אמיתית?

בפרשת קדשים אנחנו מצווים על מצוות מורא המקדש כמו שכתוב: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'"" (ויקרא יט,ל).
במסכת יבמות נמצאים את כל דיני המצווה, אני אתייחס למאמר אחד בלבד. "אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? ת"ל את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, מה שמירה אמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם" (יבמות ו ע"א).
התלמוד משווה את נצחיות שמירת השבת למורא המקדש, וכך נפסק להלכה שדין מורא המקדש תקף אפילו בזמן שאין בית המקדש בנוי בהר הבית.
נראה לומר שגם מצוות עלייה להר הבית קיימת תמיד בדומה למצווה שמירת השבת.
השבת נמצאת במרכז החיים של עם ישראל כאשר כל ימי השבוע מהווים הכנה ליום הקדוש הזה. לכן אם אנחנו מוצאים בשוק דבר טוב יש מצווה לייעד אותו לכבוד שבת. אנחנו מחכים בקוצר רוח במשך כל השבוע ליום השבת. יש קבוצה של יהודים יקרים מקרית ארבע שקבעו לעצמם יום קדוש נוסף בשבוע, יום רביעי. כל יום רביעי בשעה שבע וחצי בבוקר הם עולים בטהרה להר הבית למקומות המותרים. הם מקיימים את הפסוק במלאו כאשר הם מצפים לשני ימים חשובים במהלך השבוע: את יום רביעי – יום העלייה להר הבית ואת יום שבת- יום שכולו קדוש.
למה התורה משתמשת בלשון שמירה עבור השבת ובלשון יראה עבור בית המקדש?
נראה לומר שהתשובה נמצאת בהפטרה שקראנו ביום העצמאות, בנביא ישעיה כאשר הוא מתאר את התכונות של משיח בן דוד. "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ" (ישעיה יא,ג).

אחת התכונות של המשיח בן דוד היא יראת ה'. הנביא ישעיה מכנה למשיח בן דוד ירא ה', לאחר שהוא מקבל החלטות בניגוד למראה עיניו ובניגוד לשכל האנושי שלו.

מי שירא ה' מקבל החלטות על פי רצון ה' בלבד ולא מתחשב במה שיגידו הגויים או בניתוחים הגיוניים אחרים.
אם מנהיגי ישראל היו מתנהגים מתוך יראת ה' אמיתית הם היו בונה את בית המקדש בתשכ"ז בשעת שחרור הר הבית. לצערנו אנחנו חוששים מאומות העולם יותר ממה שאנחנו יראים מהקב"ה. אנחנו דואגים לעצמנו ולנוחיות האישית שלנו. יש לנו סיסמאות הגיוניות כדי להשתיק את המצפון שלנו, אבל בסופו של דבר האמת תנצח: אם נכעיס את המוסלמים הם יפתחו במלחמת חורמה נגדנו ח"ו. אם נבנה את בית המקדש אז האו"ם יכריזו על סנקציות כלכליות והכלכלה תקרוס.

כל הטיעונים האלה הגיוניים מאוד כמו שצויין בישעיה, אבל עלינו לפחד מהקב"ה בלבד ולהאמין בו כאשר אנחנו מקיימים את רצונו.
בתחילת פרק י"ט יש פסוק דומה במבנה שלו לפסוק שראינו לעיל."אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי ִּתשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכם" (ויקרא יט,ג).
נראה לומר שניתן להשוות בין מצוות כיבוד אב ואם ובין מצוות מורא המקדש כי שתי המצוות מוזכרות בסמוך למצוות שמירת השבת בהפרש של כמה פסוקים. "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'"" (ויקרא יט,ל).
מי רשאי להיכנס לביתו של אבינו שבשמים? הבנים שלו מי יכול לבנות בית לכבודו? הבנים שלו.
 
לכן מצוות בניית בית המקדש מוטלת על בני ישראל, הקרויים בנים של הקב"ה.

דיני מורא המקדש דומים מאוד לדיני כיבוד אב ואם. ישיבה במקום מושב האבא אסורה וכנגד זה קיים אסור לשבת בעזרה (חוץ ממלכי בית דוד). אסור לקרוא את האבא בשמו הפרטי וכנגד זה אסור להגיד את שם המפורש. אסור לעמוד במקום אביו, גם בבית המקדש יש מקומות שאסורים לנו, כמו קודש הקודשים .

יש קשר הדוק בין שלוש המצוות:שמירת שבת, כיבוד אב ואם ומורא המקדש.

המשותף בניהן הוא שהן מתקיימות לנצח ואסור לדחות אותן בגלל דברים חיצוניים כמו פחד מפני הגויים. יראת ה' האמיתית מתגלה במצוות מורא המקדש כאשר עלינו לפחד מהקב"ה ולא מאומות העולם. לכן עלינו לבנות לאלתר את בית המקדש השלישי ללא חשש.