תהליך ה"אתרוגיות" של אולמרט

אולמרט החל בתהליך של "התחמשות" בהערצה ותמיכה לקראת מהלך מדיני עתידי שיוביל. הוא מאגד תחתיו את מקורביו ואת השמאל הישראלי שמחזקים אותו שוב ושוב לבצע מו"מ עם וויתורים כואבים בתמורה לניקוי מלא מהעבירות הפליליות שנחשד בהם. מה שלא עושים הסקרים והפופולאריות שלו עושה השמאל הישראלי המקרטע.



22.04.07

אפשר להיווכח שכבר זמן רב אולמרט מתמקד בלהיות ולהתפתח כאתרוג, כזה ששומרים עליו והוא אטום בתוך קופסא עם צמר גפן. את הסימנים הראשונים של תהליך ה"אתרוגנציה" שהחל אולמרט ניתן לשמוע מפיו שלו ומפיהם של מקורביו, ומתמיכתם האדוקה והחמימה מצד השמאל הישראלי שרואים אותה בגלוי, כאילו שמדובר באתרוג מהודר שבמהודרים.

נתחיל עם מקורביו הפחות נחשבים ושקולים, למשל, ראלב מג'אדלה. עד לא מזמן ח"כ ערבי מן המניין, אולם עכשיו כשיושב על כסא שר המדע והתרבות של ישראל, הוא מנפח את חזהו ומרים אף וקורא להתחיל מיד במו"מ על הסדר הקבע, כדי שליברמן יראה את עצמו מחוץ לכותלי הכנסת.

כמובן שמג'אדלה יתמוך או וודאי שלא יערים אי אלו קשיים במסלול אליו שואף אולמרט לפסוע, בתקווה ובצפייה לממשלה יציבה ואיתנה וכמובן שמטרתה העיקרית היא פינוי יישובים תמורת מו"מ הזוי ואולי אפילו לא מציאותי. ליברמן, כפי שמצטייר פחות או יותר ואי אפשר לדעת, לא יאמר "דה" עוד, וינסה בעתיד להערים קשיים בדרך לתוכנית מדינית שפינוי יישובים בצידה.

כמובן בהתאם לאשליות שמפגין אולמרט בממשלה, שכדי שהשלום סוף סוף לא יהסס מלבוא לאזורנו צריך אפוא לעשות ויתורים כואבים ומרחיקי לכת.

אבל מג'אדלה הוא לא ממש הבעיה כאן. מאלה שעשו שירות לאומי או צבא והינם יהודים כשרים, כדוגמת פרץ וליבני, גם אלה לא מתייאשים מלעזור לאולמרט בתהליך ה"אתרוגנציה" שלו, של ניקוי חטאיו הקודמים על ידי ביצוע תהליך מדיני. שליחת אולמרט לתהליך השלום, ציפי ליבני, אמרה שמדינות ערב יכולות לתת אופק מדיני וחזרה וקראה למו"מ למרות הטרור. כל זה מצביע על המאמצים הרבים שלה ושל רבים כמותה בשמאל ליישר את המסלול לקראת הסדר שלום בקרוב שיוביל אולמרט ללא תנאים מוקדמים.

פרץ במקביל מאן לבצע את זממו בחברון כלפי המתיישבים שם, וזאת על אף הכשלים שגרם במלחמת לבנון השנייה, שקצרה היריעה מלתארם.

עוד רבים וטובים מפעילי שמאל ועיתונאים ממליצים לאולמרט לבצע הליך מדיני משמעותי וזאת במטרה שימחלו עוונותיו הפליליים, הרבים- חשוב להדגיש. נראה שהוא שואף להיכנס לנעליו של קודמו בתפקיד, אריאל שרון, ולעשות בדיוק מה שעשה. אפילו סופרים רבי הערכה וכבוד, מדרבנים אותו לעשות כן וללחוץ על ההדק לביצוע תהליך שלום. חבל שאנשי רוח כאלה מסיטים את הרוח למקומות לא נכונים, ומורידים את הרוח מהמפרשים.

נראה שבעקבות כשלים בתחום הצבא, של הפסד במלחמת לבנון השנייה מחד, והעבירות הפליליות שלו מאידך, מעידים כמה גדול רצונו של אולמרט לגדול כאתרוג.

כמי שמכר את תיק הביטחון בידי חסר ידע ואחריות, כמי שנתן את האחריות על קופה ועל כל הכסף בידי אדם שנחשד בפלילים, וכמי ששלח 156 חיילים אל מותם במלחמת לבנון השנייה והותיר תוצאות ונזקים רבים, ולמרות כל זה הוא בעצמו לא נקי, לעניות דעתי, אין עוד דרכים שיכול לפלס לעצמו אולמרט בכדי לצאת מהתסבוכת אליו הכניס עצמו.

בנוסף, חשוב להזכיר עוד מהכתם שנדבק עליו, על פגישתו עם אבו מאזן, מכחיש שואה מוצהר, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כמי שבסמוך ליום זה מסכים לחימוש כוחות הכפופים לאבו מאזן, שברור כשמש למה הנשק הזה ישמש. איזה אבסורד, כמה שהמצב עצוב, המציאות הזאת מהווה סגירה הרמטית של כל הדרכים האפשריות לבריחה של אולמרט מהתסבוכת אליו נקלע.

אולמרט מלמד אותנו שיעור ביחסי ציבור אולי, איך נהפכים לאתרוגים וכך אוטמים את עצמם מפני מזיקים ולבצע כל דבר גם אם הוא אכזרי. העיתונאים ופעילי שמאל הם שומרי אתרוגים מעולים, והוכיחו זאת בעבר בתקופת שרון, ועכשיו הוא תופס "טרמפ" עליהם, לעבר שאיפותיו הנוראיות.

נקווה כי מה שיוציא את אולמרט מאכסונו בתוך הקופסא בה נמצא, תהיה קרוב לוודאי ועדת וינוגרד, או על ידי לחץ שיופעל מהימין שלא ישתפן ואולי גם מהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שיעשה מעשה נועז ואמיץ וישלח את ראש הממשלה הביתה לפני שיבצע את מעלליו.

והשאלה היא: האם ילך אולמרט בעקבות קודמו בתפקיד הרם וירוץ למו"מ מדיני ובלבד שצעד שכזה ינקה אותו מהעבירות שנחשד בהם? האם הציבור ייתן לאיוולת הזאת יד, ולא ימנע מבעוד מועד את הנזק?

ועל ליברמן, ואולי גם על אלי ישי, הם אולי יפרשו בדקה ה-90, או שכבר יהיה מאוחר מדי, לאות הזדהות עם המיועדים לגירוש, והדבר כבר לא יואיל, התוכנית כבר תצא לדרך. כנראה שה"אתרוג" שלנו, אולמרט, גדוש אגו, כבוד ורדיפת פרסום, אבל צריך לזכור שעתידו של אתרוג לאבד מאיכותו, לאבד את הריח והטעם. ואולי יהיה גם כך עם אולמרט.