ימי הפורים האלה/ הרב נתן צולמן

כאשר אנו באים לעיין בנושא הפורים, מתעוררות מספר שאלות: א. שם החג: כל חג נקרא על שם תוכנו. היינו מצפים אפוא, שלזכר הצלתנו מגזירת ההשמדה של המן הרשע, ייקרא החג בשם, אשר מבטא את תוכן היום הזה: "חג ההצלה" או "הישועה". והנה, להפתעתנו, נקרא החג "פורים". מדוע? ההסבר כתוב במגילה (ט, כו): "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור...". איזה "פור"? מסופר במגילה (ג, ה-ז): "וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו, וימלא המן חימה. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי. ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי". אולם, מתי להוציא לפועל את זממו? מסופר בהמשך: "בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש, הפיל פור, הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר". שואל הרב סולובייצ'יק: הרי, לכאורה, היה הפור ענין שולי, טכני, שבאמצעותו קבע המן לעצמו את מועד ההשמדה. מדוע אפוא ראו את זה חכמינו כדבר כל כך חשוב, שמצאו לנכון לקרוא לימים האלה "פורים על שם הפור"? למרות ששם זה אינו מבטא, לכאורה, את תוכן הימים. ב. כאשר אנו בודקים את תכניתו של המן, היא היתה ברורה מאד: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד, בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר, ושללם לבוז" (אסתר ג, יג). המן תכנן השמדה מלאה וביזת הרכוש. בסופו של דבר, המן ובניו הוצאו להורג על-ידי אחשורוש, והיהודים, אשר בכל מלכות אחשורוש, ניצלו ממוות: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"! השמחה היא אפוא טבעית. מדוע אין אומרים "הלל" בפורים? הרי בימי שמחה אנו אומרים בתפילה את ה"הלל". שואלים חכמינו (במסכת מגילה י"ד ע"א): מדוע אין אומרים "הלל" בפורים, כמו שאומרים בפסח (ובחגים אחרים)? הרי בפסח יצאנו מעבדות לחרות, ואילו בפורים - ממוות לחיים! ואם בפסח אומרים "הלל", בפורים בוודאי היו צריכים לומר! עונים חכמינו שלש תשובות לשאלה זו: א. "לפי שאין אומרים 'הלל' על נס שבחוץ לארץ". ב. "כי עדיין נשארו עבדי אחשורוש". ג. "קריאת המגילה היא במקום ההלל". כדי להבין את משמעותן של תשובות אלה, עלינו להיזכר ברקע ההיסטורי של התקופה, אשר בה ארע כל המסופר במגילת אסתר: מיהו אחשורוש, ומתי הוא מלך? לפי רש"י: "אחשורוש - מלך פרס היה, שמלך תחת כורש, לסוף שבעים שנה של גלות בבל". כלומר: סמוך לבנין הבית-השני. לדעת היסטוריונים: אחשורוש הוא קסרקסס, אשר מלך בפרס, בין השנים 465-485 לפני הספירה. כידוע, בית-המקדש הראשון נחרב ע"י הבבלים בשנת 586 לפני הספירה, ונבנה כעבור 70 שנה בדיוק, בשנת 651 לפני הספירה, תחת שלטון פרס. יוצא אפוא, לפי דעה זו, שבתקופת המלך אחשורוש היה בית-המקדש השני קיים. בכל אופן, לכל הדעות, המדובר הוא בתקופה שלאחר כורש. והרי מסופר בתחילת ספר "עזרא": "ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ה' מפי ירמיה, העיר ה' את רוח כורש מלך פרס, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר: כה אמר כורש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים, אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו, יהי אלהיו עמו, ויעל לירושלים, אשר ביהודה, ויבן את בית ה' אלהי ישראל, הוא האלהים, אשר בירושלים...". למרות זאת, נשארו רוב היהודים בפרס, ולא עלו לארץ-ישראל, בגלל "סיר הבשר". המצב הכלכלי היה טוב יותר בפרס. זה מסביר לנו את משמעות תשובה א': "אין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ". מדוע? כי מי היה אשם במה שעלול היה לקרות להם ע"י המן? הם עצמם! מדוע הם לא חזרו לארץ-ישראל? נס-חנוכה קרה בארץ-ישראל, לכן אומרים "הלל". אולם כאן, בני ישראל עצמם היו אשמים בכך, לכן אין אומרים "הלל". משמעות תשובה ב': אילו היו בני ישראל לומדים לקח ממה שקרה להם, ולאחר שניצלו מגזירת המן, היו עולים לישראל, היה בזה משהו חיובי. אולם, גם לאחר שהם ניצלו, לא הסיקו את המסקנה עד כמה מסוכן ליהודים לשבת בגלות, והמשיכו לחיות בפרס כאילו לא קרה דבר. אומרים חכמינו: בתפילת ה"הלל" אנו אומרים "הללויה, הללו עבדי ה'...", ולא "עבדים לעבדים". מכיון שהם המשיכו לחיות בנכר, בארץ גלותם, תוך היותם "עבדי אחשורוש", שמחתנו איננה שלמה. לכן אין אומרים "הלל"! משמעות תשובה ג': "קריאת המגילה היא במקום ההלל". מה כן חייבו חכמינו בפורים? לקרוא את מגילת אסתר, גם בליל-פורים וגם למחרת בבוקר, על מנת להחדיר בנו את התחושה, עד כמה מסוכנת ישיבת יהודים בנכר, לאילו סכנות הם צפויים. אפשר לדמות את ישיבת היהודים בגלות, לאנשים היושבים על הר געש, אשר עלול להתפרץ בכל רגע. מגילת אסתר מלמדת אותנו, שאם אנו שואלים "האם דבר כזה יכול לקרות לנו"? האם יתכן שמישהו יעז לפגוע בעם היהודי? תשובתנו חייבת להיות: כן, זה יכול לקרות בכל מקום ומקום גם בימינו, כפי שזה קרה בעבר. זהו אחד המסרים של חג הפורים: שלילת הישיבה בנכר. מקומו הטבעי של עם ישראל הוא אך ורק בארץ-ישראל! אומר הרב סולובייצ'יק: עמלק היא תופעה היסטורית. "לא תשכח"! זהו שיעור שאין לשכוח לעולם. זהו אחד הדברים החשובים, שמלמדת אותנו המגילה, עד כמה מסוכנת ישיבתם של יהודים בגלות! אמנם יכול מישהו לשאול: האם בארץ ישראל אין חשש לסכנות ולסבל? לצערנו, יש לנו בארץ בעיות בטחון, כלכלה וכו'. ארץ-ישראל איננה המקום הבטוח עבור היהודי! התשובה היהודית לשאלה זו, היא: על-פי השקפת התורה, מצבנו בארץ תלוי בנו, הוא מותנה בהתנהגותנו: "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם... וישבתם לבטח בארצכם". הקב"ה מבטיח לנו, שאם נקיים את מצוותיו בארץ-ישראל, נזכה לשבת בארץ לבטח, בבטחון ובשלוה. יש לזכור, שהמושג "קיום מצוות" כולל את התחום שבין אדם למקום ואת התחום שבין אדם לחברו! יושר וצדק. אם לא נקיים את רצון ה', מזהיר אותנו הקב"ה (בתוכחה בספר דברים, פרק כח): (טו) והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנכי מצוך היום, ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך … (סד) והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ … (כמה נכונה נבואה זו! הרי אין פינה נידחת בעולם, שאין בה יהודים. ואם נחשוב לעצמנו: "לא נורא, נסתדר בחוץ-לארץ". מבטיח לנו הקב"ה, שהדבר לא יעלה בידינו). (סה) ובגוים ההם לא תרגיע, ולא יהיה מנוח לכף רגלך … בחוץ לארץ, גם אם נקיים את מצוותיו, צפויים אנו לאי-נחת, ולא נמצא מרגוע ומנוחה לעצמנו! הקשר שלנו לארץ-ישראל מבוסס על הברית ועל החוק אנו אומרים יום-יום בתפילת שחרית: "זכרו לעולם בריתו, דבר ציוה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם: לאמר, לך אתן את ארץ כנען, חבל נחלתכם" (תהילים קה, ח-יא; דבה"י א' טז, טו-יח). מסביר הרב קוק: הקשר שלנו לארץ-ישראל מבוסס על הברית, אשר כרת ה' עם אברהם אבינו בברית בין הבתרים, וכן על חוק, שה' קבע. זוהי עובדה, למרות שאין לה הסבר רציונלי. החוק הזה אומר שני דברים: א. מקומו של עם-ישראל הוא אך ורק בארץ-ישראל, ובשום מקום אחר בעולם לא יוכל עם-ישראל להכות שורשים. ב. ארץ-ישראל שייכת אך ורק לעם-ישראל, ושום עם אחר לא יוכל להכות בה שרשים. זוהי גזירה מאת ה', זהו חוק! כך קבע הקב"ה, שעם-ישראל לא ימצא מרגוע ומנוחה בקרב הגויים, כדי שהוא לא ייטמע בין הגויים. ההיסטוריה היהודית הוכיחה זאת פעמים אין-ספור. די אם נזכיר שתי דוגמאות: ספרד – עד גירוש ספרד היה ליהודים שם "תור הזהב". וכן בגרמניה – עד עליית הנאצים לשלטון נהנו היהודים מכל זכויות האזרח, כמו כולם. האנטישמיות - מה מקורה? השנאה כלפי היהודים היא עתיקת-יומין, ולא ניתן להסביר אותה באופן הגיוני. שונאים יהודים, המקיימים מצוות, כי הם שונים מכולם. אולם עובדה היא, ששונאים גם את היהודים המתבוללים, המוותרים על כל סממן יהודי. איש לא נוקה מידיהם, צמאות-הדם, של הנאצים: לא היהודי שומר המצוות, ואף לא היהודי המתבולל. לא בן-הכפר, הנחשל, ואף לא בן-הכרך, הנאור. לא חסר-ההשכלה, ואף לא בכיר-המדע. כולם יחדיו שולחו למשרפות. דומני, שההסבר לשנאת הגויים כלפינו טמון בפסוקי התורה, שהבאנו מספר "דברים": "ובגויים ההם לא תרגיע, ולא יהיה מנוח לכף רגלך"! כל זאת, כדי שלא נתבולל בקרב הגויים! האמת ניתנת להאמר, שאילו לא היו היהודים נרדפים בארצות גלותם, ספק רב אם חלק גדול מאתנו, היינו חיים כיום בארץ ישראל! זה מה שקרה לעמים אחרים, אשר היגרו מארץ לארץ. הדור השני והשלישי כבר לא זכרו את ארץ מוצאם. מקומו הטבעי והיחיד של עם-ישראל הוא אך ורק בארץ-ישראל! גזירת ה' היא, שיהודי לא יוכל להטמע בקרב הגויים, גם אם ירצה בכך. תמיד יימצא מישהו שיזכיר לו, שהוא, בעצם, יהודי. הוא זר. "המבדיל בין ישראל לעמים" רעיון יפה בענין זה מובא בספרו של ה"חפץ-חיים" על התורה (עמ' מ"א): בהבדלה במוצאי-שבת אנו אומרים: "ברוך... המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים". על מי מוטל התפקיד להבדיל בין קודש לחול? על עם-ישראל. מי מופקד על ההבדלה בין האור לבין החושך? הקב"ה בכבודו ובעצמו. שנאמר (בראשית א, ד): "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך". ומי מופקד על ההבדלה בין ישראל לעמים? אומר ה"חפץ-חיים": העמים! הם מופקדים על הבדלה זו. ובכל פעם, שמנסים יהודים להתקרב יתר על המידה אל הגויים, ולהתבולל בתוכם, דואגים הגויים להרחיקם. התחפושות בפורים מדוע נהוג להתחפש בפורים? ראשית, זהו, כמובן, ביטוי לשמחה. אולם, הדבר מבטא גם את העובדה, שיהודי בגלות חייב תמיד "להתחפש". אין הוא יכול לשמור על זהותו היהודית בפרהסיא, בראש מורם וזקוף. עצם שמה של מגילת אסתר מעיד על-כך. שהרי שמה היה "הדסה", אלא שהיא נאלצה להשתמש בשם הפרסי, אשר ניתן לה כדי להסוות ולהסתיר את עמה ואת מולדתה. רק בארץ-ישראל יכול יהודי לחיות כיהודי, ללא צורך ב"תחפושת" כלשהי, ולשמור על זהותו. כאן מתקשר הרעיון, שהזכרנו בתחילת הדברים: מדוע מצאו חכמינו לנכון לקרוא לימים האלה "פורים על שם הפור"? האם זה כל כך עקרוני? הרי לכאורה, היה הפור רק אמצעי, אשר באמצעותו קבע המן את מועד ביצוע הגזירה! מסביר הרב סולובייצ'יק: השם "פורים" מעיד על חוסר היציבות של היהודי בגלות. הנה, בתחילת המגילה מסופר על מצבם הטוב של היהודים בשושן, אשר הם מוזמנים למשתה-המלך ככל האזרחים, ואף מגישים להם מזון כשר, תוך התחשבות במנהגיהם. ומה קורה בהמשך? בגלל "טירופו" של המן, מתהפך כל מעמדם, והם צפויים "להשמיד, להרוג ולאבד"! כל גורלם נקבע על-פי הטלת הפור … שרירות-לבו של רשע אחד, עלול לחרוץ את גורל העם היהודי! זהו המצב בהיותנו בגלות. "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור", כדי להבליט את מעמדם של היהודים בגלות! מרדכי כבר היה נידון למוות, והנה, באופן פתאומי, הוא נתמנה לראש הממשלה. לפתע כל "הקערה" נהפכה על-פיה. בן-לילה נהפך עם, שנגזרה עליו כלייה, למנצח את אויביו. אולם גם ברגע של התרוממות, עלינו להיות מודעים לעובדה, שהמטוטלת עלולה לנוע בכיוון ההפוך. וכי המן לא נהנה מאימונו המלא של המלך? והנה, פתאום הוא מוצא להורג! מדוע נשלה את עצמנו ונחשוב, שמרדכי יהיה יותר בטוח בתור ראש ממשלה? האם לא חשבו היהודים, לפני גזירת המן, שהם בטוחים לגמרי, והנה כהרף-עין הם עמדו בפני השמדה גמורה. מה היה קורה אילו הודחה אסתר לפתע מכסא המלכות, מפני שהרגיזה את המלך מאיזו שהיא סיבה טפשית, כפי שקרה לְוַשְתִּי לפניה? מי יכול לצפות דברים מראש, כדי להבטיח לנו ששינויים כאלה לא יישנו? המגילה מתארת אפוא את חוסר היציבות ואת חוסר הוודאות בגורלו של היהודי בגולה. מדוע לא נזכר שם ה' במגילת אסתר? רבים שואלים: מדוע לא נזכר שם ה' במגילת אסתר? על-פי מה שהסברנו, אפשר להבין זאת כך: למה הדבר דומה? לאדם, אשר הזהיר את בנו שלא ילך למקום סכנה, אולם בנו אינו שומע בקולו, ובכל זאת הולך למקום הסכנה. האב רוצה להגן על בנו, אבל הוא לא רוצה שבנו יראה אותו, והוא מסתתר מפניו. דבר מעין זה סיפר יגאל אלון ז"ל: כשהוא הגיע לגיל 13, גיל ה"בר מצוה", קרא לו אביו, ואמר לו: "החל מהיום, אתה מצטרף למשפחת "הגברים", ועליך לצאת לשמירה בלילות". אביו נתן לו רובה, וקבע לו שמירה בלילה, כ"מבחן הבגרות" שלו. מובן שהילד רעד כעלה נידף, אולם הוא יצא לשמירה, מתוך תקוה בלב, שהלילה יעבור בשלום. והנה, באמצע הלילה, שומע יגאל צעדי בני אדם, המתקרבים אליו. היו אלה ערבים, אשר באו לגנוב. הוא רעד בכל גופו, ולא ידע מה לעשות. לפתע הוא שומע צרור יריות, אשר נורה לעבר הערבים. היה זה אביו, אשר שכב מטרים ספורים מאחוריו ... גם במגילת אסתר, לא נזכר שם ה' במפורש ובגלוי, כי ה' מסתתר, אולם עינו פקוחה, והוא שומר על עמו. כל מי שלומד את המגילה בעיון, אינו יכול שלא להבחין ביד ההשגחה, אשר מרחפת על פני הארועים שבמגילה. הערה: אמנם כולנו מכירים את סיפור העלילה במגילה, אולם לא תמיד אנו מבינים את משמעות הארועים. אנו רגילים לחשוב, ש"נס" משמעותו: שבירת מסגרות הטבע. מגילת-אסתר מעמידה אותנו על האמת, שנסים גדולים ומופלאים מתרחשים גם בתוך מסגרות טבעיות. גם בתוך הנסתר, מתגלה ההשגחה העליונה, המכוונת והמדריכה את הכל, מאחורי הקלעים. כמו שאנו אומרים יום-יום: "על נסיך שבכל יום עמנו...". מסביר הרב חיים דוד הלוי (בסוף כרך ד' של "מקור חיים השלם", עמ' 365): "האדם המאמין אינו מבדיל בין "נס" ל"טבע": הכל קורה בהשגחת ה', אלא שזה מורגש, וזה בלתי מורגש. כמו קברניט הנוהג בספינה, שבין בשעה שהים רוגע ושקט, ובין בשעה שהוא סוער, בלעדי הנהגת הקברניט, לא תוכל הספינה להגיע למחוז חפצה. אלא, שבשעת סערה מורגשת הנהגתו לנוסעי הספינה יותר מאשר בנסיעה שקטה ורגועה. כאשר תופעות, טבעיות כשלעצמן, באות בתכיפות מוזרה, ובמועדים מדוייקים ביותר, כאילו הוזמנו מראש, ובעקבותיהם באה רווחה או מצוקה, הכל לפי העניין, הרי הכופר יכול לטעון, שאין אלה אלא תופעות טבעיות לחלוטין, ואין כאן שום נס. יש לו "הסבר" מדוייק לכל תופעה. האדם המאמין, לעומת זאת, יסביר שהופעתן של תופעות אלה מרמזת שלא מקרה כאן, אלא יש כוונה ברורה של מכוון, המשגיח ומזמן תופעות אלה בזמן הנחוץ ולמטרה מסויימת. אין כאן מקריות...". * * * "המהפך" הגדול כעבור חמישה ימים! כמה זמן עבר מהיום, אשר בו שלח המן את אגרות-ההשמדה, עד אשר הוא עצמו היה תלוי על העץ? מסופר בפרק ג': (יב) ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך: (יג) ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז: פרק ד: (א) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה: (יג) ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים: (יד) כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות: (טו) ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי: (טז) לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי: (יז) ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר: רש"י: (יז) ויעבר מרדכי - על דת להתענות ביום-טוב ראשון של פסח. שהתענה י"ד בניסן וט"ו וט"ז, שהרי ביום י"ג נכתבו הספרים: הצום היה אפוא בחג הפסח! אסתר פרק ה: (א) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית: (ד) ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום (ט"ז בניסן) אל המשתה אשר עשיתי לו: (ו) ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש: (ז) ותען אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי: (ח) אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם ומחר (י"ז בניסן) אעשה כדבר המלך: אסתר פרק ז: (א) ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה: (ב) ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש: (ג) ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי: (ד) כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך: (ה) ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן: (ו) ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה והמן נבעת מלפני המלך והמלכה: (ז) והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך: (י) ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי (מתי זה היה? בי"ז בערב או בי"ח בבוקר) וחמת המלך שככה: פירוש הדבר, שהמהפך הדמטי התרחש תוך 4-5 ימים! * * * לעניות דעתי, אדם, אשר לומד את הדברים כך, זה "מחמם" את לבו ואת אמונתו בהשגחת ה', והוא נוכח להכיר ברעיון הידוע: "תשועת ה' כהרף-עין"! פורים שמח לכם ולכל ישראל!