מי שהרוויחה ומי שהפסידה...

סוף סוף, אחרי הכנה של כמה שבועות ומאמצים- זה הצליח לי. זה היה כרוך בלא מעט מאמצים והתכוננויות, אבל איך אומרים, "יגעת ומצאת,תאמין". בשלב ראשון לבשתי את החולצה הכי קצרה שיש לי, זאת שמגיעה בקושי בקושי לסוף הבטן... אחר כך שמתי עליה סוודר פתוח וסגרתי אותו, שאימא לא תשים לב עד שאגיע למעיל. ליד המעיל הסרתי את הסוודר והחלפתי במעיל כשאני סוגרת אותו במהירות... וזהו! יצאתי כמנצחת מהבית. בכיתה טענתי שקר לי ואני לא יכולה להוריד את המעיל, וכך זכיתי להיות עם החולצה עד שהמחנכת סיימה... ואז התפנינו להשוואות.
טוב, לרותי ידעתי שאני אפסיד, היא תמיד מתוחכמת מידי, הפעם היא שמה נזם וכיסתה אותו בפלסטר, מדהים. האמת שקצת התפלאתי שהמנהלת לא שמה לב, כי בדרך כלל היא לא כל כך טיפשה, אבל בקטע של הנזם שמכוסה בפלסטר כנראה יש לה בלוק, איך זה שהיא חושבת שכולנו נפצעות שוב ושוב באיזור האף?
גם ליטל השתמשה בטכניקה של המעיל, כמוני, אבל החולצה שהיא לבשה מתחת לא היתה כל כך קצרה כמו שלי, ככה שזה היה בסדר. שירלי, לעומת זאת,ממש שיחקה אותה עם החצאית... היא לבשה משהו כזה, ממש קצר, אבל הסוותה את זה עם גרביון מאוד עבה באותו צבע, ולמרות שראיתי שהמורה מסתכלת עליה כמה פעמים, לא היה לה מה להגיד... חמוד, לא?
חימי הלכה עם התחכום עד הסוף, היא לבשה חצאית די רגילה, אבל הצליחה לקפל אותה מלמעלה כך שהיא הפכה לממש ממש קצרה, ואז, כשהמורה פזלה לכיוון שלה, היא פשוט פתחה את הקפל!! והמורה השתתקה. אחר כך היא קפלה שוב, ושוב פתחה את הקפל כשהרב נכנס לשיחה קצרה וקפלה... היא ממש הפכה לאומנית בזה... כנראה שלפעמים הפשטות יכולה להפוך לשיא התחכום. אני לא בטוחה שאני אוכל להיות כל כך זריזה בזה, אבל אני חייבת לנסות פעם או פעמיים את השיטה בבית, אם אצליח, אני ארוויח שתמיד אוכל ללבוש חצאיות ארוכות ולקצר אותם בכל פעם שהמורה או המנהלת יסתובבו (ובטח ליד אבא שלי).
נעמי הסתבכה, כי היא פשוט הלכה על שיטת "חצאית הכמעט", וניסתה פשוט למתוח ולמתוח אותה אל מעבר לברך כשהיא יושבת... זה לא הלך לה, חייבים להבין שהטכניקה הזאת עובדת רק עם סוג בדים מסויימים כי את השאר קשה נורא למתוח, בטח בחלקיק השניה שמורה או רב עוברים.
אבל... כרגיל המנצחת הגדולה היתה מירב. היא לבשה משהו ש"קצר" זה ממש ממש ארוך לעומתו, אבל כשהעירו לה (עוד לפני התפילה) היא מרחה על הפנים הבעה כל כך נעלבת, פגיעה כה עמוקה, ומיד התחילה להתנצח... לילל ולהראות שלכל כך הרבה בנות יש בגדים הרבה יותר קצרים ולא אומרים להם כלום, כי מחפשים רק אותה... ושזה הכל פרוטקציות ועוד הרבה דברים שלא ממש שמעתי מבעד לדמעות... אז המורה פשוט נכנע בסוף, עוד פעם. לפעמים קשה להבין כמה המורים טיפשים ולא רואים כלום,לא? נראה לי שעם אותו מורה היא עשתה את ההיפגעות הזאת כבר עשרים פעם- והוא לא לומד. מצחיק.
לצערי, אני בחיים לא אגיע לרמה כזו של משחק היפגעות, כמו מירב האלופה. ולכן היא תמיד תמשיך להרוויח מזה וללבוש בגדים יותר קצרים מכולנו... אני אצטרך להישאר לפחות עד סוף החורף עם המעיל שמכסה את החולצה ובקיץ... נצטרך טכניקות חדשות כדי לנצח... במלחמה, כמו במלחמה, חייבים להיות מתוחכמים ממש כדי לקצר.