אודות חינוך ילדים

שכתוב של שיעור שנמסר בישיבת תורת החיים בנושא חינוך

נתחיל בכמה כללים ואח"כ נעבור לפרטים.

תפקיד התפילה
דבר ראשון, צריך הרבה סייעתא דשמיא. מורי ורבי הרב זילברמן, מסר נפשו למען חינוך ילדיו. הוא הקים את הת"ת בשביל ילדיו. ושמעתי אותו כמה פעמים אומר, שהוא תמה למה לא תקנו ברכה בתפילת 18 על חינוך ילדים. תמיד האמא היהודיה הייתה מורידה דמעות על חינוך הילדים, וגם האבא לא פטור מכך, צריך להשקיע הרבה בחינוך ילדים, בתפילות רבות.
שלושה שותפין באדם, אביו, אימו וה'. ולכן צריך להרבות בתפילות.

ברגע שכולם מתפללים, זה משפיע על חינוך ילדים. ורק על גבי זה נתחיל לדבר על החינוך.

הילד תשקיף של ההורים
צריך לדעת שהמידות של האדם, הם עוברות הכי הרבה לילדים. המידות של ההורים הם חודרים לילדים בצורה חזקה ביותר. בהקשר הזה אומר החזו"א, "גדול שמושה יותר מלימודה". איך שהאבא מתנהג ככה הילד מתנהג. ההתנהגות בפועל של הוריו זה הכי משפיע על הילד. ולכן אם אתה רוצה להקנות מידות טובות לילד שלך, אתה צריך לעבוד על עצמך. ואם יש לילד בעייה, זה בעייה שלך.
הרבה פעמים הורים כועסים על הילד בגלל התנהגות של הילד. ובעצם ההורים כועסים על עצמם, משום שהילד משדר להורים את הבעיות שלהם עצמם.
זה אומר שאנו צריכים לעבוד על עצמנו. וזה אומר, שהחינוך הוא בעצם מה שאתה משדר בעומק. כשילד רואה את הצורת התנהגות והתייחסות לדברים, זה משפיע עליו הרבה יותר מהתגובה עצמה של הדברים.
ולכן לא יעזור שיחות מוסר של ההורים שנותנים לילדיהם, אלא עיקר ההשפעה מגיעה בדוגמא אישית אמיתית. ולכן המפתח לחינוך זה תיקון עצמך. "התפוח לא נופל רחוק מהעץ", ואם הילד נראה ככה, זה כנראה גם בהשפעת ההורים.

נתינת חום אהבה
אחד המצרכים הכי חשובים בחינוך ילדים, זה אהבה. ילד צריך חום ואהבה. אסור שילד יהיה רעב לאהבה וחום. הוא צריך את התשומת לב. היחס האישי מרגיע את הילד, ונותן לו הרבה בריאות נפש. כשהורים יוצרים יחס מאיים, וכל הזמן מפחידים, זה מזיק לילד. כשהורים מתקמצנים במילים טובות (מכל מיני סיבות), זה מזיק לילד בצורה נוראית.
ישנם מחקרים היום, שילדים שלא קיבלו אהבה וחום, זה יכול לגרום לסטיות ובעיות שונות. לכן חשוב כל הזמן להרבות אהבה. לעודד את הילד במילים טובות. זה נותן לו תחושה של בטחון עצמי, וחוסן נפשי כלפי הסביבה.
כדאי למעט בביקורות (לא להיות כמו מורה לנהיגה שכל הזמן מעיר לתלמיד שלו), אלא לראות את הדברים הטובים של הילד, ולעודד כל הזמן את הילד. הורים שיש להם הרבה ביקורות, הם לא מקדמים את הילדים אלא מרחיקים אותם.

שאלה: האם צריכים להגביל את החום והאהבה?
תשובה: לענ"ד, צריך להשפיע הרבה חום ואהבה, בצורה מרובה. חשוב לא לחנוק את הילד, אבל לתת לו כמה שיותר. לא להיות "קפויים" באהבה, אלא לתת ולהשפיע, משום שהילד זקוק לזה. כמובן צריך לשמור על הגדרים הנורמליים.

היחס בין אהבה ויראה
אין סתירה בין אהבה ויראה כלל. אפשר להרבות מאוד אהבה, וגם לשמור על יראה גדולה. חשוב שתהיינה גבולות ברורים בחינוך הילדים. אסור לוותר לילדים אם הם חורגים מהגבולות. אין קשר בין אהבה לגבולות. (למדתי זאת משכני ר' יואל קטן משעלבים, שהיה מחנך גדול, שהיה מלא חום ואהבה, ומצד שני, היה יודע להעמיד את הילד בגבולות הנכונים.)
ההורים חושבים בטעות שזה סותר, שאם אני צוחק עם הילדים אני לא יכול להיות קשוח אח"כ, ואין זה נכון. צריך לדעת שהילדים מבינים זאת היטב, שאין סתירה בין הדברים. ילד יכול לקבל הערה, ואח"כ הוא בא להתרפק עליך, ולקבל חיזוק.

ילדים שמתקלקלים
שאלה: הרבה בנים של רבנים נושרים מהדרך, היכן הבעיה?
תשובה: יש לכך כמה סיבות:
אחת הסיבות היא, שהרבה פעמים האבא כל הזמן עסוק. חשוב שאבא בבית יהיה אבא לכל דבר, לצחוק עם הילדים, להשתעשע איתם ולשמוח איתם. ברגע שלהורים אין זמן לילדים, משום שהם עסוקים בדברים חשובים זה גורם לילדים לבעוט בדרך של ההורים. הם רואים שהם לא מספיק חשובים. ולכן הם בועטים בדרכם של ההורים. אבא יכול להיות עסוק, אבל ברגע שאבא עם הילד, צריך לשדר לילד שהילד חשוב לאבא באמת. נקודה זאת לא נמדדת בזמן, אלא באיכות של השקעה בילד.
יותר חשוב לשחק עם הילד, מללמוד איתו תורה. חשוב להרעיף לו תשומת לב ברמה שלו. אם ילד רואה שכל הזמן שהאבא איתו, זה בגלל שהוא רוצה להכניס בו תורה, זה גורם לו להבין שהילד לא מה שחשוב אלא התורה היא יותר חשובה מהילד עצמו, וזה לפעמים יותר מזיק ממועיל.