הקשר הנורא בין סוכה לגירוש מגוש קטיף

כמה חיכינו לו והנה הוא היגיע, חג הסוכות שאנו כה אוהבים ומעריצים ואיתו כמובן מלאכת בניית הסוכה שלכך הוצאתי את כל מרצי וכוחותיי שנותרו מהלימודים המתישים מהכוח אל הפועל, בניית הסוכה כרוכה בהשקעת מאמצים כבירים מאיתנו,בני האדם המסכנים, הכוללת בין היתר סחיבת קרשים, שימוש בפטישים, תקיעת נעצים והגרוע מכל,לפחות בעבורי, היא המשימה המכאיבה של הנחת הסכך על הסוכה שתוצאותיה ניכרות בגלוי בגופי, במיני סימנים מפחידים על העור, אודות לדקירות הנוראות של ענפי הדגל המשמשים כמובן לסכך לסוכה, בקיצור עבודת כפיים חווייתית ומהנה מאוד.

אך השנה משום מה כל המניעים והסיבות שבעקיבותם הייתי אמור להתלונן ולבכות או אולי אף להתייסר מכאבים לא ממש הפריעו את מנוחתי ולא העסיקו אותי כל כך כמו כל שנה בשנה, במשימת בניית הסוכה, אלא אתוודה ואומר כי בשעה שאני מתכונן לתקוע את הנעץ בקיר בעת משימת תליית הקישוטים שאני נורא אוהב וגם במשימות אחרות כמו סחיבת הקורות והסכך, הטרידו את מוחי כל מיני מחשבות וזיכרונות, זיכרונות כואבים, שאי אפשר לשכוח כל כך מהר בשל היותם קשים ושנחרטו חזק במוח ובעומק התודעה, אותו אירוע דרמתי וטראגי בעם ישראל, גירוש המתיישבים מגוש קטיף.

ותשאלו אם כן מה הקשר של סוכה לעקירת התושבים מגוש קטיף?

הכן שאלה טובה שאל התשובה אפשר להגיע דרך לימוד אודות המשמעות והחשיבות של הסוכה שאנו נצטווינו לבנות כל שנה ושנה במשך דורות רבים, מטרת הסוכה שאמורה להיות סוכת שלום ואחדות המכניסה ומאחדת תחת ענפיה וארבעת קורותיה כל גווניה וקצוות העם, על כל דעותיו ואמנותו, חילונים ודתיים כאחד, אלה שתורה בתוכם ואלה שלא, המטרה היחידה היא לגרום לנו, עוד מתקופת שהותנו בדבר אחר יציאת מצריים היא לאמונה אמיתית וביטחון בריבונו של עולם, שהוא המנהל היחיד שיש לעולם הזה והוא זה שממית ומחיה, מעשיר ומעני, מחריב ובונה וכל דבר שקורה בעולם לא נעשה על ידי אף אחד אחר חוץ מאחד, בורא העולם, שאנו אמורים להיות תלויים בו ורק בו כל חיינו, להאמין ולבטוח בה' גם ברגעים שנראה שאנו קצת מתרחקים או שקצת טוב לנו יותר מידי, לא שנכח מאיפה הכל בא, כל הטוב וההשגחה בעולמנו וההגנה של חיינו שהם מאת ה' בלבד, וסוכה זו שאנו בונים היא משמשת רק בתור דירת עראי חסרת חשיבות ומשמעות בהקשר של הגנה וביטחון עלינו, הסוכה העשויה קורות עץ וענפים הינה שולית וגשמית בעבורנו, וכי כבר ראינו שאם רצונו חלילה של ה' הוא מסוגל להחריב ולהרוס גם גורדי שחקים ובתים חזקים ובנויים היטב, הכל כדי לגרום לנו לתובנה שרק אמונה וביטחון תמידיים בה' הם ההגנה וההשגחה הכי טובה שיש.

ואם בכל זאת לא הבנתם מה הקשר ואתם רוצים לשאול, הנה התשובה המלאה:

בגוש קטיף היו בתים העשויים מאבן, חזקים ובנויים כראוי, לכאורה אין איש שלא ירגיש בטוח ומוגן בבית כזה כמו שהיה בגוש קטיף, אף הנה בא צבא הגירוש ובזמן קצר הרס והחריב הכל בין רגע, ללא מאמץ אדיר, אך המתיישבים הרגישו חזקים ומאמינים גם אחרי שגורשו באכזריות ונזרקו לרחוב וזאת משום שההגנה והביטחון שלהם לא באו מבניית הבתים שלהם והשהות שלהם בתוכו, בתוך הקירות החזקות והתקרה העבה והיציבה, אלא מתוך אמונה וביטחון בדבר אחד, בה' יתברך, זה הסיבה היחידה שלמרות הטרגדיה שעברו הם נותרו חזקים ואיתנים ובעיקר מאמינים שה' בהשגחת הקב"ה בלבד.

הבתים שלהם שימשו להם רק בתור דבר שולי חסר חשיבות, גם שהוצרכו לעבור לבתים ארעיים זמניים, קראווילות, קרוואנים או לחדרים זמניים בבתי מלון שונים, הרגישו תמיד בטוחים ומוגנים על ידי הקב"ה שהאמונה בו היא שגרמה להם להמשיך לעמוד על הרגליים.

אין ספק שבמקום שיש אמונה ורוח שאנשיו דוגלים בהם, הדברים הגשמיים השוליים לא מהווים ערך וחשיבות כלל, כך גם היה אצל המיישבים בגוש קטיף בעת הגירוש הנפשע מביתם.



ועכשיו לכם ,מבצעי הגירוש ,לפני שאתם נכנסים לסוכתכם שתשבו בה קרוב לוודאי במשך החג אל תשכחו את המעשה הנורא של הגירוש שאתם הייתם מבין הנמנים עם מבצעיו ותהרהרו ותחשבו מעט ואולי אף תגיעו לעשות חשבון נפש רציני.

ובעיקר שתרגישו בגופכם איך זה שזורקים אותכם מהבית היקר לכם לגור בדירת ארעי, כמו הסוכה וכמו הדירות, הקראווילות ובתי המלון ומה שזה לא יהיה כמו המפונים מגוש קטיף.

ושתהיה לכולנו שהייה נעימה בסוכה וכמובן חג שמח!