תשובה וגאולה בחיי עם

מתוך חוברת "קומי אורי" לחודש תשרי

 
חלפו בהיעדר רוח

מקובלים אנו, שגוף ללא רוח, ללא נשמה, אינו יכול להיות פעיל ויצירתי. הדבר אמור ביחס לכל אדם פרטי, המורכב מגוף ונשמה, ובוודאי ביחס לגופים ציבוריים. היום ידוע, שאי-אפשר להקים מפעל ללא "חזון". החזון הוא הנותן לעובדים ולמנהלים את המוטיבציה לתרום למען שגשוגו וטיפוחו של המפעל שבו הם מועסקים. ואולם בתחום העסקי די בחזון נקודתי, שיש בו כדי לתת חיים למערכת כלכלית. בחיי עם ומדינה, יש צורך בחזון מקיף וגדול הרבה יותר כדי להרים את האומה

ולתת לה חיות, להתגבר על אויביה ולבנות עצמה בגאון.
ההיסטוריה מעידה על כך, שהיו עמים גדולים אשר שלטו על העולם, ואחר כך נעלמו. הסיבה לכך היא שקיעת החזון הלאומי, אשר גרמה להתפוררות של הגוף ולסילוקו של העם. בבל, פרס, יוון, רומי ועוד – כל אלה עברו מן עולם בהיעדר רוח.
 

החזון קובע גם מטרה

כל אדם פרטי המתעורר בבוקר צריך לשאול את עצמו: לשם מה אני קם? מי שאין לו מטרה, אכן לא יקום ממיטתו. קל-וחומר אומה שלמה, חייבת לשאול לאן היא חותרת.
החזון מהווה נקודת פסגה שאליו שואפת אומה להגיע. כאשר אין חזון, אין מטרה ברורה, וכל פעולה נעשית בחצי עוצמה ואף פחות מזה. קריסת חזון ואובדן מטרה, הוא מה שהתרחש במהלך החודשים האחרונים. במשך כשני עשורי שנים השתעשעה האומה הישראלית, ברובה, בהגדרת חזון השלום.
נביאי שקר, שאולי כוונתם היתה לטובה, אך לא השכילו לקרוא נכון את המפה האזורית והעולמית, הטעו ציבור ענק באשליות שלום עם שכנינו. העם קנה בשקיקה את החזון המדומה, ותחת כותרתו היה נכון לכל רע. כל גלולה מרה הומתקה באותו נזיד עדשים. אך לא זוהי התוכנית של האמת הא-לוהית.
הרמב"ם מלמדנו בהלכות מלכים (יא, ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבע"פ, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עושה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי".
השלום יבוא אפוא לא בדרך של כריתת ברית שלום עם אויבינו, אלא בדרך של מלחמה וניצחון עליהם.
הקב"ה הפתיע את עם ישראל ואת הממשלה והצבא, ולפתע עורר את אויבינו לפתוח במלחמה. אבל כאשר אומה שבויה בחזון השלום, היא איננה יכולה להשתחרר ממנו באחת. זה פשר התגובה המגומגמת אשר באה בעקבות חטיפות חיילים ובעקבות מאות קסאמים בדרום ואלפי קטיושות בצפון, עם נפגעים רבים, לצערנו.


שלום בלהות

חייבים להבהיר: העם משתחרר מתפיסה שגויה, הרבה יותר מהר ממנהיגיו, אשר הגו את הרעיונות הכוזבים וניסו להוליך על פיהם את הציבור. ראינו את חיילנו שהיו מוכנים למסור את נפשם למען מיגור האויב, ולצערנו, רבים עשו זאת בפועל. ראינו אזרחים נחושים להמשיך ולהתגורר במקומות מסוכנים, כדי לשמור על הרוח. הכישלון הוא של ההנהגה – הפוליטית, הצבאית והאזרחית – אשר לא התעוררה במועד מחלום הבלהות של השלום.
כעת אנו נקראים לפתוח עידן חדש.
הלבבות סוערים עדיין, אי שביעות רצון מההנהגה בולטת לעין כל. קולות של תשובה וחזרה אל המקורות נשמעים מעברים שונים, מחיילים שחוו את המלחמה, מאזרחים אשר ראו את פגעיה ומכלל הציבור אשר עייף ממנהיגים הנתונים השכם והערב בחקירות.


סור מרע ועשה טוב

הגאולה והתשובה הנם שני מעגלים חופפים. עלינו למנף את הרוח, ולהפוך אותה למהלך תשובה כללית ופרטית. רק מי ששקוד על תורת ישראל ואמונתו יכול להרים מחדש את החזון הישן. הקב"ה קורא לנו להניף את הדגל. אך הדגל יונף בשני שלבים:
הראשון – סור מרע!
לא ככל הגויים בית ישראל. אין תוכניות "שטחים תמורת שלום". אין נסיגות מקרקע ארץ-ישראל. לא נקבל תכתובים מאומות העולם.
והשני – עשה טוב!
עצמאיים נהיה במחשבותינו. מזרח תיכון חדש קום יקום כאשר נילחם וננצח את אויבינו, כדי שנוכל להנהיג אותם בהנהגה ישרה, לבער את תאוות הרצח מסביבנו, למגר את אנשי הטרור והדם, ובכך להביא ברכה גם לאומות אשר סביבנו. השלום יבוא כאשר יחזור עם ישראל לתורתו, יחזור לשלוט בכל מרחבי ארצו, יזקוף קומתו ויבין את אחריותו על האומות בכלל ועל אזורנו בפרט.
או אז נראה עין בעין אתת דברי הנביא בהתקיימותם: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונשא הוא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים"