מגשש באפילה

במהלך הימים הקשים שעברו על צפת לאחרונה, חזרתי בשעה לא מאוחרת מידי מבית הכנסת הביתה, כשאני חש באופן פיזי ממש את הכאב והמועקה של הרחובות הריקים והחשוכים. לפתע ראיתי מראה מוזר במדרכה לידי... אדם צעיר, מגשש את דרכו במדרכה כעיוור. בריקנות של הרחוב ובשקט המפחיד המראה היה מוזר שבעתיים. לפתע הוא כנראה חש בכך שאני הולך לידו ופנה אלי, "יש שם מישהו?". "כן", עניתי, חש במוזרות של המעמד... והוא שאל אם יש בשעה כזו חנות פתוחה בעיר המופגזת... אחרי שעניתי לו שלא, הוא הסיר משקפיים שחורות כזפת מעיניו, הביט בי והתחיל להסביר: "אני פשוט שומר עניים, לכן אני הולך עם המשקפיים האלה. פעם הלכתי עם כיסוי של בד, אבל לכלכו עלי... והעין הרע קלקל אותי עוד יותר". הבטתי בו, ונזכרתי שאכן ראיתי אותו בעיר לפני המלחמה... אדם צעיר, בנוי לתלפיות, לובש מעין שק, ובד, כמו של מנתחים, על עיניו.
בזמנו, חשבתי אותו למשוגע, אולם עכשיו שוחחנו על דה ועל הא ולמדתי שלפני עומד אדם רגיל, אינטלקטואל, רהוט דיבור בצורה לא רגילה... ובכל זאת, להסתובב בעיר מוכת קטיושות בלי לראות כלום, להיחבט בקירות, לגשש את הדרך לחנות שנסגרה מזמן. בהמשך השיחה הוא סיפר לי שלא מזמן הוא חזר בתשובה ומאז החליט לשמור על העניים, כמו שציינו, בלי לראות כלום מהעולם.
הלכנו ביחד הביתה, כשהוא ממשיך להיחבט בקירות, וכשבכל צומת וסיבוב אני נאלץ למשוך אותו אחרי (הוא פשט המשיך ללכת ישר, תמיד...)
אחרי שנתתי לו בקבוק מים קרים, נפרדנו, ונשארתי עם מחשבות נוגות. לא קלים הם חייהם של החוזרים בתשובה. אחרי האור שנכנס אל חייהם, אחרי השינוי הקיצוני שהם עוברים, באה תקופה לא קלה, משברים, קשיים והתלבטויות. התגובות למשבר הן רבות, פעמים שהחוזר בתשובה נשבר וחוזר לעולמו הקודם (בארגוני ההחזרה בתשובה בעולם החרדי ההתמודדות עם מה שמכונה ה"נשירה" הפכה להיות יעד מרכזי מאוד), פעמים שהוא בונה לעצמו עולם דתי משלו, פעמים שהוא מגיע למצבים הדומים ל"שומר העניים" שלנו ועוד מגוון תגובות.
ללא ספק, אחד הכלים החזקים, שבהם החוזר בתשובה מצליח לעשות את המעבר בצורה חלקה, היא כשהוא נכנס לעולמה של תורה. יש בו, בלימוד תורה מסודר, סגולה לכל העולמות כולם. הוא בונה את הנפש, מסדר את החשיבה, נותן מושג מה על עולמה של היהדות למלוא עומקו והיקפו, נלחם במידות רעות בצורה אמיתית וגם עוזר לשמירת העניים בצורה הנכונה.
חשוב להתרגל שכאשר אנו מדברים על החזרה בתשובה, פעילות מעשית להשבת אנשים לשמירת תורה ומצוות, הרי שיש צורך לבנות במקביל גם את עולם הלימוד של הציבור. לא רק של החוזרים בתשובה, אלא גם של אלה שזכו לחיות חיים מעשיים תורניים. חיים ללא הכרת התשתית המחשבתית של היהדות הם מאוד בעייתיים ומסוגלים לטעויות ולעיתים לעיוותים קשים, גם במידות ובמחשבות, לפעמים עיוותים שהם כולם ל"שם שמיים". פעם אפילו הכרתי יהודי עם "השגות רוחניות" גבוהות שהעובדה שלא היתה לו תשתית לימודית מקיפה, גרמה להנהגות מוזרות והחלטות לא פשוטות שהוא קיבל עבור אחרים.
לא לחינם הביטוי "הוא יהודי תלמיד חכם" הוא השבח הגדול ביותר והקביעה החד משמעית ביותר שניתן לתת/ לומר לאדם. הידע התורני,מקיף, עמוק, מושג בעמל קבוע וחד גוני, דף אחרי דף, הלכה אחרי הלכה- הוא המפתח האמיתי לחיי יהדות נכונים.
התורה, אהובת נפשנו, היא מפתח לכל העולמות כולם, מיישרת את השכל והגוף, מלמדת על חיי משפחה, על פסיכולוגיה, על דיני מדינה, על חיי עולם וחיי שעה.
אנחנו חייבים למצוא דרכים להרחיב את לימוד התורה בציבור, לתרגם את התכנים התורניים לשפה מובנת על ידי הנוער והמבוגרים, להראות את כוחו של לימוד מסודר ל"יישר את השכל" ואת החיים של האנושות כולה, בדרך זו יסורו רבים מהמעקשים של חיינו מאליהם. לא מדובר במשימה קלה, לימוד תורה מסודר וארוך טווח הוא קשה, מצריך מאמץ אדיר ולא קל ל"מכור אותו לציבור הרחב". אבל שומה עלינו לעשות את המאמץ, מלבד המאמץ ל"החזיר בתשובה", כי (באמת ובתמים) בנפשנו היא.