שירת הים ומשמעותה

פרשת השבוע, פרשת "בשלח" היא פרשה ייחודית ביותר הן מן ההיבט הטכני שבה והן מן ההיבט התוכני שלה.
מן ההיבט הטכני – פרשת "בשלח" מכילה 117 פסוקים (אחת מן הפרשיות הארוכות שבספר שמות) וזמן קריאתה תמיד יהיה בסמיכות ליום שהוא "ראש השנה לאילן", קרי: "יום ט"ו בשבט" (כדברי בית הלל במסכת ראש השנה פרק א', משנה א').

ומן ההיבט התוכני – פרשת "בשלח" כוללת מצוות לא תעשה אחת בלבד ("שלא נצא בשבת חוץ לתחום"), כמו גם, מספר עיניינים שונים, כמו למשל: יציאת מצריים, קריעת ים סוף, חוק ומשפט, המן, הבאר, מלחמת עמלק ועוד. אולם, ייחודה של השבת נקבע בגלל אחת מ"עשר שירות שנאמרו בעולם" (המכילתא על פרשת בשלח, סימן ט"ו), והיא: "שירת הים". שירה אדירה שבקעה מגרונם של משה ועם ישראל, הרעידה והרטיטה אף את "ליבותיהם" של מלאכי הצבאות בשמי מרום ו"נתרוממו נפשות ישראל למדרגה עליונה שאין למעלה הימנה" ("ספר התודעה" על חודש שבט בעריכת ר' אליהו כי טוב).

וראיתי שמספר פרשנים, ראשונים ואחרונים, עוררו מספר לא מבוטל של שאלות ותמיהות בהקשר לכך. כמו למשל: האם שירת הים הייתה שיר שבח והלל להקב"ה רק על מפלתם של המצרים "על ים סוף" או ששירה זו כללה גם את הללם והודאתם של ישראל גם על "יציאת מצריים" ושאר הניסים הנלווים?! ועוד: כיצד התאפשר והותר לישראל לומר שירה זו כשראו את "מצריים מת על שפת הים", בו בזמן, שאפשרות זו של הבעת תודה והלל להקב"ה באמצעות שירה נמנעה מן המלאכים, כגון: "באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה. אמר להם: יקדמו בני תחילה" (מן המדרש, שמו"ר כ"ג, ז').
או מימרתם המפורסמת ביותר של חז"ל בתלמוד הבבלי: "ביקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר להם הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!" (מגילה י':).
ויתרה מכך: כיצד עם ישראל העומד לקבל את התורה המחנכת לערכים של אהבה, חמלה, סלחנות וכו' יכול לבטא ולהביע "שמחה לאיד" באמצעות שירה כאשר אויבו (ואפילו הוא לא יהודי) נופל, והרי הפסוק (משלי כ"ד, י"ז) צווח ואומר: "בנפול אויבך – אל תשמח וביכשלו – אל יגל ליבך" ?! (ועיין דברי שמואל הקטן, אבות ד', ט').
עיון מעמיק בכל הקשור לסוגיית "שירת הים" לימדנו שישנם תירוצים, היבטים ותשובות רבות ו"נהרא נהרא ופשטיה", ובגלל "קוצר היריעה והזמן" לא נוכל להרחיב. אולם, לנו נראה לסכם ולתמצת עניין חשוב זה, כדלקמן:
אמנם "שירת הים" נאמרה על ים סוף ומהותה הייתה: הלל, שבח והודאה לבורא עולם על הנס (בכללותו) שנעשה על הים. אולם, שירה זו כללה גם את ההודאה לה' על הגאולה ופדות הנפש של ישראל ממצרים על ידי ובאמצעות ניסים, אותות ומופתים גדולים. ומחמת שישראל ולא המלאכים "חוו" חוויה פיזית ורוחנית זו, נמנעה מהם האפשרות לומר לפני הקב"ה שירה. ומציאות זו של אמירת שירה על נפילת האוייב היא לא, חס ושלום, מפני שעם ישראל הוא וולגרי, ברוטלי וצמא דם ונקמה. אלא – אדרבא! עם ישראל הוא עם מוסרי, נקי וטהור נפש מכל האומות. בשירתו האדירה, הוא מבטא את "נפילת הרשע והרוע" שבעולם ולא את "נפילתם הפיזית של האנשים", ואפילו הם אוייבים, שונאים ורשעים. "שמחה זו, לא רק שמותרת, אלא – היא אף מצווה" ("מאהלי תורה"/הרב יעקב אריאל). עם ישראל בשירתו מודה להקב"ה, על עזרתו הגדולה בדיכוי הרע והרשע, במאבק המתמיד והנצחי, בין הרע ובין הטוב.
אנו תפילה, שכשם שזכו אבותינו לומר את "השירה הראשונה" ביציאתם ממצריים, נזכה אנו לומר את "השירה האחרונה" בגאולתנו הסופית (פיזית ורוחנית), "בעגלא ובזמן קריב", אמן!