אוטובוס

סוף יום עבודה, בדרך הביתה.
כשחיכיתי בתחנה לאוטובוס הבחנתי בזוג צעיר, עולים מרוסיה, האישה הייתה לבושה בחוסר צניעות בוטה במיוחד.
היא 'זכתה' למבטים מכולם – מהדתיים, מהחילוניים, מהילדים ומהמבוגרים. אני בטוח שלא לכל המביטים למיניהם הפריע המראה של אישה עם רוב-גוף חשוף. אני מניח שישנם כאלה שאפילו נהנו למראה עיניהם. אותי, לשמחתי, המראה הביך מאוד.
כשהאוטובוס הגיע הזוג הזה עלה איתי. לא היה מקום לשבת, לכן עמדנו כולנו במפרץ העמידה שבאוטובוס. בד"כ בדרך הביתה אני מנסה להשלים 'שנים מקרא אחד תרגום', אבל הפעם בגלל שחיפשתי מקום נוח לעמוד מבלי שלמול עייני יעמוד גוף חשוף זה לא כל כך הלך. מחוסר מעש התחלתי בלי לשים לב לבחון את האנשים מסביב.
כמו שאמרתי, לא היה כמעט אף אחד שלא נתן את מבטו:
- היו כאלה שלא התביישו והסתכלו במבט ארוך ומעמיק.
- היו כאלה שהמבט שלהם סתם נתקע מידי פעם עליה, סתם, כמו שמסתכלים על דברים בולטים.
- היו כאלה שנתנו מבט והרגישו שזה לא לעניין להמשיך להסתכל והורידו את מבטם – המראה חדר גם לתת-המודע שלהם שהולך ונהיה מחוספס עם כל בחורה כזו שהם רואים.
- היו שם גם כמה חרדים, אני אפילו לא יודע אם הם שמו לב, הם פשוט לא מצאו למבטם מנוח ונתקעו בכל מיני נקודות צמוד לזכוכית של החלון, בניסיון אנוש לא להיתקל בגברת.
- היו שם ילדים, די הרבה, שכמו שילדים עושים, הם רק נתנו את מבטם הבוחן והכניסו את מה שהם ראו לאותם ספריות רבות במוחם ההולך ומבשיל, של תמונות, מצבים והתנהגויות שהולכים ובונים את אישיותם, הם בטח לא כעסו ולא הביעו לעצמם שום דעה, פשוט הסתכלו והפנימו.
- היו שם ודאי כמה אנשים נשואים שאוהבים מאוד את נשותיהם ויש להם כמובן מערכות אינטימיות איתן, שתמונה זו נכנסה גם להם לתאים שטבעם להתעורר במצבים שונים, כשזה יקרה הם כמובן לא יזכרו כלום, מאיפה, מתי וסביר להניח שגם לא את המראה עצמו.
גם אני, כאמור, הייתי שם, מגלה רק לאחר שעבר זמן מסוים, את עצמי מסתובב בלי הרף לכיוון הנגדי למקום שבו הם משנים את מיקומם כל כמה רגעים, מנסה נואשות לא למצוא את עצמי במצב מביך שבו אני מתבונן בכתפי אישה ובבטן אישה שלא שייכים לאשתי היקרה לי כל כך.

אני מאמין שהיא אישה טובה, הבחורה הזו. היא לא כל כך מתארת לעצמה כמה השפעה מרחיקת לכת יש לכל יציאה שלה מהבית בצורה כזו, לכל נסיעה שלה באוטובוס, לכל טיול שלה ברחוב.
הלוואי והקדוש ברוך הוא יעזור לכולנו להבין כמה אנחנו משמעותיים, כמה אנחנו תלויים אחד בשני – איש לחברו והתנהגותו, אישה לחברתה, איש ואישה לסביבה בה הם נמצאים ולחברה בה הם נמצאים, כל חברה והשפעתה על צביון המדינה, למוסריות חוקי והנהגת המדינה, ללאומיות שלנו, לצורה בה אנחנו מתייחסים לאומות שמסביבנו, ליחסים – של כולנו – ושל כל אחד ואחד עם בורא עולם, לצורת בניית המשפחה של כל אחד מהעם שלנו. לכל אחד יש אחריות על הכול ועל כולם!
אין מה לעשות, חז"ל כבר עלו על העניין הזה ונתנו את האמירה המציקה, מעמיסה, ואולי לחלק מאיתנו נדושה, "כל ישראל ערבים זה לזה".
אבל, מה שמעודד מאוד באמירה הגדולה והעמוקה הזו הוא שלערבות יש בעיקר את הצד העוזר, והתומך. יזכרו זאת כל אותם מתלבשים בצניעות, נותני הצדקה לפושט היד בתחנת האוטובוס, לומדי התורה, הקמים לאישה מבוגרת באוטובוס, ועוד רבים וטובים אחרים.
כל ישראל ערבים ומעורבבים זה עם זה.