ואני תפילה

מחודש רווי חגים והלכות, אנו נופלים לתוך חדש "יבש": מר-חשוון.
התאריך שנזכר להלכה בחודש זה, הוא ז' במרחשוון, היום בו מתחילה שאילת הגשמים. מכאן נראה, שנושא מהותי הקשור לעבודת החודש הנו – התפילה.
הקשר בין תפילה וגשמים נרמז עוד בראשית הבריאה "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ ... כי לא המטיר ה' א-להים על הארץ, ואדם אין לעבד את האדמה" (בראשית ב, ה). רש"י מפרש את עבודת האדם כתפילה, וכדברי רז"ל הידועים – "איזוהי עבודה שבלב – זו תפילה".
הבעש"ט פיתח מאוד את עבודת התפילה. ריכוז תורותיו הנוגעים לנושא התפילה, מובא בספר "הבעל שם טוב על התורה" תחת הכותרת "עמוד התפילה", בתחילת פרשת נח. מעניין לציין, כי פרשת נח פותחת תמיד את חודש מרחשוון, ולשיטת רבי אליעזר זהו "החדש השני" הנזכר בתורה, שבשבעה עשר בו נבקעו כל מעינות תהום רבה והחל המבול (בראשית ז, יא וברש"י). עיקר דרשתו של הבעש"ט נסובה סביב המלה "תבה", המתפרשת גם כ"מילה" של התפילה. לתיבה יש לעשות "צהר", כלומר, להאיר את דיבורי התפילה.
דרך מרכזית שעוזרת לי להאיר את התפילות שלי, ולהפיח בן חיות, מצאתי בדבריו על הפסוק "בא אתה וכל ביתך אל התיבה" – "היינו, בכל גופך וכחותיך תבוא אל התיבה" (צוואת הריב"ש). בעיני, הוראה זו קרואת לא רק לתפילה בכל הכח הפיזי, אלא להכניס את כל מה שעובר עלי, את כל מה שאני חווה, לתוך המלה של התפילה.
אודה על האמת, כאשה מטופלת בילדים, אין לי אפשרות לעמוד להתפלל שלש פעמים ביום, ולעתים קרובות אף לא פחות מזה, אך יש לי ולכולנו אפשרויות אין-סופיות במהלך היום, להפוך את רגעי חיינו לתפילות. פשוט לקרא לה', ולדבר אתו, מכל מצב בו אנו נתונות, ועל כל דבר שאנו עושות. בבחינת "ואני – תפילה", בכל מקום בו אני נמצאת, להתחבר לקב"ה על ידי התפילה. שיתוף הקב"ה בכל פרט מחיינו ירומם את הפעולות הכי שגרתיות שלנו (המלצה טובה לחודש שכולו שגרה...), וכמו כן יחזק את הקשר שלנו אתו, ממש כשם שדיבורים אמיתיים עם אנשים שאנו אוהבים, גורמים לנו להתקרב זה לזה. חז"ל אמרו "ולוואי יתפלל האדם כל היום כולו", ובסוג זה של תפילות ניתן להבין כיצד ניתן להגיע לכך. ולוואי שנזכה לזה. בכל מקרה, כדאי לזכור את דברי ר' נחמן מברסלב, שצריך "לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו" (לקוטי מוהר"ן תניינא כ"ה). כלומר, חוץ מהתפילות המנוסחות בסידור, יש ערך עצום לעמידה קבועה פעם ביום (ולנו זה יכול להיות גם תוך כדי שטיפת כלים וכד' – אם כי ברור שבמצב האידיאלי ההתבודדות נעשית במצב פנוי לגמרי), "לפרש שיחתו" – לספר לקב"ה כל מה שאנו חושבות, מרגישות, רוצות, להודות לו על כל הטוב שהוא מעניק לנו, ולבקש את סיועו. ר' נחמן אומר, ש"כשה' ית' עוזר בהתבודדות אזי ההתבודדות הוא ממש כאשר ידבר איש אל רעהו..." (לקוטי מוהר"ן תנינא צ"ט), כמו שיחת נפש עם חברה טובה או עם הבעל...

רבות מאתנו חשות בזמן האחרון קושי גדול לפנות לה', על רקע התפילות המרובות כל כך שנשפכו לפני ה', ולכאורה חזרו ריקם. כיצד פונים אליו בשעה קשה של "הסתר פנים"? בהקשר זה מחזקים אותי מאוד דבריו של בעל הנתיבות שלום (ח"א עמ' קצב): "עניין תפילה אינו תלוי במצבי רוח ונפש וברגשי לב, אלא היא תורה שלמה הנוהגת בכל המצבים והעתים". הוא מביא את דברי התנא דבי אליהו, שיש אלפי רבבות מלאכים שעומדים מן הזריחה עד השקיעה ואומרים: "קדוש קדוש קדוש ... מלא כל הארץ כבודו", וכן אלפי רבבות שעומדים משקיעה עד זריחה ואומרים "ברוך כבוד ה' ממקומו". והוא מוסיף: "חז"ל מלמדים אותנו דרך התפילה, שפעמים יהודי מתפלל לה' בבחינת זריחת החמה ופעמים בבחינת שקיעה ... ואין צריך להיות אצלו כל נפקא מינה אם מרגיש בכל לבו ובשרו כי 'מלא כל הארץ כבודו' ... או שעכשיו רק מאמין כי 'ברוך כבוד ה' ממקומו', דהיינו הך, אותו הנחת רוח שיש למעלה מאלו המלאכים כן יש מאלו, וגם אנו נקדישך ונעריצך, בבחינת כל אלו הכוחות, הן בעת הסתר פנים והן בהארת פנים – ה' אלוקינו ה' אחד...".
אף ר' נחמן מתייחס למצבים בהם נעמדים כדי לשוחח עם ה', וממש מרגישים שלא מצליחים לדבר. לדבריו, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאוד "דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו ית' וחפץ ומשתוקק לדבר ... וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו, ועל זה עצמו יצעק ויתחנן לפניו ית' עד שמתרחק כל כך עד שאינו יכול אפילו לדבר, יבקש ... רחמים ותחנונים ... שיוכל לפרש שיחתו לפניו" (לקוטי מוהר"ן תנינא כ"ה). זאת ממש כדברי הבעש"ט הנ"ל: מכל מקום, ואת כל מה שאנו חוות, להפוך לתפילה. כולל את תחושת הריחוק.
מובא בהרחבה בספר "בזכות נשים צדקניות" לאדמו"ר מביאלה, כיצד דווקא על ידי התפילות והדמעות של הנשים, עם ישראל מתקיים בגלות, בכלל ובפרט.
מדוע גדול כל כך כח הנשים בתפילה? פתחנו בכך שעיקר העבודה שבלב, כדברי חז"ל, היא התפילה. אומר הצדיק מיבנאל (בקונטרס "תפילת נשים"): "ולכן כל אשה שיש לה קצת שכל, צריכה לנצל את המתנה שנתן לה הקב"ה שיש לה לב רגיש, שתוכל לשפוך את לבה להקב"ה ולבקש ולהתחנן ממנו, כל מה שהיא צריכה. והתפילות הללו עושות רעש גדול בשמים. ואם היו הנשים יודעות מה תפילותיהן פועלות, לא היו מפסיקות להתפלל לפניו ית' בדמעות שליש על כל פרט ופרט".
ונסיים, מעין הפתיחה, בכחן של התפילות להצמיח. והוא ביאור של מרן בעל בית אברהם על תואר התפילה "עבודה שבלב" (נתיבות שלום ח"א עמ' קפ): "שהוא ע"ד שמעבדים את השדה - מתחילה חורשים, ואחר כך זורעים, ואח"כ משקים מים, ורק אז מתחיל לצמוח. כמו כן בתפילה, ראשית היא החרישה העמוקה לפתוח הלב, ואחר כך מכניסים דברי התפילה בלב, היא הזריעה, ואח"כ שופכים לב כמים נוכח פני ה', היא ההשקאה. ואז מצמיח ישועות".
שנזכה להגיע לעומקים חדשים בלבנו, לגשמי ברכה ולצמיחת ישועות.