נצחון הרוח הכתומה
דני סגליסיח אב, תשסה23/08/2005בבת אחת ילדינו התבגרו, בחורינו דנו בסוגיות חמורות של היחס למדינה, גבולות המאבק, אהבת ישראל, ונאמנות לארץ ישראל וכדומה. בדליגה גדולה קפצו מדרגות ונזקקו לבירור אמוני עמוק וגדול שאנו עדיין בעיצומו.
| הימים הנוראים הקדימו לבוא השנה. חרדת הדין, תפילות ממושכות מעומק הלב, תשובה תפילה וצדקה החליפו את האווירה הרגילה של חופשת הלימודים. אחינו הגיבורים, הצדיקים הטהורים תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, עמדו כחלוצים לפני המחנה הגדול ובעמידה איתנה ואמיצה אמרו בקול גדול: 'בשם אלקינו נדגול'. העולם אומרים שכל זה היה לשווא, כל ההפגנות, השהיה בחום הכבד, הסרטים הכתומים, הפנים אל פנים, והעיקר אומץ הלב על אף כל הפצמרי"ם, והנה שוד ושבר הגוש נפל. אם כל ההשתדלות הייתה בשביל להציל את הגוש אזי הכל נכשל, אבל האמת הפוכה בתכלית. מתברר כי המאבק על הגוש היה האמצעי בשביל לעורר ולחשוף את העוצמה האמונית הכבירה שנולדה ונחשפה עתה. נערים ונערות מכל רחבי הארץ במקום ליהנות מהחופש הגדול, השקיעו את כל מרצם וזמנם בסרטים הכתומים, ובפנים אל פנים, בכניסה לגוש ובהפגנות המוניות. שום דבר לא שימח ולא העציב, לא עניין, ולא העסיק מלבד המאבק על ארץ ישראל, המאבק על זהותה של מדינתו מדינת ישראל. פתאום אין עייפות ציבורית, אין לאות, המונים רוצים לעשות, מבקשים לתרום, ליטול חלק בעשיית ההיסטוריה. ליבו של מי לא המה בשרשרת האנושית שחיברה את גוש קטיף עם המטרה, עם העיקר בית קודשנו שחרב. והידיים שחיברו את כל הלבבות לחטיבה ישראלית אחת הוסיפו לחבר את הלבבות בכמיהת הלב - "ד' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו". בבת אחת ילדינו התבגרו, בחורינו דנו בסוגיות חמורות של היחס למדינה, גבולות המאבק, אהבת ישראל, ונאמנות לארץ ישראל וכדומה. בדליגה גדולה קפצו מדרגות ונזקקו לבירור אמוני עמוק וגדול שאנו עדיין בעיצומו. הרב כותב בערפילי טוהר עמ' כז': "בעקבתא דמשיחא, כל המתחבר בנטיית לבבו לתשועת ישראל הוא בעל נשמה של צדיק עליון, שאי אפשר למודדו במידה בינונית". מי לא התחבר בשנה הזאת בנטיית לבבו לתשועת ישראל? |
הייתה כאן התחברות אמונית עמוקה שהולידו נשמות של צדיקים עליונים. העוול עצום, הפשע המוסרי נורא, השתיקה ולעיתים אף השמחה לאיד של אנשים מסוימים פשוט בלתי נתפסת, אולם עם כל זאת אל לנו להסיח את דעתנו מן הנקודה העיקרית – הרוח הכתומה ניצחה. רוחו של מלך המשיח נצבעה בכתום, ובנתה עוד קומה ועוד נדבך, לרף חדש שעומד בפתח. "הכוח שנפגש ברוח" כינו חלק מהתושבים בגוש את המפגש עם החיילים והשוטרים. ובאמת בנגלה הכח ניצח אבל בנסתר הרוח היא שניצחה, ולבבות כולם כולל כולם בכו, והעיניים דמעו. הגדלות הנשגבת של התושבים שוויתרו על חלק גדול מהפיצויים, ואף הגיעו לבתי המלון עם מספר מזוודות ותו לא, הדהימה את כל עם ישראל - מה זה הדבר הזה הגדול מכסף, המתעלה מעל הרגע, והנשגב מהאגו? אחינו תושבי הגוש, שהיו אנשים פרטיים בעלי ערכים, הפכו תוך מספר שעות לאנשים כלל ישראלים, חסרי בית, חסרי פרטיות. כל כולם קודש, נשמת האומה התגלתה דרכם. ועתה עלינו לעיין ולהתבונן ברוח הגדולה הזאת ולהפיק ממנה את המרב בכדי לנצח במערכה הגדולה על צביונה היהודי של מדינת ישראל. א. תרתי דסתרי? כמה קולמוסים נשברו בדיון האם הערך של עם ישראל דוחה את הערך של ארץ ישראל, או שהאחרון גובר על הראשון, או שמא צריך למצוא פשרה באמצע? כמה שדרנים ופרשנים לעת מצוא הזהירו והתריעו מפני המתנחלים הקיצונים? והנה במסירות נפש מפליאה נוכחו הכל לדעת כי אין סתירה. מאה אחוז ארץ ישראל ומאה אחוז אהבת ישראל, בלי הרמת יד, אבל עם ויתור על הכיס. כמה קידוש ד'? איזו אידיאליסטיות יש לאחים שלנו? מאיפה כל העוצמה הזו? המודל העמוק הזה מבגר אותנו, ומכוון אותנו לכתוב השלישי שאין בו סתירה בין הערכים הנראים סותרים. המורכבות המבלבלת שלנו הדתיים לאומיים, שיצרה מיקסים שונים בין דת לחיים, וביו ממלכתיות לנאמנות להלכה וכדומה, קיבלה עמוד שידרה ציבורי רחב היקף של "הכתוב השלישי המכריע ביניהם". לא כפשרה אלא כאידיאל. |
הוסף תגובה
עוד מדני סגליס
עוד בנושא עם וארץ ישראל