כִּי בָא מוֹעֵד- בין ספירת העומר לשבועות

הרב שמואל טל הוא ראש ישיבת תורת החיים
המאמר מתוך שיחות על מועדים ותקופת השנה בעריכת תלמידי הישיבה

ספירת העומר- הכיסופים לקבלת קדושת התורה

הימים שאנו מצויים בהם הם ימים של הכנה למתן תורה. אנו סופרים ספירת העומר מפסח ועד שבועות, וכידוע טעם הספירה הוא כמו שכתוב בכל הספרים, שבכל יום ויום מספירת העומר ישנה הכנה למתן תורה.
אני רוצה להתמקד בשתי נקודות בעניין ההכנה. נקודות שהם לכאורה פשוטות מאוד, אך ההתמקדות וההתבוננות בהם תועיל בע"ה לחזק אותנו ולעזור לנו להתכוונן לעבודה הנכונה.

תכלית הטהרה – קבלת קדושת התורה
בתפילה שלאחר ספירת העומר אנו מזכירים שלכל יום ויום מספירת העומר יש תיקון מיוחד למידה מסוימת, ומתפללים לה' שיטהר אותנו מקליפותינו וטומאותינו ושנזכה להתקדש בקדושה של מעלה, שהיא קדושתו העליונה של הקב"ה.
כמו שהזכרנו, כל ספירת העומר היא הכנה למתן תורה. וכל הטהרה והקדושה שאנו מתחננים לקבל אותן, וכל המידות והספירות הקדושות שאנו מכוונים את ליבנו לתיקונן, המטרה הסופית שלהן היא לקבל את הארת התורה שנשפעת בשבועות, יום מתן התורה. אנו מכינים את הצינורות שלנו לא על מנת לקבל קדושה וטהרה סתמיות, אלא לקבל את קדושת וטהרת התורה. זהו הדבר שלקראתו אנו צועדים- תורה.
אחרי כל התפילות וההארות וההכנות, המטרה הסופית היא קבלת התורה. התורה בעצם היא אור ה', היא הארה הגדולה ביותר שהקב"ה מאיר עלינו. כל ההתכווננות ו'הכנת הצינורות' שלנו היא לא כדי לקבל הארות שונות של מצוות, אלא כדי לקבל תורה. התורה היא הדבר המרכזי והחשוב ביותר, הפוך בה והפוך בה דכולה בה.
ישנה תופעה שמתרחשת פעמים רבות, והיא - שמרוב שרוצים שהתורה תילמד בקדושה ולשמה ועם כל המעלות הנפלאות, עשויים לשקוע בכל ההכנות שמסביב ללימוד התורה, ומרוב דאגה לדברים שמסביב לא מבינים עד כמה התורה מצד עצמה נפלאה ומרוממת. אנו עלולים לשכוח שהמאור שבתורה מצד עצמה מחזיר למוטב (פתיחתא דאיכה רבתי). אנחנו עשויים לא לסמוך על התורה, ולשכוח שדברי חז"ל מלאים במימרות שמפליגות בשבח קדושת התורה, כמו שמנו (אבות פרק ו') את כל המעלות הנפלאות של התורה עד "ומרוממתו על כל המעשים".
אנו צריכים להפנים שהתורה עצמה מטהרת אותנו, לימוד העיון והבקיאות, הרש"י הרשב"א והמשנה ברורה מקדשים אותנו. מה שאנו מבקשים ורוצים זה לקלוט באמת את התורה, ועל ידי זה אנו נתעלה ונתקדש.

עוד זמן קצר אנו עומדים לקבל את התורה, המעמד של קבלת התורה עוד מעט מתחדש. ואנו צריכים לחזק את האמונה שלנו בקדושת התורה, ש"אתה נגלית בענן כבודך" (מוסף לר"ה), הקב"ה בכבודו ובעצמו מתגלה דרך התורה. אנו צריכים להאמין שהתורה היא כל החיים שלנו, "כי הם חיינו ואורך ימינו". כמו המשל שהמשיל ר"ע לפפוס בן יהודה (ברכות סא ע"ב), שאי לימוד תורה מקביל ליציאת דג מהמים, ממקום חיותו. הדברים הללו פשוטים וידועים וכולנו יודעים אותם, "אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה" (כלשון המסילת ישרים בהקדמתו), ואנו צריכים הרבה עזר לתומכם.

אמנם, אפשר להסתכל על העולם, ולראות שישנם הרבה אנשים שלומדים תורה ואנו לא רואים עליהם את כל המעלות הללו. זה עלול לגרום לנו לחשוב שבאמת התורה לא פועלת את על הפעולות הנפלאות הללו ולא היא מקדשת את האדם, אלא ע"י מעשים ו'עניינים' אלו ואחרים זוכים לכל המעלות. אך זו מסקנה מוטעית, כי התורה היא העיקר. אלא שכדי לקבל את הארת התורה אנו צריכים לטהר את עצמנו, ולהיות כל הזמן במסלול של עבודה תמידית שמאפשרת לנו להיות כלים נקיים על מנת שהתורה תוכל לשרות בנו באמת .
זוהי נקודת מבחן- האם אני רואה שעיקר חיי וענייני בעולם היא התורה. אם התורה לא בראש מעיני, ומה שבעיקר מטריד אותי הוא לא התורה, אני טועה. כל אחד צריך לברר ולבחון את עצמו בנקודה זו.

הזוהר הקדוש אומר (אמור, דף צו) אומר שכל ספירת העומר היא כמו מנחת סוטה . כתוב על זה בספר 'כתבי קודש' (והו"ד בבעש"ט עה"ת אמור אות ה'): "והבאתם את עומר וגו'. שאלתיו (את רבינו המגיד הגדול ממעזריטש) מה שנאמר בזוהר הקדוש שהעומר הוא כמנחת סוטה, ואמר שהבעל שם טוב זלה"ה אמר כי פעם מרדו בני המדינה במלך ולא ידע מי הוא, ועשה משתה ומשמחה יצא הכל ונתגלה הכל, והבן". השואל שאל את המגיד, מהו עומק מאמר הזוהר. והמגיד המשיל לו משל בשם הבעש"ט למדינה שמרדה במלך, והמלך לא ידע מי עומד בראש המרד. וכדי לגלות זאת, עשה המלך משתה, ומתוך המשתה התגלה ראש המורדים.
ונפרש את דבריו בע"ה. מטרת כל התהליך שנעשה עם הסוטה הוא לחשוף האם האשה באמת סטתה או לא, הוא אמור לחשוף האם מסתתרת בעיה. וכך ספירת העומר- עניין ספירת העומר הוא שנשתוקק למתן תורה, ומטרתה העמוקה היא לחשוף האם אני באמת רוצה וכוסף לתורה או לא. הספירה אמורה לחשוף האם סטיתי מהרצון לקבל את התורה. הספירה מגלה האם יש 'סתימה בצנרת', האם אנו הוגים בתורה, שמחים בתורה, וקשורים רק לתורה. אם קשר זה לא קיים, יש לנו בעיה.

הרצון- כלי לקבל את התורה
ישנה תורה עמוקה של הבעש"ט שעוסקת בעניין השבת (בעש"ט עה"ת בראשית פב-פג). הוא שואל מדוע לא כל יום שבת וצריך לחכות שישה ימים עד שתגיע שבת, ובאופן כללי מדוע כל ההתפתחות באה בהדרגה, והוא מסביר את הצורך בסבלנות רוחנית.
הנצרך לעניינינו הוא, שהכיסופים והרצון לזכות לדבר שאני רוצה להגיע אליו, הופך אותי לצינור, ומכין אותי לקלוט ולקבל את הדבר הזה. וההסבר הוא, שבכדי שאקבל מעלה מסוימת, אני צריך להיות כלי נקי כדי להכיל את אותה המעלה. וככל שאני רוצה יותר את הדבר, אני מוכן יותר לתבוע מעצמי ולמסור את עצמי, ומתוך כך אני מתנקה ויכול לקבל את המעלה המבוקשת.
על פי הסבר זה יוצא, שכשאדם נמצא במצב הראשוני של הריחוק, גם הכיסופים שלו לדבר עשויים להיות פחותים, משום שהוא רחוק ממנו. וממילא המעשים שהוא מוכן לעשות בשביל המטרה המבוקשת, פחותים.
לרצות באמת פירושו, למסור את עצמי על הדבר שאני רוצה. להפוך משהו בתוכי לחלק מהדבר שאני רוצה להגיע אליו. זוהי בחינה של "מיעוט חלבי ודמי" בשביל הדבר הזה. אני מוסר את עצמי לדבר המבוקש, אני מתמזג איתו. ר' ישראל סלנטר אמר שכולם היו רוצים ללמוד את כל הש"ס, אך שזה יהיה בלילה אחד, ושהם גם ישנו טוב באותו לילה. זה דוגמא לרצון שהוא אינו רצון ממשי ואמיתי.

כשלאדם יש רצון אמיתי, ככל שאדם מתקרב לדבר, הרצון שלו מתחזק. בתחילה הוא משתוקק השתוקקות חיצונית, וככל שהוא משתוקק יותר, נפתח ליבו והוא משיל מעליו מעטפת חיצונית, ואז הוא רוצה עוד יותר חזק.
אדם שמכוון את עצמו בספירת העומר לקלוט את הארת התורה, יכול לראות כיצד מיום ליום כיסופיו גדלים יותר ויותר.

עבודתנו היא למסור את עצמנו יותר ויותר על התורה. להקפיד יותר על הזמנים, לא לעשות רק מה שמתחשק לי, לא להתרפות אלא למסור את הנפש על התורה. גם אם יש שעות כאלו ואחרות שקשה לי ללמוד בהן, אני מתאמץ ולומד. וככל שאדם מתאמץ יותר, ומוסר את נפשו על התורה יותר ויותר, זה גופא מאפשר לו להעלות את רמת הרצון לתורה. עד שבסופו של דבר הוא מרגיש חיות עצומה בלימוד וידיעת התורה. עבודת הימים שאנו נמצאים בהם היא להגדיל את כיסופינו לתורה ולמסור את הנפש על התורה, ולעשות כל מה שביכולתנו בשביל שנקבל את התורה באמת.

כל אחד מאיתנו יודע ואפשר לראות את זה בחוש, שקבלת התורה זה לא סתם עניין. זוהי מציאות של ברכה של תורה וקישור לתורה. אפשר ללמוד תורה בחיצוניות ואפשר ללמוד בפנימיות. לפעמים אדם לומד והלימוד הוא "קו לקו צו לצו" (ע"פ ישעיה כח,יג), נכנסים לסוגיה והיא לא מאירה, ההבנה לא מאירה. ויש עוד מדרגות למעלה מזה, של חידושי תורה ו''נעשה כמעיין המתגבר" (אבות ו,א). יש מדרגות שונות של התקשרות לתורה, עד כמה אדם מואר באור התורה, עד כמה הוא עמל בתורה ושמח בה. עד כמה אדם זוכר את תלמודו, ועד כמה הוא מבין את תלמודו. האם אדם מוצא את החלק שלו בתורה. ישנם כל כך הרבה דברים שתלויים בשאלה, אם יש לנו הארת תורה או לא, עולם ומלואו. אנו רוצים להתמזג עם התורה, להגיע לכך שדברי התורה יהיו שמחים ומאירים. זוהי ההשתוקקות הגדולה שלנו.

ואני רוצה לאחל באמת לכל אחד ואחד ולכולנו ביחד, שנזכה לכיסופים. שנכסוף באמת לתורה, והכיסופים הללו יובילו אותנו לנכונות לעמול. בתורה אין מתנות חינם, אדם לעמל יולד (איוב ה,ז). צריך לעמול, והקב"ה נותן מפני שהוא שמח לתת. שנזכה לרתום את הכיסופים לנכונות אמיתית לעמול ולהתאמץ בתורה, ומתוך כך לקבל שפע עצום של תורת אמת שתרומם אותנו ואת כל עם ישראל. שנזכה שהתקופה של ספירת העומר שאנו בעיצומה, תרים אותנו בקישור וחיבור לתורה, ונבנה כל אחד לחוד וכולנו ביחד קומה חשובה שתאיר לנו ולכל עם ישראל. אמן.