דברים על ל"ג בעומר

רבי שמעון
רבי שמעון בר יוחאי היה מגדולי התנאים בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון, הוא היה אחד מחמשת תלמידי רבי עקיבא דרכם עברה אלינו כל התורה שבעל פה.
מלבד היותו תנא גדול המופיע במשנה פעמים רבות, הוא גם עסק בתורת הנסתר, והשאיר לנו את ספר הזוהר.
ספר הזוהר הוא פירוש הסוד של התורה. לתורה ישנן ארבעה רבדים בהבנה, המכונים פרד"ס. פשט, רמז, דרש וסוד.

כל העולם במה
כשם שאדם ההולך להצגה יכול להסתפק בסיפור, בעלילה, מי היה הגיבור, מה קרה בסוף וכו', כך אפשר ללמוד את התורה ולהכיר רק את הפשט, את הסיפור. אך כשם שאפשר לחפש בהצגה את מה שמעבר, להתבונן, במשחק, בבימוי ובמסר, כך גם בתורה אפשר לחפש ולמצוא את הדרגות העמוקות יותר.
אגב, זה כך גם ביחס לעולם, על מה אני מסתכל בכל דבר על הסיפור (ההתרחשות), המעטפת החיצונית, או שאני מחפש את הפנימיות, מה נמצא מאחורי הקלעים.

גוף ונשמה
באופן כללי אנו מחלקים את הדרגות השונות לגוף ונשמה. הגוף של התורה הוא החלק הנגלה שבתורה, הסיפורים, ההלכות וכד', והנשמה של התורה, חלק הנסתר שבתורה העוסק בעולמות הרוחניים, בספירות במלאכים ועוד.
כלומר כשם שלאדם יש גוף שכולם יכולים לראות ונשמה נסתרת, אך היא זו שבפועל מחיה ומזיזה את הגוף, כשם שבאדם הגוף הוא החיצוניות והנשמה היא הפנימיות, כך בתורה. תורת הנגלה היא המעטפת החיצונית, "הסיפור", ותורת הנסתר היא הפנימיות, הנשמה המחייה את תורת הנגלה.

ל"ג בעומר
ביום ל"ג בעומר, ח"י באייר הסתלק רבי שמעון בר יוחאי מהעולם. באותו יום, כך מסופר בזוהר בחלק הנקרא אדרא זוטא, הוא כינס את כל תלמידיו לביתו. הוא ידע כי זהו יום הסתלקותו, ורצה למסור להם את דבריו האחרונים.
ביום הסתלקות של צדיק מתגלה הפנימיות של מה שעסק בו כל ימי חייו. כך היה אצל רבי שמעון, שכל חייו עסק בסוד, בנשמת התורה, וביום הסתלקותו הוא אמר לתלמידיו שעכשיו הוא רוצה לגלות להם סודות נעלים, עניינים קדושים שפחד לגלות אותם כל חייו. כאשר הוא ביומו האחרון, הוא לא רוצה להיכנס לעולם האמת לפני שהוא מגלה להם סודות אלו.

הסוד של הסוד
מה יכול להיות יותר נעלה מכל הסודות שגילה כל ימיו. הרי כל חייו עסק בחלק הסוד בנשמת התורה, ומה יותר נעלה מהנשמה ?
מסתבר שגם את הנשמה אפשר לחלק לשתי רבדים, הרובד הגלוי שבנשמה והרובד הסמוי שבנשמה.
הרובד הגלוי בנשמה "מתאים" את עצמו לגוף ו"מתלבש" בגוף, לדוגמא, השכל במוח, הרגש בלב, הראיה בעין, השמיעה באוזן וכן הלאה, אך זוהי רק הארה של הנשמה, אין זו הנשמה בעצמה.
רובד הסמוי, הוא רובד עמוק יותר בנשמה, רובד זה עוצמתי בהרבה, ומצד העוצמה שלו הוא לא יכול "להתלבש" בגוף. הגוף אינו "כלי" להכיל אותו. כשם שמנורה של 110 ואט לא יכולה להכיל עוצמות של 220 וואט וזקוקה לטרנספורמטור כך אין הגוף יכול להכיל את עוצמות האור שברובד זה של הנשמה.

רצון ושכל
אפשר להשוות זאת להבדל בין החושים וכוח הרצון. כל אחד מהחושים מתלבש באיבר מסויים (ראיה בעין, שמיעה באוזן, ריח באף וכן הלאה), הוא מצטמצם דווקא לאותו איבר ומשם הוא פועל. כוח הרצון לעומת זאת הינו כוח עצמתי יותר מהחושים, ולכן אין איבר שיכול להכיל אותו, הוא נמצא בכל מקום בשווה. בזמן רגיל הוא לא מתגלה, רק בזמני לחץ, זמנים של אין ברירה, רק אז הוא מתגלה. כאשר הוא מתגלה, אדם יכול לגלות שיש בו כוחות הרבה יתר חזקים ממה שהוא הכיר. ישנם מקרים מתועדים של אמהות שיכלו להרים רכב כאשר ראו את בנם מתחתיו, ומקרים של אנשים בזמני מלחמה שגילו תעצומות נפש וכוח הישרדות על טבעי.

הנשמה של הנשמה
וכך בנשמה ישנו הרובד הגלוי, והרובד הסמוי – הנשמה של הנשמה. את הנשמה אנו לא רואים כיוון שהגוף מסתיר עליה. הגוף בעצם מהותו מסתיר על הנשמה, כשם שהגשמיות בעצם מהותה מסתירה על הרוחניות. גם אם ניקח חלק מהגוף למעבדה ונבחן אותו במיקרוסקופ לא נצליח לראות את הנשמה. כיום, אין לנו את החוש המאפשר ראיה של הנשמה. אך אם היה לנו את אותו חוש היינו יכולים לראות נשמות.
כך גם לגבי התורה, ברבדים הנגלים של התורה אפשר להפעיל את השכל ולהבין דבר מתוך דבר, אך ברובד הנסתר זה לא יעזור. נשמת התורה מוסתרת על ידי גוף התורה, ואין לנו את החוש המאפשר ראיה של הנסתר.

הסתר במהות
הנשמה של הנשמה נמצאת בהסתר גדול יותר. זה שלא רואים את הנשמה של הנשמה זה לא מכיוון שיש משהו שמסתיר עליה, אלא מכיוון שבמהות שלה היא נעלמת. כך גם לגבי הסוד של הסוד שבתורה, שנעלם מצד עצמו ולא מצד שיש רובד אחר בתורה שמעלים עליו.

מודע ותת מודע
אפשר להקביל זאת לדרגת המודע והתת מודע שבנפש.
יש לנו בשכל המודע מידע רב, ויש לנו "גישה" לשם. בדרך כלל זה מוסתר, לא שזה מוסתר מצד עצמו, אלא שהמחשבות שלנו מסתירות על זה, וצריך "לראות" מעבר למחשבות כדי "לשלוף" משם מידע.

בתת מודע יש לנו עוד הרבה יותר מידע, ודרגה זו מוסתרת מצד עצמה. כלומר זה שאיני חשוף לתת מודע, הוא לא רק בגלל שיש משהו שמסתיר את זה, גם ללא הסתר, אני לא נחשף לזה, זה מוסתר מצד עצמו, במהות זה נמצא בהסתר.


גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך
הפסוק גל עיני בתהילים מרמז לנו על ל"ג בעומר, מעבר לאותיות לג / גל, הרי בקשתו של דוד המלך היא שהקב"ה יפתח (גל) את עיניו ויראה לו את הנפלאות שבתורה. הנפלאות (לשון רבים) הן שתי הדרגות שבתורת הנסתר, הסוד והסוד של הסוד, הנשמה והנשמה של הנשמה. ואכן, בל"ג בעומר נפתחו העיניים ורבי שמעון בר יוחאי גילה לנו את הסוד שבסוד.

מתן תורה
לכן ל"ג בעומר מכונה "מתן תורה של פנימיות התורה". בשבועות קיבלנו את התורה, ובכל שנה בו' סיוון אותה אנרגיה שהאירה בעולם ביום מתן תורה, מתעוררת מחדש. כך גם לגבי ל"ג בעומר, זהו היום שבו ניתנה לנו פנימיות התורה ובכל שנה זה מתעורר מחדש. וכשם שמתן תורה היה על ידי משה רבנו (תורה צווה לנו משה), כך מתן תורה של פנימיות התורה, הוא על ידי רשב"י.

הגזירה והמחיצה
מה חידש לנו מתן תורה ? מה השתנה בעולם בעקבות אותו מעמד היסטורי ?
הרי את התורה היה לנו כבר קודם, האבות הרי קיימו את כל התורה כולה, כלומר גם את המצוות (באופן קצת שונה) כבר היה לנו, איזו אינפורמציה התחדשה לנו במתן תורה ?

אכן החידוש הוא לא באינפורמציה.

החידוש של מתן תורה הוא בהשפעה שיש לתורה על העולם.

קודם מתן תורה, הייתה גזירה, הקב"ה קבע שיש מחיצה בין העולמות העליונים והעולמות התחתונים. השמים שמים להשם – כלומר הרוחניות נמצאת למעלה, והארץ נתן לבני האדם – הגשמיות למטה, ואין מעבר מלמעלה למטה. העולמות הרוחניים לא התחברו עם העולמות הגשמיים. המצוות שהאבות עשו לא השפיעו על העולם, כך יעקב אבינו שאת הפעולה שאנו עושים עם תפילין היה עושה עם מקלות ואבנים, לא היה צריך לשמור עליהם לאחר שהיה "מניח" אותם, כיוון שבניגוד לתפילין שלנו, בתפילין שלו לא חדרה הקדושה, הם פעלו על העולמות הרוחניים, אך לא השפיעו בעולם שלנו.

ביטול המחיצה
במתן תורה, ביטל הקב"ה את המחיצה, ונתן לנו את הכוח לחבר את העליונים והתחתונים. ממתן תורה כל מצווה שעושים יכולה לחבר את הרוחניות עם הגשמיות.
הקב"ה נתן לנו כוח שנוכל להמשיך רוחניות לעולם שלנו מצד אחד, ושנוכל לזכך את הגשמיות, כך שהעולם הגשמי, יישאר גשמי מצד אחד, אך יוכל להוות "כלי" לרוחניות מצד שני.

עליונים יעלו או תחתונים ירדו
מה יותר נעלה כאשר הרוחניות יורדת לעולם ומתגלה, או כאשר הגשמיות מזדככת ומרגישה רוחניות מצד עצמה ?
נחדד את השאלה.
מה יותר מיוחד, איפה יש חידוש גדול יותר, כאשר בורא עולם מתגלה פתאום בבת אחת, ואנחנו רואים אותו, אך באותו רגע אנחנו לא מי שאנחנו בדרך כלל, עוצמת הגילוי מסנוורת אותנו (ולכן גם רגע אחרי שהגילוי ייעלם נחזור להיות מי שהיינו לפני), או כאשר אנחנו כמו שאנחנו עם הגוף הגשמי, עם השכל המוגבל, קולטים שהקב"ה נמצא כאן איתנו ממש.

הווה גולה
כאשר יהודי מתקרב לקב"ה ומתחיל ללמוד תורה, ישנו שלב בו הוא רוצה לעזוב את הסביבה הטבעית וללכת ללמוד תורה במקום אחר (הווה גולה למקום תורה). באותו מקום הוא נמצא בסביבה של תורה, לומד כל היום ומרגיש את הרוחניות.
אך מה יהיה כאשר יחזור לביתו, לסביבה המוכרת, למקום בו גדל ? ייתכן מאוד כי לא ירגיש כפי שמרגיש בישיבה. הוא ירגיש שוב את הגוף שלו וישכח קצת על הנשמה.
אך ייתכן גם, כי בעקבות זיכוך הגוף, בעקבות העבודה העצמית שלו, גם כשיחזור ויהיה בסביבה הטבעית, הגוף יהיה גוף, הוא ירגיש אותו, ועם כל זה יזכור את כל מה שלמד. כלומר גם כמו שהוא מגושם ומוגבל בטבעו הוא ירגיש את הרוחניות.

זוהי המעלה הגבוהה יותר, שגם הגוף יהיה כלי לרוחניות.

ואני המתחיל
וכך השם מרמז לנו במתן תורה. הוא מכריז כי התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים. כלומר העיקר זה עליית התחתונים לעליונים, העיקר שהגשמיות תזדכך, העיקר שגם הגוף ירגיש רוחניות. מצד שני "ואני המתחיל", קודם השם ירד להר סיני ורק לאחר מכן משה עלה אל ההר. היינו, שהתכלית של מתן תורה היא אמנם בכך שנרים את העולם הגשמי, אך כדי שנוכל לעשות זאת היינו צריכים לקבל את הכוח לכך מהשם, ולכן הוא ירד קודם אלינו, "עליונים ירדו לתחתונים".

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך
עכשיו נוכל להבין פסוק זה בעומק יותר. דוד המלך מבקש מהקב"ה שיפקח את עיניו על מנת שיוכל לראות את שתי הדרגות שבתורת הסוד.
הדרגה הראשונה היא נשמת התורה ולשם כך אכן צריך פתיחת העיניים, או יותר נכון פתיחת החוש שמאפשר לראות נשמות. אך הדרגה השנייה היא נשמת הנשמה שבתורה ושם לא יעזור אותו חוש מיוחד כיוון, שכאמור, את אותה דרגה אין אנו רואים לא מצד החיסרון שבנו, אלא מצד העובדה שהיא מוסתרת מצד עצמה, כאן לא יעזור אותו חוש מיוחד, גם אם הוא יפתח.

לפי מה שהסברנו על מתן תורה הכללי (בו' סיוון), אפשר להסביר גם על מתן תורה של פנימיות התורה (ל"ג בעומר). קודם מתן תורה של פנימיות התורה גם הייתה מחיצה. מחיצה בין תורת הסוד ותורת הנגלה. למדו רק את תורת הנגלה ולא ידעו על תורת הסוד, לא ראו את הסוד שמאחורי הסיפורים, הטעמים שמאחורי המצוות.

בל"ג בעומר נפלה המחיצה.
אך לפי מה שהסברנו נפילת המחיצה עצמה יכלה להיעשות בכמה אופנים. תורת הסוד יכלה להתגלות, באופן שכאשר נלמד אותה, זה לא יהיה מצדנו. נלמד, אבל לא נבין, זה יישאר ברמה הרוחנית, לא נתפוס על מה מדברים איתנו. זה לא יתחבר לנו לחיי היום יום, לא נראה איך זה קשור אלינו.
בתורת הנגלה כאשר לומדים הלכה, למשל כשרות, אפשר להבין בדיוק על מה מדברים, מה מותר מה אסור, איך איפה כמה, מי, מתי. וגם מבינים איך זה משפיע על החיים האישיים שלי. אך בתורת הנסתר כאשר מדברים על מלאכים, ספירות, עולמות, קשה לתפוס את המושגים, הם מאוד מופשטים ולכן קשה להוריד להבנה שכלית, קשה להבין איפה אני בתמונה.

דוד המלך
לכן דוד המלך מבקש "גל עיני", תפקח לי את העיניים. לא את החוש של ראית הנשמה, כי כאן זה לא יעזור, אלא הבקשה היא, שכשנלמד תורת הנסתר זה לא יהיה רק משהו רוחני שכאשר לומדים אותו יש הרגשה קסומה של רוחניות ,אך אין זה חודר בנו. שלא יהיה לימוד שרגע אחריו לא מצליחים להיזכר במה למדנו, אלא שגם לימוד הסוד יובן בשכל האנושי. שגם השכל המוגבל, כפי שהוא גשמי ומוגבל ישיג את העניינים הרוחניים הנעלים ביותר.
שהלימוד ייגע לנו בחיים הפרטיים, ונוכל ליישם אותו בעבודה הרוחנית שלנו.

מתורתך
לכן הוא מבקש לראות את הנפלאות מתורתך. כלומר שמתוך תורת הנגלה נגיע לתורת הנסתר. לימוד הנסתר הרי יכול להיות באופן מנותק מהנגלה. ללמוד את הקבלה מבלי לקשר לפסוקי המקרא לסוגיות במשנה ובגמרא. אך אם הוא יהיה באופן כזה, כביכול, ללא קשר לגוף התורה, אזי הוא גם יהיה ללא קשר לגוף שלנו. הוא יהיה ללא קשר לחלק התחתון שבתורה (הגוף שבתורה) וללא קשר לחלק התחתון שבאדם (הגוף).

הרי האדם קשור בתורה, ולפי אופן הלימוד כך הו הקשר עם העולם. כאשר הלימוד הוא רק בנגלה, אז האדם מגלה רק את הנגלה שבו. כאשר הלימוד הוא רק בנסתר אז האדם מגלה רק את הנסתר שבו.
אך כיוון שהמטרה, כפי שהסברנו, היא הורדת המחיצה, היא חיבור העליונים והתחתונים, היא הרמת התחתון שבאדם ובעולם, לכן יש ללמוד גם את התורה באופן הזה. שדרך הגוף נגיע לנשמה, דרך הנגלה נגיע לסוד.
לכן אומר דוד המלך "מתורתך" שמתורת הנגלה נגיע לסוד. שכאשר נלמד הלכה במשנה או בגמרא, נבין מזה את הסודות, שכאשר נסתכל בגוף של יהודי אחר נראה משם את הנשמה. כך נפעל חיבור עליונים ותחתונים (נשמה וגוף, נסתר ונגלה) באופן שהתחתונים יעלו לעליונים, שהעולם מצד עצמו יהיה כלי לרוחניות.

הרב נדב כהן הוא מרצה במכון אסנט בצפת