מה קרה לתלמידי רבי עקיבא?
נדב כהןכח אייר, תשע12/05/2010איך יתכן שדווקא תלמידי רבי עקיבא, שהיה אומר "ואהבת לרעך כמוך", מתו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה? איך זה יתכן?
תגיות:ספירת העומררבי עקיבאלג בעומר
ידוע הסיפור בגמרא (יבמות סב) על 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לעצרת. הגמרא מספרת לנו שזה קרה כיוון ש"לא נהגו כבוד זה לזה". נשאלת השאלה, הרי רבי עקיבא היה זה שהיה אומר (והיה חוזר ואומר בכל הזדמנות) "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", איך יתכן שדווקא תלמידיו נכשלו במה שאליו חינך כל השנים?
צריך לומר כי זה שלא נהגו כבוד זה לזה היה בעצם תוצאה של אהבת ישראל שלהם. מה זאת אומרת?
תלמידי רבי עקיבא ידעו שרבם דוגל בקיום התורה ומצוות באופן של מסירות נפש, שהרי בסוף ימיו כאשר הרומאים סרגו אותו במסרגות של ברזל אמר: "כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו"
היינו שכל ימיו היה בתנועה של מסירות נפש, תנועה של התמסרות מוחלטת לקב"ה מבלי להתחשב בעולם, תנועה של "רצוא" , רצון לצאת מהעולם הגשמי ולדבוק בבורא.
גם לתלמידיו הייתה תנועה כזאת. תלמידיו של רבי עקיבא הבינו אותו ופירשו אותו בדרכים שונות, אך כל אחד מהם היה בטוח שהוא הכי צודק, ומי שלא מבין כמותו חסר לו בשלימות שלו. כיוון שהייתה להם אהבת ישראל כל כך גדולה הם הרגישו כי הם חייבים לגלות לכל האחרים את הדרך הנכונה, אך כיוון שתנועת הנפש שלהם הייתה של "רצוא" , תנועה של יציאה מהעולם, (תנועת נפש שקיבלו מרבם), לכן לא הצליחו לנהוג כבוד זה לזה. לא כיבדו את הדעה של השני.
אצל רבי עקיבא, כמובן, היה גם את התנועה של ה"שוב", התנועה ההופכית ל"רצוא". זאת אומרת, התנועה של "רצוא" היא לא דבר רע, אדרבה זה שיהודי מואס בענייני העולם ומעוניין להתמסר לקב"ה בלבד זה דבר נפלא. אלא, ש"הרצוא" הוא לא התכלית, ואחרי ש"עולים למעלה" צריך לרדת למטה, להמשיך את הקדושה לעולם שלנו. אהבת ישראל צריכה להתבטא בדברים הקטנים, לכבד אחד את השני, לפרגן אחד לשני. אם אהבת ישראל זו רק סיסמא אז מפספסים את הנקודה.
הבעיה שתלמידי רבי עקיבא לקחו ממנו רק את התנועה של ה"רצוא" ושכחו על ה"שוב".
אמנם הגמרא מספרת על רבי עקיבא ותלמידיו, אך כולנו מבינים שהמסר הוא גם בשבילנו, לפעמים אנחנו כל כך בטוחים בדעות שלנו ולא רואים את הסביבה. לפעמים הביטחון הוא כל כך גדול, שלא רק שלא רואים את הסביבה אלא מבטלים את כל מי שלא חושב כמונו.
צריך לדעת כי זו תנועה של "רצוא" ללא "שוב". זו לא הכוונה העליונה של בורא עולם. הקב"ה רוצה עולם מתוקן, אפשר להאמין שהדרך שלי הכי נכונה, ואפשר לנסות לשכנע אחרים בדרכי, אך צריך לבוא ממקום שאני מכבד את השני גם אם הוא לא יקבל את דעתי..
מסוכם משיחה של הרבי מלובאוויטש
צריך לומר כי זה שלא נהגו כבוד זה לזה היה בעצם תוצאה של אהבת ישראל שלהם. מה זאת אומרת?
תלמידי רבי עקיבא ידעו שרבם דוגל בקיום התורה ומצוות באופן של מסירות נפש, שהרי בסוף ימיו כאשר הרומאים סרגו אותו במסרגות של ברזל אמר: "כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו"
היינו שכל ימיו היה בתנועה של מסירות נפש, תנועה של התמסרות מוחלטת לקב"ה מבלי להתחשב בעולם, תנועה של "רצוא" , רצון לצאת מהעולם הגשמי ולדבוק בבורא.
גם לתלמידיו הייתה תנועה כזאת. תלמידיו של רבי עקיבא הבינו אותו ופירשו אותו בדרכים שונות, אך כל אחד מהם היה בטוח שהוא הכי צודק, ומי שלא מבין כמותו חסר לו בשלימות שלו. כיוון שהייתה להם אהבת ישראל כל כך גדולה הם הרגישו כי הם חייבים לגלות לכל האחרים את הדרך הנכונה, אך כיוון שתנועת הנפש שלהם הייתה של "רצוא" , תנועה של יציאה מהעולם, (תנועת נפש שקיבלו מרבם), לכן לא הצליחו לנהוג כבוד זה לזה. לא כיבדו את הדעה של השני.
אצל רבי עקיבא, כמובן, היה גם את התנועה של ה"שוב", התנועה ההופכית ל"רצוא". זאת אומרת, התנועה של "רצוא" היא לא דבר רע, אדרבה זה שיהודי מואס בענייני העולם ומעוניין להתמסר לקב"ה בלבד זה דבר נפלא. אלא, ש"הרצוא" הוא לא התכלית, ואחרי ש"עולים למעלה" צריך לרדת למטה, להמשיך את הקדושה לעולם שלנו. אהבת ישראל צריכה להתבטא בדברים הקטנים, לכבד אחד את השני, לפרגן אחד לשני. אם אהבת ישראל זו רק סיסמא אז מפספסים את הנקודה.
הבעיה שתלמידי רבי עקיבא לקחו ממנו רק את התנועה של ה"רצוא" ושכחו על ה"שוב".
אמנם הגמרא מספרת על רבי עקיבא ותלמידיו, אך כולנו מבינים שהמסר הוא גם בשבילנו, לפעמים אנחנו כל כך בטוחים בדעות שלנו ולא רואים את הסביבה. לפעמים הביטחון הוא כל כך גדול, שלא רק שלא רואים את הסביבה אלא מבטלים את כל מי שלא חושב כמונו.
צריך לדעת כי זו תנועה של "רצוא" ללא "שוב". זו לא הכוונה העליונה של בורא עולם. הקב"ה רוצה עולם מתוקן, אפשר להאמין שהדרך שלי הכי נכונה, ואפשר לנסות לשכנע אחרים בדרכי, אך צריך לבוא ממקום שאני מכבד את השני גם אם הוא לא יקבל את דעתי..
מסוכם משיחה של הרבי מלובאוויטש
הוסף תגובה
עוד מנדב כהן
עוד בנושא חגים וזמנים