לג בעומר- מתן תורה של הפנימיות

מה בעצם אנחנו חוגגים בל"ג בעומר?
לפי אחת הדעות אנו חוגגים את יום הסתלקותו (פטירתו) של רבי שמעון בר יוחאי. לכן אגב מדליקים מדורות, מעין נרות נשמה לזכותו של רבי שמעון הסיבה שאנו עושים מיום זה עניין כל כך גדול היא , שרשב"י גילה את תורת הסוד, ספר הזוהר. וביום פטירתו היה עיקר הגילוי.

בספר תהילים ישנו פסוק המרמז על ל"ג בעומר, בפסוק – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" - דוד המלך מבקש מהקב"ה שיגלה לו את הסודות שבתורה (נפלאות מרמז על דרגת הסוד שבתורה) אם נתבונן בפסוק זה נראה דבר נפלא, דוד המלך לא מבקש שהקב"ה יגלה לו את הסודות שבתורה בלבד, אלא הוא מבקש לגלות אותם מהתורה עצמה, אביטה נפלאות מתורתך.

בכללות יש בתורה שתי מדרגות, גוף התורה – תורת הנגלה, ונשמת התורה – תורת הנסתר, בזוהר מובא שע"י לימוד הנגלה מתחברים בעיקר לגוף וע"י לימוד הנסתר מתחברים בעיקר לנשמה.

מה יותר חשוב? במה להשקיע יותר?
בקבלה מוסבר כי תכלית ירידת הנשמה לעולם אינה בשביל עצמה, הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון ירידתה לעולם הזה היא בשביל התיקון של הגוף והעולם. ולכן בעבודת השם שלנו אנחנו לא מתרכזים רק בנשמה כי אם (ובעיקר) בזיכוך של הגוף.

כיוון שלימוד התורה משפיע באופן ישיר על הקשר שלנו עם בורא עולם, מאוד חשב שנדע באיזה אופן ובאיזה כמות אנו נדרשים ללמוד כל אחד מרבדי התורה.

ללימוד הנגלה (הלכות וסיפורים וכד') יש חשיבות גדולה מאוד כי בלי זה איך נדע מה השם רוצה שנעשה, לעומת זאת ללימוד הנסתר יש חשיבות גדולה לא פחות, כי ללא הנשמה של התורה המצוות שלנו עלולות להית יבשות וללא נשמה.

אז מה השילוב הנכון?
מהבקשה של דוד המלך ע"ה אפשר ללמוד כי צריך להגיע לנפלאות שבתורה דרך תורתך. יש מעלה גדולה בזה שנגלה את סודות התורה דרך החלק הנגלה שבתורה.
היינו שלא ניצור נתק בין תורת הסוד ותורת הנגלה, אלא דרך תורת הנגלה נגיע אל הסוד, מתוך מאמרי חז"ל נראה את הסודות העמוקים ביותר, מתוך פירוש רש"י נגיע לרבדים הנסתרים.
כך נהיה בטוחים שגם בחיי היום יום שלנו לא יהיה ניתוק. הקדושה לא תהיה רק בבית כנסת אלא תתפשט איתנו לאורך כל היום. האמונה לא תהיה רק רעיון מופשט, אל כח שמתבטא בכל הפעולות היומיות שלנו הן במצוות והן בעניינים החומריים.