הלכות כשרות מנגל

טבילת כלים
המנגל מורכב משני חלקים:
• א. גוף המנגל (כלי הקיבול שהגחלים מונחים בתוכו) - אינו טעון טבילה.
• ב. הרשת (שעליה מונח הבשר בזמן הצלייה) - טעונה טבילה אם יוצרה במפעל שבבעלות גוי או שנקנתה בחנות של גוי (אפילו אם יוצרה ע"י יהודי).

השיפודים
שיפודים העשויים ממתכת, דינם כדין הרשת, כמובא לעיל.
שיפודי עץ - אינם טעונים הכשר, כיוון שהם עשויים מעץ פשוט וכלל לא עברו עיבוד.

•• כשרות הבשר
כל בשר שבו משתמשים צריך אישור כשרותי.
יש 2 סוגי בשר המצויים בשוק: "בשר בקר- צאן", ו"בשר הודו- עוף".
• א. ב"בשר בקר- צאן" קיימות רמות כשרות של "חלק" ושל "כשר". בעקרון, ספרדים אוכלים רק בשר "חלק" ואילו אשכנזים אוכלים בשר ברמה של "כשר". למרות זאת, גם בין הספרדים יש עדות מסוימות (בעיקר חלק מצפון יוצאי אפריקה) האוכלות בשר ברמת "כשר", ומאידך, יש מן האשכנזים המקפידים לאכול רק בשר "חלק".
• ב. ב"הודו - עוף" אין הבחנה הלכתית בין "חלק" לבין "כשר". למרות זאת, הבד"צים כותבים גם על העוף "חלק", והרבנויות כותבות "כשר למהדרין" על מוצרי העוף השונים. ההבדל בין העוף ה"כשר" לבין זה ה"מהדרין" או ה"חלק" נובע מהבדלים בהלכות השחיטה ובדיקת הטריפות, ומתבטא, כמובן, במחיר הבשר.
בשר מעובד- סוגי הבשר המעובדים הם: קבב, המבורגר, נקניק, נקניקיות וכד'... יש העשויים מ"בקר" או מ"צאן" ויש העשויים מ"הודו" או מ"עוף". גם כאן צריך כל אחד להקפיד על מוצר ברמת "כשר" או "חלק" לפי מנהגו. יש לשים לב, שמוצרים כמו נקניקיות "עוף" או "הודו" מכילות "שומן בקר", והמקפיד על בשר "חלק" להשתמש בהם רק כאשר גם חלקי הבשר שבתוך המוצר הם מבשר "חלק".

•• זיופי כשרויות
לפי ההלכה, כאשר מעבירים בשר ממקום למקום יש צורך בשתי חותמות כשרות (בלשון השולחן ערוך: "חותם בתוך חותם"). לדוגמא: מדבקה ופלומה, מדבקה והולגרם, שתי מדבקות או ניילון סגור עם מדבקה. על כן, חובה לקנות בשר או עוף, מעובד או לא מעובד, אך ורק באריזה של "חותם בתוך חותם" או במקומות מפוקחים שיש להם תעודת כשרות בתוקף.

•• הכשרת הבשר
בשר "מוכשר" ובשר "לא מוכשר"
בשר "מוכשר" הוא בשר שעבר תהליך הכשרה של הוצאת הדם ממנו ע"י מלח. בשר זה מגיע לדידי הצרכן מוכן לאכילה ואין צורך בשום תהליך נוסף של הכשרה.
הבשר ה"לא מוכשר" עדיין ספוג דם ואסור לאוכלו לפני שמוציאים ממנו את דמו.
הוצאת הדם (=הכשרת הבשר) אפשרית באחד משני אופנים: מליחה או צלייה.
מליחה- מליחת הבשר מורכבת משלושה שלבים:
• 1. שרית הבשר במים למשך חצי שעה.
• 2. מליחת הבשר במלח למשך שעה, כאשר הוא מונח על גבי כלי נקוב או על רשת, כדי שהדם הנפלט ממנו יוכל לטפטף החוצה והבשר לא ישהה בתוכו.
• 3. הדחת ושטיפה טובה במים של הבשר.
בסיום תהליך המליחה, ניתן להשתמש בבשר (בבישול, טחינה וכדומה) בלא שום טיפול נוסף.
צלייה- לחילופין, אפשר להוציא את הדם ע"י צלייה, בלא להזדקק לכל תהליך המליחה.

הכשרת כבד-לבבות- כיום, כמעט ולא מצוי בשוקים בשר "לא מוכשר", אך בכל אופן, בעת קניית מוצרי בשר שאינו מעובד, צריך לשים לב לכך. לעומת זאת, חלקי בשר של כבד או לבבות נמכרים כמעט תמיד כ"לא מוכשרים"(!) ויש להכשירם.

הכשרה לדעת האשכנזים-
• 1. הדחה- שטיפה טובה של החלקים.
• 2. חיתוך שתי וערב- יש לחתוך חתך קטן בתוך הכבד בצורת שתי וערב או לנקב אותו מצד לצד מספר פעמים. את הלב יש לחתוך לאורכו ולפתוח אותו, כדי שהדם יוכל לצאת מתוכו. בנוסף, יש להסיר את ערלת הלב.
• 3. מליחה קלה בסמוך לצלייה (במלח גס).
• 4. צלייה על גבי אש או מנגל חשמלי (כאשר מקום החיתוך מופנה כלפי מטה).
הבשר צריך להיות צלוי לפחות בשיעור של חצי בישול (אין צורך לשרוף אותו!)
• 5. הדחה קלה במים.
כלי הצלייה: בעת הצלייה של בשר "לא מוכשר" מכל סוג שהוא, הדם היוצא ממנו נוטף על הכלים ונבלע בהם. בשל כך, צריך ליחד לצורך צליית בשרים "לא מוכשרים" כלים מיוחדים (כמו: רשת, סכין חיתוך, מזלג להפוך את הבשר) שישמשו אך ורק לצליית בשרים אלו.

הכשרה לדעת ספרדים-
די בצלייה של הבשר על האש, לפחות עד שיעור של חצי בישול (ואין צורך לשרוף את הבשר!). חלק מהספרדים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה, נוהגים כדעת האשכנזים בנושא הזה, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו
(כאשר רוצים לבשל את הכבד או הלבבות לאחר הצלייה, משתנות חלק מההלכות הללו, ועל כך נכתוב אי"ה באחד העדכונים הבאים)

•• חרקים
כאשר אוכלים במקום פתוח יש לנהוג במשנה זהירות ביחס לחרקים, בעיקר למעופפים שבהם, העלולים "לנחות" על גבי האוכל. כל אחד ימצא את הדרך כיצד להישמר ולהינצל מכך, הואיל ואכילת חרק היא איסור חמור מאד (5 או 6 איסורי דאורייתא).

חג שמח!