מכתב אישי משתי נערות הגרות בגוש קטיף
הדס גולדשטיין ושפרה מנשרייד סיוון, תשסה21/06/2005פעם חשבנו שהסתיימה התקופה בה נוער היה שותף אמיתי בהקמת מדינה ליהודים. חשבנו שאפשר רק לקרוא על זה בספרים. בימים האחרונים גילינו שאנחנו חיות בתוך הסיפור ומחוייבות להשתתף בכתיבת הפרקים הבאים שלו. הגיע השלב בסיפור בו צריכים לקום אישית ולפעול בכל הכוח בשביל האמת והעתיד.
אחים ואחיות
face=Arial>!אנחנו, שתי בנות מגוש קטיף, רוצות לכתוב לך מכתב אישי. גם אנחנו גדלנו עם הנוער, הלכנו לסניף וחיינו חיים רגילים. אך כעת קורה משהו כל כך גדול, שאנחנו חייבות לשתף אותך במחשבותינו לגביו.
חשבת פעם איך זה להתעורר בבוקר, להסתכל על קירות החדר בו גדלת, על הספרים והתמונות, ולדעת שממש בקרוב רוצים להשמיד את כל זה? חשבת איך זה להסתכל על המשפחה כשהיא יושבת יחד בסלון בערב שבת, ולדעת שרוצים שבקרוב ישבו כאן, בסלון של הבית שלך, מחבלים, שיתכננו...
לדמיין שבעוד זמן קצר יש מי שמסוגל לשלוח חיילים כדי לגרור את אבא שלך מהחדר ואת אמא מהמטבח? לדעת שרוצים עכשיו להפסיק את ההתיישבות ואת הבניין של הארץ ולגרש את כולכם, את המשפחה, את הדודים ממול, ואת הסבתא של השכנים שגרה מעליהם? לתת למחבלים לשרוף את בית הכנסת בו אחיך עשה בר מצווה, בו התפללתם כל החיים? לתת להם ישוב אחרי ישוב, בית אחרי בית? לקחת הורים שכולים ולהוציא את בנם שנרצח מקברו, ואת העצמות שלו לקבור במקום אחר? לגרש מהבית את ילדי
בימים אלו, בהם כולנו נלחמים בעד הבית, העם והארץ, אנו פונות אליכם, חבר´ה דתיים כמונו, שבאמת מבינים את חשיבות ישיבתנו בארץ הזאת. שלא שייכים לאלו שחלילה נשברים או מתייאשים בגלל הטרור והקשיים.
רצינו לספר לך איך כולם נרתמים למאבק. איך כולם, מבוגרים, נוער וילדים, נרתמים למען עם ישראל. עובדים סביב השעון, מתוך אמונה ונחישות. איך זה לחיות בישוב בו כולם, אבל כולם, עובדים יום ולילה במלחמה למען עם ישראל. עוזבים הכל ופועלים. אחד מסביר ואחד מטלפן. אחד נוסע ואחד כותב. כל אחד עושה כל מה שהוא יכול, כשבקושי עוצרים לישון. בכל שביל או בית, בכל משרד או ספסל, אנשים פועלים בכל הכוח, מתוך אמונה בתפקידנו עכשיו. הורים ונוער חושבים יחד איך להסביר לאחרים את זכותנו להתיישב בארץ.
זה לא מאבק אישי שלנו, של נוער גוש קטיף. זהו מאבק כללי שבאמת יקבע את אופייה של מדינת ישראל ועתידה. מאבק על השאלה האם כולנו עייפים ומתחילים לסגת מערכים חשובים. האם אנחנו מאמינים נחושים, ממשיכים בראש מורם ובגאווה בעד עתיד העם והמדינה.
המאבק עכשיו של גוש קטיף הוא המשך המאבק של כולנו: מהגלות, השואה וההעפלה. המשך הסיפור של החזרה לארץ וייבוש הביצות, של הקמת המדינה ופעילות למענה, גם כשקשה. כל אחד מאיתנו חייב להחליט האם הוא באמת מאמין ומוכן לפעול בשביל מה שכולנו למדנו בבית הספר ובבית. בפעולות בסניף ובמחנות הקיץ.
הגיע השעה והגיע הרגע להתעורר ולקחת את העתיד של המדינה בידיים. דווקא לנו, לבני הנוער יש כוח ואמונה להפיץ את דרך האמת. לעזור למי שמתעייף או מתייאש. לזקוף קומה ולהראות לכולם למה אנחנו כאן, לא רק בגוש קטיף אלא בארץ כולה, ועל מה אנחנו נלחמים.
ירו עלינו 4000 פגזים, ואנחנו לא מפחדות ולא חלשות. למרות מלחמת הטרור שהגיעה גם קרוב אליכם, אנחנו בטוחות שגם אתם חזקים. כי במלחמה הזאת כולנו חיילים. כל אחד חייב עכשיו לקום ולעשות את חלקו. אסור שאני או אתה נסמוך רק על אחרים שיעשו משהו במקומנו. כמו במלחמות גדולות קודמות שידעה המדינה, הנוער חייב לפעול באופן אישי. דווקא אנחנו, שגדלנו על תורה ועבודה, יכולים בע"ה להיות לפיד שיראה לאחרים את האמונה בדרך.
פעם חשבנו שהסתיימה התקופה בה נוער היה שותף אמיתי בהקמת מדינה ליהודים. חשבנו שאפשר רק לקרוא על זה בספרים. בימים האחרונים גילינו שאנחנו חיות בתוך הסיפור ומחוייבות להשתתף בכתיבת הפרקים הבאים שלו. הגיע השלב בסיפור בו צריכים לקום אישית ולפעול בכל הכוח בשביל האמת והעתיד.
אנחנו כל הזמן שרים "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". בכל אחד מאיתנו תלוי כמה הדרך תהיה ארוכה או קשה. אנחנו צריכים, יחד עם העם, לעשות את הצעד הבא בדרך של הגאולה. אולי אנחנו נראים מעטים, אך אנחנו נחושים וחזקים. האמת תנצח.
אנו פונות אליך אישית, מעומק הלב. זה מלחמה, וגם אתה חייב להצטרף למאבק, לפעול עכשיו בכל הכוח, בכל דרך אפשרית. לפנות למטה הקרוב ולעזור בכל מה שאפשר. להתנדב להיות חייל במערכה על עתיד המדינה. להכין עם חבר שלט ולתלות מהמרפסת (כן, אפילו בתוך הישובים!). צא לצומת! תתנדב! כל מעשה חיובי יקדם בע"ה את הניצחון.
אל תתביישו! תשפיעו מבפנים. תדברו עם ההורים והמשפחות. תשאלו אותם מה כולנו עושים במאבק הזה. קחו אותם איתנו למאבק. יש לנו כוח! בידינו לשנות ולהשפיע!
זה הזמן לפעול באמת בשביל כל מה שאנחנו מאמינים. להרבות בתפילה ובאהבת ישראל. כוחנו באמונתו!
חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו
הדס גולדשטיין ושפרה מנשרי
נווה דקלים, גוש קטיף
הוסף תגובה
עוד מהדס גולדשטיין ושפרה מנשרי
עוד בנושא סיפורי גולשים