פלאפל כשר או מושגח?

בס"ד

"אהוב את המלאכה ושנא..."? - על תעודות השגחה ותעודות כשרות/
אופיר פיקהולץ

אני אינני תושב תל אביב, ואולם מזדמן לי להסתובב בעיר.

יום אחד, בעודי מהלך בעיר הקדושה ופוסע לתומי לאורך רחוב דיזינגוף, התפלאתי לראות עד כמה התחזקה העיר הזו - שללא הפסקה. הבחנתי, כי ישנם מקומות כשרים לרוב! על מרבית החנויות לממכר מזון הופיע הכיתוב "כשר"! מה זה - ניו אייג'? רמות הרוחניות בעיר הרקיעו שחקים? - אשרינו!
אבל יותר משהייתי מופתע, לא הונח לי. ניסיתי לפצח את הקושיה: כיצד לפתע הפך להיות עניין הכשרות רווחי עבור בעלי העסקים? וכי התרחשה מגמה דמוגרפית בסימן דתי? רגע, אבל חנות זו היא לא חלק מרשת ש.. פתוחה בשבת?

עוד הקושיה בראשי, ראיתי לפתע את הפתרון. היטבתי לרגע את מבטי אל תוך אחת החנויות, והבחנתי בתעודה מעניינת. על בד"ץ שמעתי, על חוג חתם סופר גם - אבל מכון "שמן המשחה"?! לפתע הבחנתי כי לא חתום אף רב ספציפי על התעודה. משהו נראה היה לי חשוד.

נזהרתי.

הסיפור הזה היה לפני כ- 5 שנים בערך. כדאי שאשמור על רעננות חומרי, ולכן אולי טוב שאספר סיפור עם מעט פחות אבק:

שוב נזדמן לי להסתובב באחוזת בית. הפעם אזור ההתרחשות: רחוב אבן-גבירול בעיר. בחודשים האחרונים במסגרת פרקטיקה לימודית יוצא לי לשהות באזור, ומאחר ולעיתים העבודה נמשכת זמן רב - מזדמן לי לא אחת לתור אחר מקומות כשרים. זו לא בעיה גדולה, רק צריך להכיר.

ביום מן הימים, בדרכי חזרה מארוחת-הצהרים אותה סעדתי בדוכן פלאפל המרוחק מעט ממקום עבודתי, ראיתי לפתע - במקום שמחזיק "בתעודת השגחה" - משגיח אמיתי! הזדמנות לברר במה מדובר, חשבתי לעצמי! מעניין.
הבחור, בעל חזות חרדית, הסתובב בחנות בחופשיות ובתזזיתיות, וראיתיו מחליף קטעי משפטים ומסמכים עם בעל המקום. הוא אמנם נראה טרוד במלאכתו, אבל נדמה היה לי שעניין חשוב עומד על הפרק. לבסוף פניתי אליו. אודה כי בעודי חושד - בתחילה תחקרתי אותו אודות טיבה של הכשרות במקום, אולם חיש מהר התמקדו שאלותי סביב נושאים מוגדרים יותר: מהו הארגון? כיצד הוא קובע האם מקום כשר? ובעצם - מה רע ברבנות?

הבחור הסביר פנים, ובחיוך מבויש הסביר כי בסה"כ מדובר בתעודה הזהה מבחינת הקריטריונים לתעודת הכשרות של הרבנות - אולם ללא בירוקרטיה. "זו לא השגחה אקסטרה - זה רק ברמה של רבנות..", הבהיר. והטעים: "תעודת כשרות עולה כסף רב - והרבנות המקומית מתעכבת ומערימה קשיים בירוקרטיים על המעוניינים בהשגתה.. - לכן אנחנו מספקים השגחה כדין, רק במחיר נמוך יותר - וללא בירוקרטיה". כדי להניח את דעתי הפטיר, כי כמובן שאינם יכולים להנפיק תעודה למי שפותח בשבת - שכן אז נוצרת בעיה להשתמש בכליו גם בימות החול, ולשאלתי בדבר טיב המשגיחים השיב שכולם לומדים במכון המצויין, תחת הרבנים פלוני ואלמוני - (אותם לא הכרתי) - וסיפר שכולם בחורי ישיבות, והנם אנשים כשרים, יראי-שמים - וכמובן - בקיאים בהלכות איסור והיתר.

נשתתקתי.

אינני יודע עדיין אם למצער אם לאו, אולם הבחור דווקא רכש את אמוני. ידיעותיו בהלכות כשרות היו מחודדות, ושגורות בפיו על בוריין. התרשמתי שאפשר ואכן מדובר במי שמלאכתו קודש בעיניו, כדבריו, וזכות היא עבורו - להכשיר עבור בית ישראל עוד ועוד בתי אוכל נוספים, ולזכותם באכילת מזון כשר.

יצאתי מהחנות מבולבל מאשר נכנסתי.

היה לי קל יותר אילו היה מציין שמדובר בארגון רפורמי, שמדובר בארגון מסחרי ולפיכך לא נשמרים בו למעשה כל הכללים ההלכתיים או שמדובר בסוג של תרמית - אך לא היא.

"אז לא הבנתי. רגע, אני יכול לאכול במקום המחזיק ב'תעודת השגחה' כזו, או לא?!", שאלתי את עצמי. עצמי לא ענה.

נזכרתי רק בסיפור ששמעתי בישיבה לפני כמה שנים, לפיו הרב צבי יהודה הפציר בתלמידיו לקנות מאכלים שמצויין על-גבם שעומדים תחת השגחת הרבנות הראשית לישראל, כדי לחזק את מעמדה של זו. האם עלי להמנע מלרכוש מוצרים העומדים תחת פיקוח של 'תעודת השגחה' זו, כדי לחזק את הרבנות בימים אלה?

השבוע הכרעתי.

השבוע, עת פסעתי בחוצותיה של תל אביב - אף מבין המקומות שמורגל הייתי שכשרים - לא מצאתי ולו מקום כשר אחד! הופתעתי. שוב ניו אייג' - והפעם במגמה מהופכת?! במקום הראשון שאמרו לי שהתעודה טרם הגיעה אליהם - חשדתי. אחרי הכל - הטעמתי - הם בעלי אינטרס. כמותם מבקשים כל בעלי הדוכנים ברחוב להלעיטני סלט טרי עטוף בצק לח. אולם כשברחוב כולו לא היתה תעודה ברת-תוקף אחת, נשברתי.

אני לא מבין. אנחנו כבר למעלה מחודש לאחר תפוגת התוקף! לא יכלו כבר לחלק את התעודות החדשות? פסח הוא אולי מועד מצויין לביצוע החלפת התעודות בחדשות - אבל לא חשבתי שגם אחריו נגזר עלי להסתפק במציות-מיני מהן ממלאות כריסן לשובע חברותי למשרד..

הייתי רעב. לאכול במקום שדרך קבע כשר, אולם לא מחזיק כעת בתעודה תקפה? ואולי הוסרה כשרותו? אחזני בלבול. אבל חשתי בעיקר מבוכה. מבוכה ממסכנותו של המוסד שבמשך חודשים ארוכים ניסיתי לחזק - ברכישותי הפעוטות. הצלחתי לפתע להזדהות עם הכלה שמתקוממת כנגד מבט עיניה הפולשניות של הבלנית במקווה - מקום שאין חיוב הלכתי כזה, או לחילופין עם בעל עסק למזון מהיר - שסיפר לי שביום בהיר הציב בפניו המשגיח עובדה, ש-20 ק"ג בשר "מושאלים" לצמיתות ממקררו - ועליו להחריש - ומרגיש מושפל וחסר אונים.

לפתע שיעורים שלמדתי בכלכלה, ועיקרם יתרונות השוק החופשי צפו ועלו בראשי: אולי דווקא התפתחות מוקדי כוח מתחרים שפועלים למתן כשרות אלטרנטיבית תגרום להתנערות האבק ושימון גלגליה העצלים והמכזיבים של הרבנות? אולי הגיעה העת שדווקא התחרות היא זו שתלמד את הרבנות שיש ציבור שעליה לשרת, ושאם לא תשרת - יהיו חלופות?

היה לי עצוב. הרגשתי כמו אב הנדרש לסטור לבנו אהובו.

אבל מה למעשה עושים ארגון "צוהר", אם לא לספק חלופה? - וזה דווקא ניסיון שצלח! אבל מי ערב לכך שהארגונים שיקומו יהיו ארגונים שיתנו כשרות כדין, ולא כשרות פחותה מזו: רפורמית או קונסרבטיבית? ואולי בכך אסייע למעשה לכבישת הדרך העוקפת את חוק איסור הונאה בכשרות, שלמעשה אני אמור להיות שמח בו כל כך? ואולי צריך לחזק את הרבנות דווקא מבפנים? כבר ישנן מגמות כאלה.

צריך כבר לנער אותם, את אלה! הפציר בי הקול.

החלטתי לחזק את מעמדה של הרבנות. הפעם מבחוץ. שלפתי את ארנקי, והחלטתי להרים תרומה אמיצה למאבק. קניתי פלאפל. לא כשר. מושגח.