סוד השבטים האבודים

מאמר זה פורסם ב"מעייני הישועה" לפרשת בהעלותך.

מה יש לי ללמוד ממנו? הוא חילוני, כל התרבות הזאת קורסת לנו מול העיניים, אז על איזו ענווה אנחנו מדברים? אני אמנם לא צריך להיות גאוותן, אבל להגיד ששנינו אותו דבר, זו פשוט הצטנעות מזויפת. יש תורת ישראל, יש אמת מוחלטת וכל השאר שקר ובלבול שצריך להתנער ממנו.
וכאן בדיוק מתחילה הטעות שלי...

איך הגיעה החילוניות לעולם?
לכאורה פשוט: יצרים ותאוות – הדברים שהתורה 'מציקה' בהם, וכך עם הזמן נוצרה חילוניות. אבל אז צריך להתמודד עם שאלה קשה: איפה הייתה החילוניות לפני 200 שנה? מה, לא היו אז יצרים ותאוות? היו גם היו, אבל חילוניות כתופעה לא הייתה. חילוניות 'ממוסדת' לא הייתה. ברור שיצרים ותאוות תמיד היו, ותמיד יהיו דברים שמקלקלים ומשחיתים, אך אין בהם מספיק כדי להקים תופעה רוחנית רחבה כל-כך כמו ה'חילוניות'. החילוניות נוצרה בעם ישראל כש'היהדות' הגלותית הייתה צריכה לעלות מדרגה...

מאין נולד המושג 'יהודי'
פעם היה עם-ישראל מאוחד בארצו. בימי רחבעם המלך נפרדו השבטים למלכות יהודה ולמלכות ישראל. ואפשר להגיד שמאז ועד היום נוצר המתח בין ה'ישראלים' לבין ה'יהודים'. הישראלים שעזבו את אלוקי ישראל ותורתו הלכו ונעלמו, בעוד שמחזיקי המסורת – בני שבט יהודה שרדו והחזיקו מעמד גם בתוך התלאות הנוראות ולמרות הפיזור – אלה היהודים.
עם כל הכבוד הרב שאנחנו רוחשים ליהודים כפרטים שהחזיקו מעמד בכל הדורות ובכל הגלויות, חייבים להגיד את האמת: יהודים אינם עם-ישראל בכללותו. הם רק חלק חשוב ונכבד בעם ישראל, הם חלק שממנו יוצא הכל, אבל את שם השם בעולם יכול לשאת 'יצור' אחד בלבד: עם-ישראל.
נשמות ישראליות אבודות אלה הגיעו אחרי שנות גלות לתורה של 'יהודה' – היהדות, וגילו שה'נקודות' שלהם אינן נמצאות בה, הם לא מצאו בדבר הזה שנקרא: 'יהדות' ולא תורת-ישראל, נקודות חיבור, ולכן מאסו ביהדות. אבל זה לא כי יש להם משהו נגד יהדות, הם פשוט רוצים... תורת ישראל.
זה שאנחנו בתקופת גאולה והתחברות לאלוקים לא צריך לשכנע אף אחד. אבל צריך לדעת שברגעים אלה ממש אנחנו חווים את אחת החוויות הקשות מכולן: חיבור מלכות יהודה וישראל. איך זה קורה? מי אלה 'יהודה'? מי אלה 'ישראל'? איך מתחברים? ממה נזהרים? אלה כנראה שאלות שנצליח לפתור ממש לאט ועם הרבה טעויות בדרך.

אמת מוחלטת
אנחנו לא פלורליסטים – יש אמת מוחלטת. האמת הזאת נמצאת בתורת-ישראל, שהיא דברו של אדון הכל.
אבל את האמת הגדולה הזאת של מוסריות, שבת, לאומיות, תפילות, חברה מתוקנת, צניעות ועוד ועוד תילי-תילים, את מרכיבי הפסיפס הזה של האמת המוחלטת, אפשר ללקט בהכרח רק מכו-ו-ו-ו-לם. מכל עם ישראל.
מסוכן
נו, אבל צריך להחליט – אם אתה אומר שבכל חילוני אוכל-שפנים יש נקודת אמת שחייבת לבוא לידי ביטוי בעולם, אז מה נעשה? – ניתן לכל אחד להגיד את דברו? נחשוף את ילדינו לכל 'יצור' נושא אמת שכזה? הרי זה מפחיד מאוד.
זו באמת בעיה – הפחד. פחד זהו כלי שד' נתן לנו כדי להיזהר, וזה באמת מורכב – להשאיר אותו בגדר כלי ולא לתת לו להשתלט עלינו. צריך בנושא הזה הרבה הרבה תפילות. תפילות ממש, כמו שמתפללים על הפרנסה ב'שמע קולנו'. מי שחושב שהוא מספיק חכם לקחת משימות כאלה בלי גיבוי מלא של אבינו שבשמים, בלי לבקש ממנו עזרה והצלה, בלי לבקש ממנו תעוזה, בלי לבקש ממנו ענווה – מובטח לו שייפול. אם לא עכשיו אז עוד מעט.

מה תכל'ס
חשוב להניח תפילין לכמה שיותר אנשים, וללמד תורה כמה שיותר אנשים, וזה באמת חלק חשוב בתהליך התשובה הישראלי. אבל צריך לדעת שעלינו לשאוף למהפכת חיבור אמיתית.
מעשים אלה חשובים הם כדי לקרב עוד נשמה ועוד יהודי לתורת ישראל, אבל את המהלך הכללי של חיבור העם לעצמו ולתורת-ישראל ולאלוקינו הגדול שבשמיים יהיה אפשר לעשות רק ע"י מהפכת חיבור מורכבת וקשה זו. חיבור של הכרה שלכל אחד מאיתנו יש חלק חשוב שאין לחברו. ובעבודה עדינה זהירה, מסוכנת, שלמה ואדירה נצליח ללקט כל אחד מחברו את הישראלי שבו.
שוב – אין זה בה למעט את פעולות הקירוב החשובות מאין כמותן, אלא רק לרבות.
וזה אפשרי! מי שממש רוצה להתחבר יכול לשמוע ולראות אצל החברים החילוניים שלו פסקאות שלמות ממסילת-ישרים שהוא מנסה לעבוד עליהם כבר זמן רב. פסקאות סבוכות ומדהימות של הרב קוק בניתוח הדור ובמחשבה, ועוד ספרים ורעיונות גדולים שד' בחר לגלות בעולם דווקא אצל... חילוני.
אין זה סותר שבכל הנוגע לשולחן-ערוך ולקיום המצוות שאתה מקיים ברוך ד' אתה הצודק. אבל לא כל שיחה צריך להפוך לוויכוח מתנצח על צדקת הדרך. תשתחרר ותתחבר. תתפלל בכל יום שהשחרור שלך לא יביא אותך לנפילות חלילה. אבל אל תפחד כל הזמן. תתחבר לנשמות הישראליות שמסתובבות שם בחוץ.
כי אין יותר בררה, הנשמות הישראליות האלה כאן, הם לידנו, בכל מקום, ומי שלא שם לב, חלק מהם הוא אפילו... ילדינו.
הנה מספר מילים מפסקה חשובה מאוד (כשיש לכם הזדמנות תקראו את המקור במלואו):
"שכחת השבטים לייחוסם היא הכנה לאחדות האומה. ...אמנם ע"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב... מתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחיסרון סדור, יצא לאור תוכן-חיים מתוקן ומסודר... וישראל ישוב על מכונו וכוח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית" (אורות, ישראל ותחיתו כז).

נפתלי
אני ישראלי. חבר שלי מהישיבה ישראלי. חבר שלי מהצבא ישראלי. החרדי ממאה שערים ישראלי. הברסלבר שנוסע משום מה לאומן ישראלי. השכנה הצעקנית שלי ישראלית. המסעדן משינקין ישראלי. החבר החרשן שלי מהאוניברסיטה ישראלי. יהודה ישראלי. נפתלי גם הוא ישראלי.