יום עישון בינלאומי- העישון בהלכה

הניסיון להתמודד עם תופעת העישון בציבור אינו צולח. מעגל המעשנים רחב מאוד וחוצה גבולות.
נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים, רופאים ואחיות כולם מודעים לנזק שהעישון גורם ולא עומדים בפני יצרם.
לציבור הדתי ישנה תרופה שעדיין לא נוסתה- מאבק הלכתי במעשנים.
העישון בהלכה נידון בהקשרים שונים, למשל האם מותר לעשן בום טוב? הגמרא בכתובות מעמידה תנאי לעשות מלאכה ביום טוב רק דבר השוה לכל נפש [ לכן אסרו מוגמר ביום טוב]. האם העישון שווה לכל נפש? היום שנתגלה הנזק הרב הנגרם מעישון אי אפשר לקרוא לעישון שווה לכל נפש [יש לחלק בין מלאכה לרפואה שנקרא שווה לכל נפש כי כל אחד במצב זה היה צריך תרופה לבין עישון שבידינו להחליט לא להיות במצב זה. למעשה ישנם פוסקים שאסרו עישון ביום טוב [ציץ אליעזר טו' סימן ל"ט וכן דעת הרה"ג אשר וייס שליט"א] לעומתם יש שהקלו משום שלמעשנים זה הוא צורך בסיסי וניתן לומר שכל אחד מהציבור,במקומם, גם היה מעשן.במחלוקת זו אין בידנו להכריע אולם בתחום אחר ישנה אפשרות לציבור הדתי לגרום להפחתת העישון.

האם מעשן כשר להיות עד בחופה?
לא כל איסור שאדם עובר פוסל אותו לעדות בייחוד שהמעשן עובר על "ונשמרתם לנפשותיכם" אין מדובר על איסור לאו. ניתן לפסול בהסתמך על הסברה שכל אדם שהוא רע לבריות נקרא רשע ופסול . כך הדין של חובל בחבירו וק"ו החובל בעצמו.[אמרי ברוך סימן ל"ד].

כאן אנו יכולים ליצור לחץ מלמטה למנוע את העישון. אם חתנים וכלות יבקשו עדים שלא מעשנים, הדבר יעזור למעשנים להיגמל מהעישון מאחר והעדים נחשפו לאמירה ההלכתית הברורה: העישון אסור.
בשלב הבא אנשים לא ירצו לתת גפרורים למעשן משום מסייע ידי עוברי עבירה ובכך האמירה ההלכתית תעזור לתיקון העולם.
פעולות אלו יתרמו למסר ברור- אסור לעשן! הציבור הדתי יכול להוביל לשינוי תודעתי ארצי.