פריצה לעולם הכספים

המאמר פורסם לראשונה בעלון השבת עולם קטן

מסיבות שהן אולי מוצדקות, יש ל"ציבור הדתי" רתיעה מעולם העסקים והכספים. אנחנו בדרך כלל מחונכים לבוז לאנשי "רדיפת הבצע", לומדים על החשיבות של ההשקעה במשפחה לעומת שקיעה בעבודה ומרגישים, בצדק, שלא בנח מול מגדלי הראווה ומשרדי הפלדה והזכוכית. אולם כמו בהרבה דברים אחרים, גם כשמתבוננים בעולם העסקים ממבט פנימי מגלים פתאום עולמות חדשים. הנקודה הראשונה היא החשיבות האובייקטיבית – לעולם העסקים ישנה השפעה אדירה, מוחצת אפשר לומר, על חיינו. הרבה מאוד גורלות נחרצים תחת השרביט הכלכלית ומשיקולים פיננסים למיניהם. לדוגמא, לפני זמן מה נפגשתי עם מנהל "תוכן" בחברה ענקית, שמרוויחה 2.7 מיליארד שקל בשנה ממכירת תכנים לא צנועים באינטרנט ובסולולרי (בגלל שקשה להבין, נסביר שמדובר על 2700 מיליון ₪ לשנה. 7 מיליון ליום) וניסיתי לשכנע אותו לסנן את התכנים לחלק מהגולשים. הוא מרובע, מרכיב משקפיים שאפילו בהיכלי הישיבות היו נחשבות למיושנות ולא באופנה, רחוק מלהיות מושחת בחיי היום יום, אולם כבר תוך כדי שיחה הבנתי את חוסר התוחלת שבניסיון. כאשר המוטיבציה שלך היא 2.7 מיליארד בשנה, קשה מאוד ל"סנן תכנים". וכך זה עובר במקומות רבים, מקומות שפתוחים בשבת, שיקולי תוכן ועריכה בטלוויזיה, יוזמות חינוכיות ומדיניות, מהלכים פוליטיים, תקשורת ועוד ועוד... לציבור הד"ל אין מספיק אנשי ממון שיכולים לסייע ולקדם מהלכים מסוג זה וגם אם יש, הם שונים מהותית מהגבירים החרדיים, שאצלם הסיוע למגזר בא כבילט אין עם העושר. "גביר" ציוני דתי אינו מרגיש מחוייב לכיפתו כחלק מחייו ובחלק ניכר מהמקרים לא יסייע במיוחד ל"דתיים".
אולם זוהי רק נקודה אחת מהמכלול. מסיבות שונות אני מצוי די הרבה בזמן האחרון בעולם העסקי המוטרף של תל אביב (פחות או יותר חמישה קילומטר אורך, בין רמת החייל לרחוב מנחם בגין), ומצאתי שם הרבה אוצרות מעניינים. תתפלאו אולי לשמוע אבל פעמים רבות עצם העובדה שכולם באו לעשות עסקים ולהרוויח כסף, דווקא "מטהרת" את האווירה. לכולם ברור מה מטרת הפגישות, (כמעט ו)אין משחקים ואין נסיונות להציג את עצמך אחרת ממה שאתה באמת, כמו שמקובל לפעמים בעולם העמותות . ששם יש לעיתים מחוייבות ל"צדיקות" גדולה שיכולה להוביל דווקא לבעיות קשות בהתנהלות, לצביעות ועוד. בעסקים, כולם יודעים למה באנו עד הלום ומה המטרה וזה יוצר ניקיון מעניין במגמות. לפעמים זה רע מאוד, כמו אותו מנהל חברה שסיפר לי שהוא מעסיק למעלה מ500 עובדים בשבת, למרות שהוא עצמו לא נוסע בשבת!! כי אי אפשר לוותר על 16% אחוז מהרווחים, כמובן. אולם ברוב המקרים זה תורם דווקא לאווירה חיובית. צריך גם להבין שעבור חלק ניכר מהאנשים הללו הכסף רחוק מלהיות סתם תאוות בצע, הוא פשוט מוצר בפני עצמו, הוא הסחורה שבה סוחרים מה שמשנה לא מעט את היחס ליצר הרע הזה או ל"עבודה הזרה" של דורנו. עולם הכספים של ישראל הוא רחב, רוב האנשים שנפגשנו איתם הם טובים, באמת, רוצים לעשות טוב ולשחק את המשחק על פי הכללים המוסכמים מראש וגם זה חידוש גדול. כלומר- כולנו מצפים מבחורה שעונה למייל בשעה 11 בלילה להיות אישה רעה, כי מה הוא עושה בעבודה בשעה כזו או ממנהל שחוזר לביתו ב3 לפנות בוקר (יש כאלה) להיות תאוותן חסר תקנה, אולם כאשר נפגשים איתם, הם נחמדים, עוסקים ורוצים להתקדם רוחנית, אלא שעולמם הוא עולם שבו העבודה היא ההגדרה העצמית שלך, זה אתה וממילא אתה יכול לעבוד מהבית, כי גם שם אתה אתה.
יש גם הרבה מאוד קידוש ה' שאפשר וצריך לעשות בעולם הזה, החל מהתעקשות על מסעדות כשרות (פעם אחת הלכתי עם שני "משקיעים" ברגל הרבה מאוד קילומטרים עד שמצאנו מקום כזה), עבודה כשרה יותר בדיני ממונות, הסכמים על פי ההלכה ואפילו דברי תורה בסיום ישיבה שכולה עוסקת בממון. מעולם, פשוט מעולם, לא נתקלנו במישהו שזלזל בהתעקשות שלנו על כללים הלכתיים או על דברי תורה שיטבלו את האווירה העסקית, להיפך. וזה למרות שהמפגשים שלנו הם פעמים רבות עם אנשי פרסום, בוהמה אם תרצו, אלה שעליהם אנחנו מתלוננים, ובצדק, כאשר עוד תת רמה של תוכנית או פרסומת מוצגת בכלי התקשורת.
לכסף הגדול של עולם העסקים יש השפעה מהותית על חיינו כאן ועכשיו, על הכיוון שבו צועדת המדינה, על החינוך, על הביטחון ובעצם על כל חיינו. ולמרות העובדה שאדם לא יכול להחליט להיות עשיר, הרי שיש מקום וצורך להגדיר את הכניסה לעולם העסקים כיעד חדש ומשפיע מאין כמוהו לאנשים מהציבור הדתי, שיתקבלו באהבה גדולה וברצון לשנות.