שיטת חשיבה שונה שמובילה לשוני מהותי

לפני זמן מה יצא לי ללמוד מסכת שלמדתי בלימוד רגיל גם על פי ה"אקדמיה" (פשוט מצאתי ספר ועניין אותי להשוות) ואני חייב להודות שמאוד הופתעתי. הלימוד האקדמי היה מאוד "שטוח", כלומר- השוואתי לרוחב, עסק באיסוף של נתונים ולא בניתוח מעמיק ומאוד מאוד הפריע לי. נדמה לי שזו אולי הנקודה המרכזית שמבדילה בין לימוד אקדמאי ללימוד תורני רגיל, ושלנקודה זו יש משמעות אדירה על האופי של שני הצדדים. כלומר- זו לא רק נקודה טכנית אלא מהותית. יש לי חבר, פרופסור לאנתרופולוגיה, שאני יושב איתו מידי פעם ואנחנו מנתחים "מגמות" בציבור הדתי. גם שם אני נדהם כל פעם מהגישה האקדמאית- הניתוח של המוני הפריטים, הסטטיסטיקות שקובעות את כל המציאות... צורת ניתוח שמובילה לדעתי לטעויות גדולות. העולם הרוחני הוא שונה מהותית, הוא טוען שיש בכל דבר עומק אדיר, נקודה פנימית מובילה ושנקודה זו חשובה יותר מאשר ה"כלל". כלומר- נניח שמנתחים את נושא החילון של הציבור המזרחי (ספרדי) במדינת ישראל. אם מנתחים ל"רוחב", הרי שהמסקנות יהיו בגוון אחד (מצוקה כלכלית, אובדן ההיררכיה המשפחתית, רבנים שלא התאימו את עצמם למהלכים שכבשו את העולם וכו') ואילו מבחינה פנימית, כולנו יודעים שהרב קוק בנה עולמות שלימים על מהלכי החילון של העולם. זהו הבדל מהותי, עמוק, בהתייחסות.
יתכן שהשיטה האקדמית טובה מאוד לצורך בניית צוללות חדשות או לניתוח כימי של הdna, אולם בכל מה שנוגע למדעי הנפש, למדעי המשפט, לסוציולוגיה וכדומה- הרי שלדעתי האקדמיה נכשלת לחלוטין... היא פשוט ניגשת לעניין מזווית לא נכונה.
ממילא צורת החשיבה של בחור ישיבה שניגש לאקדמיה משתנה מאוד ואם הוא לא נטוע בעולם הרוחני, הוא יכול לקבל הלם תרבות, כי פשוט צורת החשיבה שונה לגמרי.