בדיפלומטיה כמו בדיפלומטיה

גם אנשים שרואים במדינת ישראל ראשית צמיחת הגאולה, מבינים שראשית צמחית הגאולה היא המדינה. כלומר- ההתנהלות צריכה להיות מדינית, המדינה צריכה להיות חלק ממדינות העולם והחיים רגילים. לפחות עד שיבוא המשיח אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשתולל ולהתפרע... מה נעשה, אם לדוגמא, מחר יוכרז עלינו חרם נוראי? איך תסתדר המדינה? אפילו אם היא ראשית צמיחת הגאולה. חלק מכל זה היא הקבלה של כללי המשחק הדיפלומטי. למרות שאני מניח שיש אנשים רבים שלא יכולים להסתדר עם זה, אם כך, שישבו בבית ולא יתעסקו עם דברים כאלה. פעמים רבות, בדיפלומטיה מדינית, יש צורך לחרוק שיניים, לבלוע עלבונות ולהתנהל לפי הכללים.
אי אפשר לטעון שאנחנו צריכים להתנהג כמו הערבים. זה נכון שהערבים פעמים רבות מתנהגים כמו פילים בחנות חרסינה, אבל לערבים יש שני יתרונות משמעותיים על ישראל- נפט וכמויות. כלומר- כולם חייבים לקבל את ההתנהגות שלהם כי הם עשירים מאוד ומחזיקים את האנרגיה של העולם וגם בגלל שהם הרבה יותר מאיתנו, ולך תסתכסך עם מיליארד אנשים.
ליברמן פשוט לא מתאים. הוא גס מידי, ישיר מידי ותובעני מידי בשביל להיות שר חוץ. אני לא אומר כלום על האופי שלו או על ההתאמה שלו לעצם התפקיד של שר, אבל שר החוץ צריך להיות עדין נפש, מקבל ומהנהן ולייצג את מדינתו על פי הכללים המקובלים. אנחנו צריכים מישהי כמו ציפי ליבני בתפקיד, היא טובה בזה, מבינה את הצד השני ויודעת איך לדבר עם העולם הדיפלומטי בשפתו... אפילו מי שחושב שמדינת ישראל היא רק שלב בדרך לשלטון על העולם כולו מודה שאנחנו עדיין לא שולטים וצריכים לשחק את המשחק של כולם.