ילדים וכסף
דני ארגמןח אדר, תשע22/02/2010אחת השאלות הכלכליות שכל משפחה צריכה לתת עליה את הדעת היא מערכת היחסים בין ההורים לילדים בתחום הכספי היום יומי. איך מתנהלים? מי מנהל את הכסף ואיך מחנכים לצרכנות נבונה?
אחת השאלות הכלכליות שכל משפחה צריכה לתת עליה את הדעת היא מערכת היחסים בין ההורים לילדים בתחום הכספי היום יומי.
ישנם תבניות שונות ומגוונות בתחום זה, השוני בא מהבדלי תפיסות הבדלי מנטליות וממבנה מערכת יחסים משפחתית שונה.
בהנחית קבוצה שהתקיימה במדרשה ללמודי משפחה, התבקשו המשתתפים לספר על מודל התנהלות הכספים כפי שזוכרים מילדותם, להפתעתנו, מתוך ארבעה משתתפים שסיפרו על ילדותם עלו ארבעה מודלים שונים ומרוחקים זה מזה,
נראה שישנם גורמים רבים המשפיעים על דפוסי ההתנהגות בתחום זה.
ראשית נציין שדפוסים אלו צומחים מתוך כמה וכמה נתונים בסיסיים:
א. ההכנסות של משפחה ממוצעת בדרך כלל לא מספיקה לכל הצרכים המשפחתיים.[הנתונים מלמדים שמשפחות רבות בישראל נמצאות במצב של משיכת יתר]
ב. ישנו פער שהולך וגדל בין מה שהורגל הדור הקודם לבין המצב כיום [לפני 20 שנה רק לחבר כנסת היה טלפון נייד וגם זה נחשב היה אז לשחיתות...]
ג. אי אפשר להתעלם מהעובדה שילדנו חיים בסביבה שיש לה הרגלי צריכה שלא תמיד עולות בקנה אחד עם היכולות הכלכליות שלנו.["לכולם יש MP3 ", "נעלי NEW BALANCE" מכשיר סלולארי דור 3 ועוד...]
ד.גם לדרך הסתכלות הילדים יש משמעות, היא באה ממקום שרואים את הצרכים המידיים ולא את התוכניות לעתיד, את הצרכים המתחדשים ולא את המובן מאליו: בית לגור בו, חשמל,מים וטלפון,
משהוא צריך לשלם את זה!
על רקע נקודות אלו ואחרות יכולים להתפתח מודלים שונים של התנהלות במשפחה, נתאר כמה מהם.
גישה אחת הגורסת: 'הכל בשביל הילדים'-גישה זו רואה בסיפוק צרכי הילדים ערך בעל מעלה עליונה גם אם הדבר בא על חשבון שיקולים כלכליים חשובים, על חשבון איכות החיים של ההורים, על חשבון ביסוס המעמד הכלכלי של המשפחה.
לפעמים גישה זו באה ממשפחת המוצא של ההורים, ולפעמים,אדרבא,ילדים שלא קבלו את צרכיהם כפי רצונם או סבלו ממחסור,מפתחים מודל הופכי לזה של הוריהם ואומרים 'הבן שלי לא יסבול ממחסור'.
בגישה זו ההורים באים על סיפוקם בהרגשה שהם מסורים לילדיהם, גם הילדים מרוצים,וגם מנהל סניף הבנק...
לעומת זאת ישנה גישה הפוכה לגמרי :
'אין לי'-כמעט אמירה אוטומטית של ההורים לבקשות הילדים, גישה זו באה מקוצר רוח כלפי הבקשות שלא נגמרות [כסף למשחק חדש,לדיסק,לתיקון אפניים,ליום הולדת, לבזבוזים.....] כאשר להורים אין אפשרות להיענות לכל הצרכים.
ניתן להתגבר על קושי זה על ידי שמקציבים לילד דמי כיס חודשיים והוא יחליט איך לכלכל את צעדיו עם הסכום הזה,יארגן את כל הצרכים לפי סולם עדיפויות ואז יחליט לבד על מה הוא מוותר,
אגב הוא יתרגל לכך שכסף לא זורם בברז ולא גדל על העצים, התנסות זו תעזור לו גם בעתיד כאשר יצטרך לנהל את התקציב המשפחתי שלו!
סיבה נוספת לגישה זו באה מחוסר התחברות לסגנון של הדור החדש ["כשהינו ילדים קבלנו חתיכת חלבה והיינו שמחים חודש ימים..."],אך אי אפשר להתבצר במציאות שחלפה ולנסות להכניס לתבניות אלו גם את הדור החדש, בל נישכח שגם הורינו אמרו 'כשהיינו ילדים...'.
גישה נוספת:
'שער הרחמים'- לילד לא נעים לבקש מהאבא או שהוא מפחד לעשות זאת אז הוא מוצא דרך עוקפת ומבקש מאימא היא כבר תסתדר עם אבא יש לה פרוטקציה אצלו...
אמנם גישה זו יוצרת איזון ולא כל דבר שרוצים מבקשים או מקבלים בגלל מנגנון הסינון אבל מבחינת תקשורת הורים-ילדים נוצר דיסטנס מיותר שלא מוסיף דבר,להיפך דיבור ישיר על הצרכים והיכולות גם אם לא מתמלאים כל המשאלות עדיף [גם לטובת הילד] על דרך מעקפים זו,שבה הוא מפסיד תקשורת ישירה עם האבא.
גישה נוספת וחדשנית:
'שומר אמונים'-'יש במגירה כסף ואם אתה צריך שהוא אפשר לקחת משם'
גישה זו מתאימה למי שיש להם בבית כספומט... או למשפחה שהרגילה את ילדיהם לאחריות כלכלית וחשיבה בוגרת ולא נגררת, ואז האוירה ממש נפלאה,הילדים עורכים את השכלול הכלכלי,מרגישים בוגרים ומסופקים,וההורים לא מודאגים מחור בכיס ולא מחסכים אצל הילדים.
לסיכום,דרכים רבות לנהל את מערכת היחסים עם הילדים בתחום הכספי, גם אם ישנם חסרונות באיזו שהיא דרך אפשר למצא לה תרופה,העיקר לא להכנס לחרדת יתר שהילד יסבול כל החיים מחסכים גדולים סוף סוף יש לו הורים אוהבים וזה שווה הרבה יותר מכל שכיות תבל.
הכותב עוסק בהדרכת זוגות לכלכלת משפחה ומעביר סדנאות והרצאות בנושא.
לפרטים נוספים ולהזמנות: דני ארגמן 052-7710491
ישנם תבניות שונות ומגוונות בתחום זה, השוני בא מהבדלי תפיסות הבדלי מנטליות וממבנה מערכת יחסים משפחתית שונה.
בהנחית קבוצה שהתקיימה במדרשה ללמודי משפחה, התבקשו המשתתפים לספר על מודל התנהלות הכספים כפי שזוכרים מילדותם, להפתעתנו, מתוך ארבעה משתתפים שסיפרו על ילדותם עלו ארבעה מודלים שונים ומרוחקים זה מזה,
נראה שישנם גורמים רבים המשפיעים על דפוסי ההתנהגות בתחום זה.
ראשית נציין שדפוסים אלו צומחים מתוך כמה וכמה נתונים בסיסיים:
א. ההכנסות של משפחה ממוצעת בדרך כלל לא מספיקה לכל הצרכים המשפחתיים.[הנתונים מלמדים שמשפחות רבות בישראל נמצאות במצב של משיכת יתר]
ב. ישנו פער שהולך וגדל בין מה שהורגל הדור הקודם לבין המצב כיום [לפני 20 שנה רק לחבר כנסת היה טלפון נייד וגם זה נחשב היה אז לשחיתות...]
ג. אי אפשר להתעלם מהעובדה שילדנו חיים בסביבה שיש לה הרגלי צריכה שלא תמיד עולות בקנה אחד עם היכולות הכלכליות שלנו.["לכולם יש MP3 ", "נעלי NEW BALANCE" מכשיר סלולארי דור 3 ועוד...]
ד.גם לדרך הסתכלות הילדים יש משמעות, היא באה ממקום שרואים את הצרכים המידיים ולא את התוכניות לעתיד, את הצרכים המתחדשים ולא את המובן מאליו: בית לגור בו, חשמל,מים וטלפון,
משהוא צריך לשלם את זה!
על רקע נקודות אלו ואחרות יכולים להתפתח מודלים שונים של התנהלות במשפחה, נתאר כמה מהם.
גישה אחת הגורסת: 'הכל בשביל הילדים'-גישה זו רואה בסיפוק צרכי הילדים ערך בעל מעלה עליונה גם אם הדבר בא על חשבון שיקולים כלכליים חשובים, על חשבון איכות החיים של ההורים, על חשבון ביסוס המעמד הכלכלי של המשפחה.
לפעמים גישה זו באה ממשפחת המוצא של ההורים, ולפעמים,אדרבא,ילדים שלא קבלו את צרכיהם כפי רצונם או סבלו ממחסור,מפתחים מודל הופכי לזה של הוריהם ואומרים 'הבן שלי לא יסבול ממחסור'.
בגישה זו ההורים באים על סיפוקם בהרגשה שהם מסורים לילדיהם, גם הילדים מרוצים,וגם מנהל סניף הבנק...
לעומת זאת ישנה גישה הפוכה לגמרי :
'אין לי'-כמעט אמירה אוטומטית של ההורים לבקשות הילדים, גישה זו באה מקוצר רוח כלפי הבקשות שלא נגמרות [כסף למשחק חדש,לדיסק,לתיקון אפניים,ליום הולדת, לבזבוזים.....] כאשר להורים אין אפשרות להיענות לכל הצרכים.
ניתן להתגבר על קושי זה על ידי שמקציבים לילד דמי כיס חודשיים והוא יחליט איך לכלכל את צעדיו עם הסכום הזה,יארגן את כל הצרכים לפי סולם עדיפויות ואז יחליט לבד על מה הוא מוותר,
אגב הוא יתרגל לכך שכסף לא זורם בברז ולא גדל על העצים, התנסות זו תעזור לו גם בעתיד כאשר יצטרך לנהל את התקציב המשפחתי שלו!
סיבה נוספת לגישה זו באה מחוסר התחברות לסגנון של הדור החדש ["כשהינו ילדים קבלנו חתיכת חלבה והיינו שמחים חודש ימים..."],אך אי אפשר להתבצר במציאות שחלפה ולנסות להכניס לתבניות אלו גם את הדור החדש, בל נישכח שגם הורינו אמרו 'כשהיינו ילדים...'.
גישה נוספת:
'שער הרחמים'- לילד לא נעים לבקש מהאבא או שהוא מפחד לעשות זאת אז הוא מוצא דרך עוקפת ומבקש מאימא היא כבר תסתדר עם אבא יש לה פרוטקציה אצלו...
אמנם גישה זו יוצרת איזון ולא כל דבר שרוצים מבקשים או מקבלים בגלל מנגנון הסינון אבל מבחינת תקשורת הורים-ילדים נוצר דיסטנס מיותר שלא מוסיף דבר,להיפך דיבור ישיר על הצרכים והיכולות גם אם לא מתמלאים כל המשאלות עדיף [גם לטובת הילד] על דרך מעקפים זו,שבה הוא מפסיד תקשורת ישירה עם האבא.
גישה נוספת וחדשנית:
'שומר אמונים'-'יש במגירה כסף ואם אתה צריך שהוא אפשר לקחת משם'
גישה זו מתאימה למי שיש להם בבית כספומט... או למשפחה שהרגילה את ילדיהם לאחריות כלכלית וחשיבה בוגרת ולא נגררת, ואז האוירה ממש נפלאה,הילדים עורכים את השכלול הכלכלי,מרגישים בוגרים ומסופקים,וההורים לא מודאגים מחור בכיס ולא מחסכים אצל הילדים.
לסיכום,דרכים רבות לנהל את מערכת היחסים עם הילדים בתחום הכספי, גם אם ישנם חסרונות באיזו שהיא דרך אפשר למצא לה תרופה,העיקר לא להכנס לחרדת יתר שהילד יסבול כל החיים מחסכים גדולים סוף סוף יש לו הורים אוהבים וזה שווה הרבה יותר מכל שכיות תבל.
הכותב עוסק בהדרכת זוגות לכלכלת משפחה ומעביר סדנאות והרצאות בנושא.
לפרטים נוספים ולהזמנות: דני ארגמן 052-7710491
הוסף תגובה
עוד מדני ארגמן
עוד בנושא כלכלה וכספים