תעלומת פטרוס הקדוש- יהודי משומד או קדוש?

תעלומת צום ט' בטבת
מלבד חמש תעניות הציבור הידועות יש עוד ימים שבהם אין חובה להתענות אך כיון שארעו בהם צרות לאבותינו נפסק בשו"ע (או"ח סי' תק"פ) שראוי להתענות בהם. השו"ע מפרט מה אירע בכל אחד מהימים הללו שלכן ראוי להתענות בו. לדוגמא: " בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים" . אחד מהימים הללו הוא ט' בטבת אך לגביו כותב השו"ע "ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו..."

ולכאורה אי הידיעה של השו"ע מתמיהה ביותר שהרי בסליחה הנאמרת בעשרה בטבת נאמר במפורש שבט' בטבת מת עזרא הסופר: "זועמתי בתשעה בו [בחודש טבת] בכלמה וחפר, חשך מעלי מעיל הוד וצפר טרוף טורף בו הנותן אמרי שפר, הוא עזרא הסופר..."
ואכן הט"ז ונושאי כלים נוספים על השו"ע תמהים על אי ידיעתו ; " תימה גדולה הא איתא בסליחות של י' בטבת דבט' בו מת עזרא הסופר וצ"ע רב "

אך כשאנו מעיינים בספר 'הלכות גדולות' אנו יכולים לראות מלשונו שדברי הפוסקים שהצום נתקן בגלל מותו של עזרא הסופר קשים, שהרי הוא כותב – "... בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה..." משמע מדבריו שאומנם באותו יום מת עזרא הסופר אך הצום לא נקבע בשל כך אלא בשל טעם ש"לא כתבו רבותינו על מה הוא" .
יש לשים לב שבכל ספרי הפסיקה קודם השו"ע [מבה"ג ועד הטור] לא נכתב שלא נודע מהי הצרה שאירעה בט' בטבת אלא נאמר שרבותינו לא כתבו זאת , ויש להבין מכך שהם בהחלט ידעו מהי קרה באותו יום אלא שהם הקפידו שלא לכתוב זאת כי זה היה סוד שלא רצו לגלותו.
ואכן בספר 'ארחות חיים' נכתב במפורש שהדבר הוא סוד "בט' בו לא כתבו רבותינו על מה, ונסתר הסוד, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה".

וכך בספר 'ברכי יוסף' דוחה החיד"א את תמיהת הט"ז על השו"ע : "ואשר תמה הרב ט"ז, אין כאן תימא, שהרי כתבו בה"ג וכלבו; 'בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה' . והדבר פשוט דהגם דידענו דמתו בו עזרא ונחמיה, ממה שלא נכתב על מה מתענין יש סוד בדבר, דאי התענית משום עזרא ונחמיה לכתבו להדיא בט' בו על שמתו עזרא ונחמיה, כדרך שכותבים בכל יום על מה. אלא מדכתוב סתם, סוד יש בענין. וכן משמע מדברי ארחות חיים שכתב וז"ל; 'בט' בו לא כתבו רבותינו על מה, ונסתר הסוד, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה ' עכ"ל... "

תחילתו של הסוד נחשפת בהגהות ר' ברוך פרענקיל לשו"ע (סי' תק"פ) שכותב - "מצאתי בכת"י שב-ט' טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים נקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים'.
וכן בספר 'תולדות יש"ו' נכתב - "וימות שמעון [הקלפוסי] ויתאבלו בני ישראל את שמעון וקבעו יום מיתתו להתענות בכל שנה ושנה והוא ט' ימים בירח טבת..." [יתכן מאוד שכתב היד שהיה לפני ר' ברוך פרענקיל הוא ספר תולדות יש"ו].

מיהו שמעון הקלפוס ? שמעון קלפוס הוא לא אחר מאשר שמעון כיפא שהיה אחד משנים עשר שליחי יש"ו שמכונה ע"י הנוצרים בשם "פטרוס הקדוש". ע"פ הנצרות השם הזה ניתן לו כאשר הכריז לראשונה כי יש"ו הוא המשיח ובנו של אלוהים. הוא היה הבישוף הראשון של רומא והאפיפיור הראשון [וכל האפיפיורים נחשבים ליורשיו]. על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא.

והדבר תמוה ביותר כיצד יתכן להעלות על הדעת שעמ"י לכל דורותיו נוהג לצום ביום מותו של יהודי שהתנצר והיה ממובילי הדת הנוצרית? לפני שאנסה לענות על השאלה הזו ברצוני להעלות תמיהות נוספות הקשורות לכך.

מי חיבר את תפילת 'נשמת כל חי' את וסדר העבודה ?
בכל שבת בבוקר נוהגים בכל תפוצות ישראל לומר את תפילת 'נשמת כל חי' שהיא פיוט עתיק מאוד שכבר במשנה (פסחים פ"י מ"ז) נאמר שיש לאומרו בליל הסדר (ראה תלמוד בבלי פסחים קיח.). בשאלה מי חיבר את הפיוט אנו מוצאים מחלוקת חריפה ביותר; בסידור 'סדר עבודת ישראל' מובא; "נשמת, נתקן בזמן המשנה... ומצאתי בפירוש ישן סביב לסידור כתב יד ישן משנת קס"ז (1407) והוא כמנהג של טרוי"ש וזה לשונו; 'שמעתי מר' יהודה בר יעקב שר' שמעון בן כיפא יסד נשמת עד 'מי ידמה לך' ' עכ"ל. ובפירוש אחר מצאתי בזה הלשון; 'שמעון בן כיפא ויש אומרים שמעון בן שטח יסד את נשמת ורמז שמו בו למפרע דהיינו; ש'-שוכן עד,מ'-מי ידמה לך, ע'-עד הנה עזרונו רחמיך, ו'-ואילו פינו, נ'-נשמת ' עכ"ל " – אנו רואים שישנה מסורת מפורשת לכך ששמעון כיפא הוא המחבר של 'נשמת כל חי' .
גם ה'מחזור ויטרי' מכיר את המסורת הזו והוא דוחה אותה מכל וכל "וחותם בנשמת כל חי... ויש שאומרים על אותו נבל שמעון פטר חמור שהיא טעות של רומה יסדו אותה תפילה ושאר תפילות כשהיה על הסלע. וחס ושלום שלא תהיה זאת בישראל. וכל האומר דבר זה. כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה".
ר' שמחה מויטרי מזדעזע מעצם המחשבה שאת תפילת 'נשמת כל חי' שאנו אומרים בכל שבת חיבר לא אחר מאשר שמעון כיפא המשומד משליחיו של יש"ו הנוצרים.

יש שדחו את הטענה ששמעון כיפא הוא המחבר של 'נשמת כל חי' מכך שבתוך נשמת כל חי נאמר ; "ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע" משפט שנוצרי שמאמין שיש"ו הוא הגואל והמושיע לא יכול לאומרו.
אך למרבה הפלא המחזור ויטרי עצמו מייחס פיוט חשוב אחר לשמעון כיפא ; " ... שמעון כיפה שיסד סדר של יום הכיפורים. אתן תהלה " .
ואולי המחזור ויטרי שינה את דעתו , או שכשהוא כתב [כנראה ע"פ מסורת שהגיעה אליו] ששמעון כיפה חיבר את 'סדר העבודה' הוא לא היה מודע לכך שהכוונה לשמעון כיפא הנוצרי הנודע, ורק לגבי 'נשמת כל חי' הוא הבין שהכוונה אליו ולכן הוא דחה את המסורת הזו בשצף קצף.

שמעון כיפא "צדיק"?
ב'ספר חסידים' מכנה ר' יהודה החסיד במפורש את שמעון כיפה בתואר 'צדיק שתועים אחריו'; "יהודי שהמיר מכנין לו שם שנאמר; 'כמוהם יהיו עושיהם'- כמוהם יש לכנות לו כגון אם שמו אברהם יקרא אפרם. וכן כיוצא בזה. ואפילו לצדיק והם תועים אחריו כגון שמעון כיפה שאומרים פטר חמור"
והדברים תמוהים כיצד אחד מחשובי הראשונים מכנה בתואר 'צדיק' את שמעון כיפא?
מי חיבר את ספריהם של הנוצרים ומדוע?
במסכת עבודה זרה (י.) מיוחס הפסוק " קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד" לרומאים ונאמר שהם בזויים כי "אין להן [לרומאים] לא כתב ולא לשון..."
ולכאורה דברי הגמרא קשים מאוד שהרי לרומאים ישנו כתב ולשון ויש להם ספרים רבים.
ברש"י לפי הגירסא הרגילה כתוב: "כתב ולשון - של רומיים מאומה אחרת באה להן. אחרים תקנו להן כל ספריהם". וצריך להבין מיהם ה'אחרים' שתיקנו לרומאים את כל ספריהם?
בגירסא אחרת של רש"י שמובאת ב'דקדוקי סופרים' נכתב – "כל ספרי טעותם יוחנן פאולוס פטרוס והם יהודים היו... הם שנו ועמקו הלשון ועשו להם הבל לחשבה בפני עצמם ולסלקם מעל ישראל, ולא שכפרו כי לטובתן של ישראל נתכוונו, אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק מתרמיסי (?) ישו עשו עצמם כאלו הם עמו בקדישות וצוו עליהם, הכל כמפורש בסיפור תליית ישו".
מדברי רש"י ע"פ הגירסא הזו יוצא שיוחנן פאלוס ופטרוס כתבו את כתבי הנצרות כדי להבדיל את הנצרות מעדת ישראל ובאמת הם לא כפרו בדת ישראל אלא הם עשו זאת לטובתם של ישראל.

במדרש שמובא ב'אוצר המדרשים' מובא הסיפור במלואו באריכות רבה; ומסופר שבתחילת ימי הנצרות [כשהיא היתה עדיין כת 'פנים יהודית'] הנוצרים היו הורגים יהודים רבים, ורבים מהיהודים השתמדו והצטרפו לכת הנוצרית, וכדי להיחלץ מהמצוקה ביקשו החכמים משמעון כיפא [=פטרוס] שיצטרף לנוצרים וישפיע 'מבפנים' [כ'סוס טרויאני'] שהם יפסיקו להרוג יהודים, ושהדת הנוצרית תיבדל מהדת היהודית כך שפחות יהודים יסחפו אחריה, והוא הסכים לאחר שהחכמים התחייבו בפניו על כך שהם מקבלים על עצמם את החטאים שיעשה כתוצאה מהצטרפותו לנצרות. ולאחר שהוא אמר לנוצרים שיש"ו התגלה אליו ומינה אותו כשליחו ולאחר שהוא עשה לפניהם את כל המופתים שעשה יש"ו עצמו, הנוצרים קיבלו אותו כמורה דרכם, והוא אמר להם בשם יש"ו שאין להשמיד את היהודים כדי שהם יהיו זיכרון לתלייתו, וכן אין לעשות רעה ליהודים כדי שהם יקבלו את שכרם בעוה"ז ויאבדו את העוה"ב, ושלא יחגגו את חגי היהודים אלא את החגים שמציינים את קורות חייו של יש"ו [לידתו בריתו תלייתו וכו']. והוא התבודד כל ימיו במערה בסלע וניזון רק מלחם ומים בטענה שהוא עושה זאת כדי שלא יטעה אחרי עיניו וכדי שיוכל להתוועד שם עם יש"ו ובאמת הוא עשה זאת כדי שלא יצטרך להשתחוות לפסליהם ולאכול נבלות וטרפות ובמערה הזו הוא למד תורה וקיים מצוות ככל יכולתו ושם הוא כתב פיוטים רבים שאותם הוא שלח לחכמי בבל בצירוף אגרת שבה נכתב: "דעו בית ישראל המאמינים בה' ובתורתו התמימה כי היא תורת אמת וישראל נקראים נחלתו...הנה תקבלו ממני הפיוטים שעשיתי כדי שימחול ה' לי ולכם, כי כל מה שעשיתי עשיתי בשביל שלומכם ולישועתכם". ובמדרש מסופר ש"הראו הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין, וכולם אמרו שהם טובים ונעימים ושהם ראוים שיאמרו החזנים בתפילותיהם" והם "נפוצו בכל תפוצות ישראל ונתקבלו בכבוד, וישימו לחוק לישראל להתפלל בכל הגולה ע"פ אלה הפיוטים והם יגינו ויליצו בעד המחבר ע"ה...ועד היום נוהגים לאמרם כל שבת ושבת..." .

על פי הסיפור הזה נוכל להבין כיצד יתכן שצום ט' בטבת תוקן בעקבות מותו של שמעון כיפא, כיצד יתכן שאנו אומרים בתפילה פיוטים שחוברו ע"י שמעון כיפא ומדוע לא קשה לומר ששמעון כיפא הוא זה שחיבר את תפילת 'נשמת כל חי' אע"פ שנאמר בה ; "ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע", וכיצד ר' יהודה החסיד מכנה את שמעון כיפא 'צדיק', ומה פשרם של דברי רש"י על כתבי הנוצרים.
נראה שאע"פ שהסיפור המובא במדרש נשמע הזוי, וקשה מאוד לקבל כפשוטם וכאמת היסטורית דברים רבים שמובאים בו , עדיין קשה מאוד לומר שחז"ל יהפכו את שמעון כיפא ממשומד לצדיק ללא כל בסיס מציאותי [שהרי הדבר הטבעי ביותר לחז"ל הוא לדרוש חטאים נוספים לידוע כרשע ולדרוש מעשים טובים לידוע כצדיק].
ויתכן שלאורך הדורות חז"ל הסתירו את הסיפור הזה מחשש שהנוצרים יראו בסיפור הזה פגיעה בקדוש שלהם. וכן אולי הם חששו שהסיפור הזה יגרום ליהודים יחס של קירבה ל'פטרוס הקדוש' וממילא לנצרות ולכן הם העדיפו להסתיר אותו.

דברי המדרש מעלים שאלות כבדות משקל: האם מותר ליהודי להתנתק מדת ישראל ולנתק יהודים אחרים עימו, כדי להציל אחרים מהתנצרות וממוות ? האם, במבט לאחור, החלטתם של החכמים לבדל את הנצרות מהיהדות ולהפוך אותה מזרם ביהדות לדת נפרדת היתה טובה ליהודים וליהדות ? האם גם כיום תעדיף היהדות המסורתית שהתנועה הרפורמית ודומותיה יתרחקו מהיהדות ויהפכו להיות דת נפרדת כדי שהן לא תיראנה כאלטרנטיבה יהודית, ליהדות המסורתית , וממילא פחות יהודים ימשכו אליהן ?


לסיום נביא את לשון המדרש המובא ב'אוצר המדרשים'-
"ויהי אחרי הדברים האלה ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין היהודים, כי כאשר ראה נוצרי את יהודי הרג אותו והצרה היתה הולכת ותוקפת, ויתלקטו אחריהם עם רב מבני ישראל.
ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד, וישבו ויבכו וישאו עיניהם אל השמים ויאמרו; 'אנא ה' אלוקי השמים תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך עינינו כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אודות אותו האיש, ובעוון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת הנוצרים'. ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחד מן הזקנים ושמו שמעון כיפא ויאמר להם; 'שמעוני אחי ועמי, אם טוב בעיניכם דברי אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל ולא יהיה להם חלק ונחלה בקרב ישראל, אך אם תקבלו עליכם את העון'. ויענו כלם ויאמרו; 'נקבל עלינו העון אך כאשר דברת עשה'.
וילך שמעון כיפא אל עיר מטרופולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר; 'כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו', ויאמרו לו; 'תן לנו אות ומופת', ויאמר להם; 'מה אות אתם מבקשים ממני', ויאמרו; 'האותות אשר עשה ישו בחייו עשה לנו גם אתה'. ויאמר; 'הביאו לי מצורע', ויביאו לו, וישם ידיו עליו והנה נרפא. ויאמר להם עוד; 'הביאו לי מת אחד', ויביאו לפניו, וישם ידו עליו ויחי ויעמוד על רגליו. ויראו האנשים האלה ויפלו לפניו ארצה ויאמרו לו; 'באמת אתה שלוחו של ישו כי הוא עשה לנו כך בחייו'. ויאמר להם שמעון כיפא; 'אני שלוחו של ישו והוא צוה עלי ללכת אליכם. השבעו לי אם תעשו ככל אשר אני מצוה אתכם', ויענו כלם ויאמרו; 'כל אשר תצונו נעשה'. ויאמר להם שמעון כיפא דעו כי ישו היה שונא לישראל ותורתם ... ועוד דעו לכם שאינו חפץ בישראל ואף שיש בידו לעקור אותם מן העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם, אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו לזכרון לדורי דורות, ועתה הוא מזהירכם ומצוה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שתי פרסאות, ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל יטה לו גם הלחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעוה"ז ובעולם הבא יהיו נדונים בגיהנם. והנה הוא מצווה עליכם שלא תחוגו את חג המצות אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אח"כ, ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו. ושלא תמנעו את ישראל מעבודתם כי בזה אתם מורידים אותם לבאר שחת כי מאוס בעיני ישו תורת משה ועבודתו. מכאן ולהבא לא תאנסו שום אדם לבא בתורתכם באונס אלא שיבוא ברצונו הטוב כי אם תעשו כן תביאו היהודים לדתכם ותבינו להם שדתם אינה טובה. ... ותינוק פחות מתשע שנים לא תקבלוהו, כי התינוק אינו עושה דבריו בהשכל. ברבות הימים אשר נתאמץ ר"ש ביניהם וחשוב בעיניהם למאמין גדול ודבוק גדול באמונתם, צוה לבנות לו בית ומגדל של סלע ולחצוב בתוך הסלע חדרים, כי אמר; 'כן צוה ישו שיהיה לי מקום מיוחד אשר שם יתועד עמי לצוות על ידי לעמו כחפצו, ואהיה מובדל מכל האנשים ויושב בבית לבדי, כדי שלא יטעו עיני, ולקיים מה שכתוב 'מדבר שקר תרחק''. וכל מחשבות ר"ש היו להתבודד בהם לבל יתגעל במאכלם ובמשתיהם ולבל ישתחוה לצלמיהם כי לבבו נאמן בה' ובתורת משה עבדו. וישמעו אליו הנוצרים כי האמינו בו מאד ויבנו לו את המגדל ויחצבו לו בנקיקי הסלע בית מושב לו, וישב שם. ובהיותו סגור ומסוגר במגדל הסלע היה עובד ה' בכל נפשו ולומד את תורת משה כל היום וכל הלילה, וחבר פיוטים לרוב מאד וישלחם לחכמי ישראל בבבל למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור, וכתב 'דעו בית ישראל המאמינים בה' ובתורתו התמימה כי היא תורת אמת וישראל נקראים נחלתו, אני שמעון כיפא הסובל באהבתו כל הצרות רעות ורבות, כי אני יודע האמת והשקר, הנה תקבלו ממני הפיוטים שעשיתי כדי שימחול ה' לי ולכם, כי כל מה שעשיתי עשיתי בשביל שלומכם ולישועתכם. ...והראו הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין, וכלם אמרו שהם טובים ונעימים ושהם ראוים שיאמרו החזנים בתפלותיהם ומשם נפוצו בכל תפוצות ישראל ונתקבלו בכבוד, וישימו לחוק לישראל להתפלל בכל הגולה ע"פ אלה הפיוטים והם יגינו ויליצו בעד המחבר, ועד היום נוהגים לאמרם כל שבת ושבת..." .