פורים במחיצת הרב קוק זצ"ל

"המעיין הנובע במלוא עוצמתו"

מזכירו של הרב קוק בתקופת שהותו בלונדון, הרב שמעון גליצנשטיין ז"ל, סיפר:
"בשני זמנים בשנה התגלה הרב בכל הדרת גדולתו, ונתגלה הזרם הרוחני של המעיין הנובע במלוא עוצמתו – בפורים ובליל חג השבועות. לא קל להעלות על הכתב ולתאר את הפורים במחיצתו של הרב, הוא היה כל כך עשיר ברוחניותו, עד שקשה להגבילו ולהכניסו במסגרת צרה של מאמר. לזה צריך להקדיש ספר רב כמות ואיכות!" ['מזכיר הרב', עמ' י"ז – י"ח].


אהבת ישראל מן התורה

את הסיפור הבא שמענו מפי ר' שלמה בר חיים הי"ו, בשם אביו ר' אברהם חיים הקלמן זצ"ל, שהיה ממקורבי מרן הרב קוק:
"השעשוע של ליל פורים בבית הרב היה כך: אחרי קריאת המגילה, התיישבו הרב קוק והרבנים המקורבים אליו מסביב לשולחן. בין המסובים היו ר' דוד הכהן 'הנזיר', הרב יצחק אריאלי, הרב יעקב משה חרל"פ, ואבי זצ"ל. במרכז השולחן הייתה צלחת עם יין, ונתנו לכל ת"ח כפית קטנה, שבעזרתה הוא לגם מהיין מדי פעם.

הרב קוק ישב בראש השולחן, ואמר לתלמידי חכמים שישבו עמו: תאמרו לי איזה פסוק שתרצו, מכל מקום בתנ"ך, ואני אביא לכם ממנו ראיה הלכתית שחייבים לאהוב כל יהודי (אפילו הוא רשע גמור)!

כמובן, זה לא היה קל להוכיח זאת מכל פסוק... בכל אופן, הת"ח שהסבו עם הרב, ניסו גם הם לדרוש כמוהו, ואף להתווכח עם דרשותיו, אך עם כל גאונותם הוא תמיד גבר עליהם, ובסוף נותרה המסקנה הברורה שחייבים לאהוב כל יהודי...

הלימוד הזה במצוות אהבת ישראל נמשך כל הלילה, עד שעלה עמוד השחר והגיע הזמן לתפילת ותיקין".


"צריכים לשתות בפורים!"

סיפר הגאון ר' יצחק אריאלי זצ"ל:
"בפורים היה (מרן הרב) שותה הרבה עם כל אחד ואחד והיה עליז מאוד. בישיבה הייתה השמחה גדולה. גם אמר שמי שיתן תריסר בקבוקי בירה, יוכיח מכל מה שיזכירו איזה פסוק או מאמר, שצריכים לשתות בפורים. ואחרי הפסקת השירים והריקודים היה נכנס בחדרו וישב ולמד וכתב כאילו לא היה כלום" [פורסם מכת"י ב'עטורי כהנים' אלול תשס"ט].


מלתא דבדיחותא

סח הסופר אז"ר: את הסיפור הזה שמעתי מפי הרב קוק ז"ל באחד מימי הפורים.
בישיבת וולוז'ין היה מנהג שבכל פורים היו תלמידי הישיבה בוחרים להם "פורים רב", כלומר רב לפורים, שתפקידו היה לבדח את דעת החברים. פעם ראה אחד התלמידים שה"פורים רב" מחקה את מנהגיו של ר' יצחק (מוולוז'ין, ראש הישיבה) ושם אותו לצחוק. מיהר אל ר' יצחק לספר לו שה"פורים רב" עושה את הרב לצחוק וללעג. ענה ר' יצחק: ודאי קיים ה"פורים רב" את המצוה "חייב אינש לבסומי בפוריא", ואולי עשה לפנים משורת הדין והוא שכור לגמרי ואין מדקדקין בשכור.

אמר המלשין: הלא אומרים, כל מה שאצל השפוי בריאתו, מתגלה אצל השכור על לשונו. שמע מינה, כי המלגלג גם כשהוא שפוי יש בלבו לעג על הרב.

ענה ר' יצחק: אם כך הוא, למה אין הקצבים מלעיטים את הבהמה יין ואחר כך יבדקו בלשון הבהמה ויראו מה שיש בריאה שלה, כי הלא ידוע שרוב הטריפות הוא מחמת קלקול הריאה, ועל ידי זה היו נשמרים מהטריפה, אלא שסימן זה ובחינה זו נכונים רק כלפי אדם, ולא כלפי בהמה...

[הסיפור הופיע (בקיצור) לראשונה בעתון 'ההד' שבט תרצ"ד].


סוכריות יין

זקני ירושלים מספרים, כי מרן הרב קוק היה נוהג ביום הפורים למצוץ סוכריות-יין, כדי לקיים בכל רגע מצוות 'חייב אינש לבסומי בפוריא'.