יצירה

הרב קוק, בבואו להגדיר מהי יצירה, מתבטא כך: "כָּל יְצִירָה אָפְיִית בָּאָה תָּמִיד מִשְּׁנֵי הַמְּקוֹרוֹת בְּבַת אַחַת: מִמְּקוֹר הָרוּם הָאֲצִילִי שֶׁבְּשֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמָה בְּחֶבְיוֹן עֻזָּהּ, וּמִמְּקוֹר הַתְּכוּנָה הַחָמְרִית בְּמַאַפְלֵי הַרְגָּשׁוֹתֶיהָ" (שמונה קבצים ב, רנב). רוצה לומר, יצירה אמיתית, המבטאת נאמנה את אופיו של האדם, היא תוצר של מפגש בין הצדדים העליונים של אישיותו לבין רגשותיו הארציים. החיכוך בין הנשמה לרגשי החיים מוליד יצירה המבטאת את המימד הפנימי של החיים בעולם הזה. בהתאם לזאת, מוסיף הוא במקום אחר (שם ג, כה): "צַעַר הַיְצִירָה הַטְּהוֹרָה הוּא מֵעֵין צַעַר הַנְּבוּאָה". כלומר הצער שחווה אדם בבואו ליצור יצירה אמיתית, דומה הוא לצערם של הנביאים בבואם להתנבא. כאן וכאן מדובר על חיבור בין עולם הרוח לעולם החומר, על חשיפת האמת הפנימית המסתתרת מבעד לזיוף ולשקר של המציאות הגלויה - פעולות שמטבע הדברים מלוות בייסורים.

היצירה היא תוצר של מפגש בין שני עולמות מנוגדים כביכול: מחד גיסא - היוצר מתאר את החיים. הוא מנסה לחשוף את העומק הגנוז בחיים הארציים, המלווים מעצם טבעם בגסות חומרית. מאידך גיסא - היצירה נובעת משאר רוח, היינו מעולם עליון, נשמתי, שנאלץ לצמצם ולהגדיר את עצמו כדי להופיע בעולם הזה. מפגש זה, בין מציאות תחתונה הנאבקת לגלות את המהות הצפונה בה, ובין מציאות עליונה המתקשה להתגלם - גורם צער אדיר. עם זאת ודווקא בשל כך, ככל ששני הצדדים הללו יופיעו כל אחד במציאות בעוצמה רבה יותר - כך תתהווה יצירה גדולה יותר.

למרות האמור לעיל, מדגיש הרב קוק (אורות הקודש א, קסח), כי "דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר הוּא לְהַפְסִיק אֶת הַיְצִירָה מִמִּי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצֶרֶת תָּמִיד בְּטִבְעָהּ. בְּכָל עֵת שֶׁהַלֵּאוּת הָרוּחָנִית מְעִיקָה, אֵין זוֹ בָּאָה כִּי אִם מִפְּנֵי שֶׁחוֹשֵׁב הַיּוֹצֵר שֶׁהַיְצִירָה עָמָל הִיא"; היינו למרות הצער המלווה את מעשה היצירה יש לזכור כי צער אין פירושו מאמץ מלאכותי: מי שהוא יוצר מטבעו אינו יכול להפסיק את שטף היצירה המפעפע בו. אם אדם חש כי היצירה איננה זורמת אליו בטבעיות אלא היא מאולצת, סימן הוא כי היצירה נתפסת אצלו כדבר חיצוני לנפש הדורש עמל ויגיעה מעושים; מה שאינו ראוי, כי היצירה היא חשיפת האמת הפנימית-טבעית של האדם, והיצירה הפרטית של האדם היא ניצוץ מן היצירה הכללית, וכשם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, היינו הוציא את הטבע הפנימי של העולם אל הממשות הגלויה, ועשה זאת "שֶׁלֹּא בְּעָמָל וִיגִיעָה" (שם), כך על היוצר לחשוף את פנימיותו באופן טבעי.