עסקת שליט- סיכום בניים

החברה בישראל, על כל גווניה חצויה בשלוש וחצי השנים האחרונות בשאלה מה הוא המחיר שעם ישראל צריך לשלם תמורת שחרור חייל חטוף, בפרט כמובן, על שחרורו של גלעד שליט. המחלוקת מתלהטת מפעם לפעם ובעיקר ברגעי הכרעה בהם נראה שהממשלה עומדת להחליט האם לאשר את העסקה עם החמאס או לדחותה. רגע מהסוג הזה בו נראית העסקה קרובה יותר מתמיד עומד לפננו בשבוע האחרון. הסיבה המרכזית לכך היא העובדה שהמתווך מטעם ממשלת גרמניה הצליח ככל הנראה לגבש הצעה שמקובלת על ארגון החמאס ושלדעתו קרובה גם לעמדותיה של ישראל. בהקשר לכך נראה כי המחלוקת ביחס לעסקת שליט חוצה גם את הממסד הביטחוני במדינת ישראל הרמטכ"ל גבי אשכנזי ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, האלוף במילואים יעקב עמידרור ובכירים נוספים התבטאו במפורש בעד העסקה ומנגד ראש השב"כ יובל דיסקין ראש המוסד מאיר דגן ורבים אחרים מתנגדים בתוקף לעסקה המתגבשת. גורם חצי צבאי נוסף שנכנס לעובי הקורה הביטחונית היו ראשי מכינות קדם צבאיות חילוניות ודתיות שהגישו מכתב לשר הביטחון (בחתימת 33 ראשי מכינות קדם-צבאיות) בו נכתב כי הם מתנגדים "לשחרור אסירים כבדים עם דם על הידיים תמורת החזרתו של גלעד שליט". בראש ההתארגנות כך פורסם עמד, ראש מכינת רבין, דני זמיר, שהיה אחד מאנשי הצבא הראשונים שהציפו את הדיון הציבורי בישראל בתהיות על התנהלותם של חיילי צה"ל בעת מבצע "עופרת יצוקה".
אחת ההתנגדויות התקיפות ביותר לעסקה באה מצד השב"כ. לפי נתוני השב"כ 63% מאסירי חמאס ו- 67% מאסירי הג'יהאד האיסלאמי ששוחררו בעבר בעיסקאות חילופי שבויים חזרו לשורות אירגוני הטרור והוציאו לפועל או ניסו לפגוע בחיילים ואזרחים ישראלים. בנוסף לכך 180 אזרחים ישראלים נרצחו בפיגועים שביצעו מחבלים ששוחררו בעיסקאות עבר עם ישראל. ההתנגדות הזו מותקפת על ידי אנשי מטה המאבק למען שחרור גלעד שליט הטוענים כי השיקול הביטחוני מחייב דווקא את החזרתו של שליט הביתה כיוון שהחזרתו תרומם את מורל החיילים שידעו כי תמיד ינסו לשחררם אם הם יפלו בשבי. עמדה זו, המקובלת גם על שר הביטחון ברק, מסבירה מדוע במטה המאבק למען גלעד שליט ניתן לראות קציני צבא בכירים בדימוס כתא"ל חזי משיטה.
ביטוי מפורש להתלבטות הקשה ולמחלוקת שחוצה את ישראל בשאלת שליט, אפשר היה לראות גם בישיבות המרובות של הפורום הממשלתי המצומצם (פורום השביעייה) בו דעות השרים נחלקו כשהשרים ברק מרידור וישי בעד עסקת החזרת השבויים ואילו השרים ליברמן, בגין ויעלון נגדה. המחלוקת בין שרי הממשלה אינה חדשה וגם ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט התקשה לקבל את דרישות החמאס בגלל הספקות הללו. ביטוי לכך הם דבריה של שרת החוץ לשעבר ויו"ר האופוזיציה כיום ציפי לבני שאמר בראיון (11.12.08) כי כל ממשלה ישראלית רוצה לשחרר את בניה וגם רוצה שלא יהיו מלחמות אולם לא תמיד הדבר מתאפשר. "אם חושבים שאני יכולה עכשיו לשחרר את גלעד שליט או שהממשלה יכולה והיא לא רוצה, זה לא נכון. הממשלה תמיד צריכה להיות אחראית לחיילים שהיא שלחה, כולנו רוצים שלא יהיו הרוגים אבל חלק מהנכונות להלחם זה כי אין לנו ברירה אחרת. לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה".
כך או כך אחד המקומות המעניינים אותם חוצה עסקת שליט הוא דווקא הממסד הדתי. מתברר כי פוסקים חרדיים ובעלי עמדות לאומיות מתונות, כמו הרב עובדיה יוסף מתייחסים אל עסקת בצורה שונה מרבנים לאומיים בעלי נטייה פוליטית ימנית. הראשונים טוענים שצריך לשחרר את החייל בכל מחיר כיון שברור שהשארתו בשבי החמאס היא הריגתו ואילו לגבי המחבלים המשוחריים אין ודאות שאלו ישיבו לעסוק בטרור ולכן הברי – קרי חייו של גלעד, קודם לשמא – החשש מהטרור, ולעומתם האחרונים מדברים על הכלל ההלכתי שקובע כי לא פודים שבוי ביותר ממחירו. הבדל הזה, מלמד כי קביעת עמדה הלכתית בנוגע לחילופי שבויים אינה קשורה לפסיקה נטו אלא נראה שעמדות הרבנים מושפעות מעמדותיהם הפוליטיות. אין דרך אחרת להבין את הפער הגדול בין התשובות ה"הלכתיות" השונות שניתנות על אותה שאלה.
המחלוקת הזו, כמו גם הוויכוח הציבורי הקשה מצביעים יותר מאלף עדים על הקושי שניצב בפני ראש הממשלה נתניהו בשאלת שליט. ראש הממשלה כידוע פרסם בספריו ואמר לא פעם כי אסור לבצע עסקה מן הסוג הזה, יש להעריך גם כי עמדתו הבסיסית לא השתנתה גם כיום ועדות לכך היא ההתקפה החריפה של גורם בלשכתו על הרמטכ"ל אשכנזי. אותו גורם אמר כי הרמטכ"ל אינו פועל כאיש צבא וביטחון בסוגיית שליט אלא כיו"ר עמותת ההורים למען גלעד. מנגד קשה לראות את נתניהו מתעלם מעמדות המצדדים בעסקה בהם גם הרמטכ"ל שר הביטחון ושרי ש"ס. כיצד תיפול ההכרעה בסופו של דבר קשה להעריך כרגע. עם זאת לאור המחלוקת העזה בציבור הישראלי נראה שאין מנוס אמיתי מלקבוע כללים מוסכמים לעסקאות מן הסוג הזה. כללים אלו צריכים לקחת בחשבון את שתי עמדות היסוד שיש בשאלה בחברה הישראלית ולהגיע למען עמק שווה המוסכם על כולם. קונצנזוס כזה אולי לא ימנע את חטיפת החייל הבא אך ייתכן שהוא יקטין את הויכוחים הציבוריים להם היינו עדים ארבעת השנים האחרונות.