זקיפות קומה מול ברק והשמאל

ראשי ישיבות ההסדר יכלו להגיב בכל מיני צורות להנפות השלטים ההולכות ומתרבות בחטיבת כפיר, לאו דווקא בתוך הביינישים אלא גם בקרב החילוניים בעלי המוסר הפשוט.
הם יכלו להגיד שלא לגיטימי לגרש יהודים. הם יכלו להגיד שזה לא בסדר לשלוח את צה"ל לבצע משימות כנגד אזרחי המדינה הנאמנים. הם יכלו להגיד ששר הביטחון עושה חוכא ואיטלולא מהחוק ומשתמש בחיילי צה"ל בצורה צינית לקידום מטרותיו הפוליטיות השנויות במחלוקת.
אבל במקום כל אלו הם בחרו בדרך הקלה ביותר – לגנות את החיילים הפשוטים. את שר הביטחון הם לא גינו, הוא הרי שליח של הקב"ה לתקן את העולם. הוא שליח של ראשית צמיחת גאולתנו.
אז זה נכון שהם לא הראשונים, ואצטרך לחבר עוד כמה ידיים כדי לספור את כל הפעמים שבהם אנשים מתוך המחנה שלנו פנימה גינו את חבריהם לדרך, אולם בכל זאת הדבר מקומם מאוד.
אין ספק שקשה הרבה יותר לחייל לקבל את ההחלטה בשטח: להניף שלט, או לסרב בפומבי, או לסרב בצנעה, להיות סמרטוט או לבצע חס ושלום ועוד. אך גם אם נבוא ונטען שהמעשה של החיילים לא בסדר האם זו סיבה מספיק טובה לעשות יד אחת עם שר הביטחון ברק (שנדמה שאחדות מפלגתו נמצאת כרגע במיקום גבוה יותר בסדר העדיפויות שלו, מאשר ביטחון המדינה) ולצאת באופן מוצהר נגד החיילים?
הרי בסופו של דבר, חיילים אלו הם מיטב הבחורים שהתגייסו לצבא כדי להגן על המדינה מפני אויביה. רוב מניפי השלטים כלל לא היו במסלול ההסדר, וחלקם ויתרו על המסלול כדי לשרת את המדינה ולהיות מ"כים וקצינים. אי אפשר לטעון שהם פועלים לפירוק הצבא. הם עשו את מה שהיה נראה להם לנכון לעשות, וכפי שאמר אחד מהם: "התגייסתי לצבא כדי לשמור על המדינה- וזה בדיוק מה שעשיתי"!
במקום להיות הפודלים של אהוד ברק ולשרת את האג'נדה השמאלנית, החליטו החיילים לעשות מעשה – להודיע שיש הרבה 'משוגעים' שלא מגרשים יהודים. מה לעשות שהדרך היחידה להעלות נושא לדיון ציבורי היא עשיית מעשה חמור וקיצוני.
אין זה סוד שהתקשורת מעלימה מידע כדי לקבוע את סדר היום הציבורי, ולעצב את דעתו של האזרח הקטן. החיילים בחרו בצעד קיצוני כדי לפתוח דיון על נושא שהתקשורת השתיקה- האם זה בסדר לגרש יהודים, האם זה חוקי, האם יש על זה דגל שחור משחור, והאם המשמעות היא שכל חייל חייב לסרב.
אולם אנחנו, 'ברוב איוולתנו כי שגינו', זרקנו עצמות לתקשורת, גינינו אותם, אמרנו שהם לא בסדר, וכך בעצם חברנו לשמאל.
לעיתים, אני נזכר בספרו של גור'ג ארוול 'חוות החיות'. כבר לפני 50 שנה חזה ארוול שיהיו חזירים שייכפו את עצמם על החברה, וינסו להסביר ש"כולם שווים, אבל יש שווים יותר". החזירים שאבו את כוחם מהחיות, אם החיות לא היו משתפות פעולה עם החזירים, ממילא האחרונים לא היו מסוגלים להשליט את עריצותם. אם אנחנו לא נשתף פעולה עם ברק, בלון האוויר יתפוצץ ויעוף כלא היה, אך אם נמשיך להתפתל, לא להביע את עמדתו ברבים, נמשיך להתקפל בפניו, ולהתלכלך בבוץ בתוכנו – השמאל ינצח.
אין לי כל ספק שאף רב לא התכוון לסייע לשמאל, אבל התקשורת אינה מבינה הבדלים כמו 'הם לא בסדר אבל צריך עיון אם שר הביטחון בסדר', או 'חייל חייב להתחמק מביצוע הפקודה, אבל אסור לו להניף שלט', או 'החייל יגיד שהוא חולה ואז יוותרו לו' ועוד כהנה וכהנה התפלפלויות של בית מדרש שהציבור בישראל לא מבין.
בואו נחתוך את הדברים: כשחייל עומד מול גזירת גירוש יהודים האם יסרב או יציית? כל אדם שפוי יסרב - ולא צריך שהתורה תגיד לנו את זה - כי גירוש זה פשוט לא אנושי, גם גירוש ערבים. כמובן, גם התורה קובעת שצו ה' קודם לצו המלך, וכפי שאמר הרמב"ם "ואין צריך לומר שאם גזר המלך לבטל מצווה – אין שומעין לו".
נוותר על פלפולי סרק ונקבע לעצמנו בצורה חד משמעית: התורה מדריכה את חיינו, מכוחה אנו פועלים, בזכותה אנחנו נאמנים למדינה, והתורה היא זו שקובעת לנו את גבולות הגיזרה.
דור מנהיגי העתיד של מדינת ישראל יצמח מאנשים בריאים, שמוכנים להתעמת עם השלטון במקרי הצורך. אנשים שמסוגלים לומר שיש להם קווים אדומים, אנשים שלא נכנעים לגזרת המלך – אנשים כמו הרב אליעזר מלמד.
בפרשת וישלח מסופר שיעקב אבינו נאלץ להתכופף בפני עשו, שכן הוא עוד לא היה חזק, משפחתו הייתה דלה, וילדיו רכים. כך נאלץ העם היהודי להתנהג בגלות, אולם אנו חיים בדור של גאולה וכעת זה הזמן לזקיפות קומה לאומית.
זקיפות קומה לא צריכה להיות רק כלפי חוץ. זקיפות קומה היא קודם כל פנימה, בתוך הציבור הדתי לאומי, ובהבעת עמדה אמיצה, אחידה ועיקשת כלפי שר הביטחון.
לא החיילים אשמים, הם לא הכתובת, הם אולי האישה המוכה. האנס הוא שר הביטחון (וראש הממשלה), שמנצל את חיילי צה"ל לקידום אג'נדה שמאלנית ולעשיית הון פוליטי על חשבון כולנו. הוא מכניס את הפוליטיקה לצבא, ואין צביעות גדולה מאמירתו בדבר הוצאת הפוליטיקה מצה"ל.
עלינו להתייצב בגאון ולומר: ברק, אנחנו חיילים נאמנים לה' ולתורתו. אל תכניס אותנו למצבים שיביכו אותך. לא נרתע מאיומים והפחדות. "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" – אם תשתמש בצבא להגנת עם ישראל וארץ ישראל אנחנו איתך, אבל אם תחייב אותנו לעבור על ההלכה אז "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".