חיינו ורוח חכמים...

לאחרונה מתחזק הדיון סביב ההתאמה של מנהגי היהדות כפי שאנו נוהגים אותם כיום לתקופה שבה אנו חיים. תקופה שבה יש שינויים גדולים ועצומים באורח החיים של היהודים, ארץ ישראל נבנית, אוטוטו רוב יהודי העולם חיים בארץ ועוד. חג הסוכות הוא דוגמא טובה לקושי הזה, של התאמת רוח חז"ל והתושב"ע למציאות שלנו. חז"ל קובעים בנוגע לסוכה ש"תשבו כעין תדורו" ומדברי הגמרא שם מובן שהכוונה שכל מה שאנחנו עושים בבית בימי הסוכות נעשה בסוכה. ולכן מדברי חכמים אנחנו צריכים להוריד את המחשב והטלוויזיה לסוכה, ואת המיטה והמטבח. זאת כוונת חז"ל.

בפועל, בגלל הגלות ושכחת התורה (ואולי גם הקור האירופאי) לאט לאט התחילו לארגן את סוכות מחדש ולקבוע גדרים חדשים ומעתה: "עיקר ישיבת הסוכה הוא אכילה ושתייה ושינה" (משנ"ב) והאכילה החייבת היא רק "אכילת קבע". והרמ"א גם מוותר לנו על השינה ואם קר לנו הרי שאנחנו פטורים. והסוכה עצמה הפכה למין מקדש-מעט – "שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא קדושה ולא דברים של הבלי הבלים כי מצות הסוכה היא קדושה גדולה כידוע ... על-כן צריך לשבת בה באימה ויראה בבושה וענוה ... ולא יכניס לתוכה עכו"ם שהסוכה צלה דמהימנותא ... ואז בורחת הקדושה" (כף החיים) [וחסידי חב"ד עוד מחמירים וכלל לא ישנים בסוכה כי היא "צלא דמהימנותא" ומי אנחנו שנלך לישון גב לגב עם השכינה רח"ל].

כך שאבסורדית אנחנו ישנים בבית [מלבד המהדרים שבינינו או מי שיש לו מרפסת-סוכה], אנחנו משתמשים בטריקים כדי לאכול בבית: אוכלים בעמידה במטבח, אוכלים רק כמויות קטנות, נמנעים ממזונות, מסתפקים בפירות וחטיפים – והכל בשביל שייחשב הדבר רק כאכילת ארעי. ובפועל אנחנו יורדים לסוכה רק פעם-פעמיים ביום [לאכול עם הילדים]. אבל מנגד, אנחנו מקפידים לאכול בעבודה רק בסוכה (או שאוכלים בטריקים הנ"ל) וכן הולכים בימי הסוכות לאכול רק במסעדות שיש להן סוכה בחוץ. ולמה זה אבסורד? כי כוונת חז"ל היא שרק מה שאנחנו עושים בבית נעשה בסוכה (אך מה שאנחנו לא עושים בבית צריך להישאר כתמיד) – וכמו שבימי החול הרגילים אוכלים בעבודה ללא סוכה ואוכלים במסעדה ללא סוכה כך גם בימי הסוכות הדבר מותר [בדיוק כמו שאנחנו הולכים לטיול אנחנו לא משתמשים בסוכה – וזהו דין "הולכי דרכים" הפטורים מן הסוכה שנשתייר לנו].

אז במה נבחר?
מחד, ברי לי שזאת היא כוונת חז"ל המקורית, ומאידך – האם נזרוק על 1000-2000 שנות פרשנות של אבותינו ונקפוץ חזרה לימי רבי עקיבא העליזים? מה נעשה? האם הפתרונות שקבעו ראשונים ואחרונים היו לחינם? האם לחינם "הלכה כבתראי"? האם נוותר על הגדרים והביטויים שנוצרו עד כה? האם הרמ"א מכיר אותנו פחות טוב מהתנאים והאמוראים ולכן הוא ויתר לנו על שינה בסוכה? ר' עקיבא מכיר את המציאות שלנו יותר טוב מפרשני השו"ע?
[ודוגמה למציאות שהשתנתה היא למשל בניינים רבי-קומות. כיצד ינהגו שוכניהם בסוכות? מרפסות סוכה בוודאי שאין שם ומלבד הפארק השכונתי הצר (שהשכנים מתנגדים שתתפוס אותו) הרי שצריך לרדת 20 קומות לסוכה? גם להם צריך למצוא פתרון (בעיקר אחרי שהרב אלישיב אסר עליהם להשתמש במעלית שבת)]

יש כאלה שמדברים על שינוי נוסח התפילה (כי קשה להגיד דברים כמו עם בזוי, שסוי וכו') או.קי. אז נשנה את התפילה ואת הסליחות ואת הקינות – זה עוד אפשרי (אחרי שנסכים סוף על "ברוך שאמר" לפני "הודו"), אבל מה לגבי ההלכה [שגם אותה רוצה יואב שורק לשנות]? אנחנו חוזרים שוב ושוב לבעיה הישנה: אם נוותר על "האוצר הישן והטוב" שלנו מי מבטיח לנו ש"נגיע אל המנוחה והנחלה"? או כפי שהיטיב לתאר זאת יואב שורק (שמרבה לדבר על נושא שינוי התפילות) בעצמו: "הדבקות בנראטיב הישן נראית כנוסחה מנצחת ... אפשר לחוש חוסר נוחות עם תפילה אנאכרוניסטית, אבל היא חלק מעיסקת חבילה שמניבה - אין להכחיש - פירות נאים".

זה מזכיר לי את הסיפורים אודות הגר"א, אשר מחד רצה לעלות לארץ בשביל להיפטר "ממנהגי פולי"ש הארורים" ומנגד נמנע מלעלות לארץ כיון שאז היה מתחייב לנהוג כדיני השולחן-ערוך שאותם רצה לשנות. ותאמרו "וכי הגר"א לא יכל לכתוב לעצמו ספר הלכות מחדש?" ובכן, כנראה שלא. גם אנחנו ואפילו הגר"א בתוך עמינו יושבים ואין בידינו לשנות את ההלכה (לצערינו). לא בצורה מודעת ומסודרת.