אשמים עד שיוכח אחרת

השבוע מלאו 30 ימים לרצח במועדון בתל אביב. בעקבות כך התקיימה עצרת זיכרון ומחאה ושם נאמר "תפקידנו למצוא את זכויות האדם ואת האהבה בתוכנו".
ללא כל ספק צריך למצוא את האחראי לרצח ולהעמיד אותו לדין, אלא שגם הציבור הישראלי והתקשורת צריכים לעשות חשבון נפש – למרות שנכון לרגע כתיבת שורות אלו הרוצח עוד לא נמצא ואין לאיש מושג מי עשה את זה, רוב הציבור הישראלי בטוח שמדובר ב'חרדי'. זה לא קרה בטעות, ערוצי החדשות השונים בכל השבוע ההוא דאגו לצרוב בתודעה הישראלית שהרוצח בוודאי חרדי. מספיק לראות את הטוקבקים בכל האתרים כדי להיווכח עד כמה הצליחה התקשורת להחדיר את המסר הזה – למרות שעד עתה, חשוב להדגיש, אין כל הוכחה או סימן לכך שמדובר בחרדי.
מדוע התקשורת התגייסה כדי לומר שמדובר בחרדי, מדוע היא לא אמרה לרגע שאולי מדובר ברצח על רקע לאומני? מדוע היא לא העלתה אפשרות שמדובר בסכסוך בין חברים שהסתיים רע מאוד? לאנשי התקשורת פיתרונים, אך לציבור הישראלי האמת לא ידועה, מבחינת הציבור הרוצח הוא חרדי.
אינני חרדי ומעולם לא הייתי כזה, אבל אני מצפה מכל אלו שרוממות הדמוקרטיה וזכויות האדם בפיהם לשמור גם על זכויות האדם של הציבור החרדי ולא להכליל אותם ולהכפיש אותם ללא כל הוכחה.
אגב, גם אם יתברר בסופו של דבר שמדובר בחרדי, האם זו סיבה להשמיץ את כל הציבור החרדי, הרי אין ביניהם כמעט רוצחים או אנסים, התורה מצווה אותם על כך והם ממושמעים מאוד. אחוזי הרצח והאונס בקבוצה הזו נמוכים בצורה ניכרת ביחס לקבוצות אוכלוסיה אחרות. האם מקובל בישראל להאשים קבוצות שלמות רק כי איש אחד חטא? הרי תמיד אומרים 'זה לא כולם, זה רק הוא'.
פעם טענו שבדמוקרטיה 'אדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו'. מדוע כלל זה תקף רק באופן חד צדדי? האם הציבור החרדי לא ראוי לאותה מידה של הגנה וכבוד (ומה עם טיפת אהבה כלפי ציבור שנדרש בעצמו לכך?), לפחות כפי שמקובל להגן על ציבורים אחרים בישראל, ולא להכפיש אותם?
בתקווה שיבוא היום שהתקשורת לא תחרוץ את דינו של אדם ואת הדין של קבוצת אוכלוסיה כלשהי, בטח ובטח מבלי שתוכח אשמתם.