מצוות האב על הבן

הרב יצחק לוי הוא לשעבר יו"ר המפד"ל ושר החינוך

השבוע נפתחה שנת הלימודים תש"ע בשעה טובה ומוצלחת. כרגיל וכמקובל, לקראת תחילת שנת למודים מוצפים אנו במאמרים ובכתבות בתקשורת, העוסקות בענייני חינוך ובעיקר בעניינים האקטואלים המטרידים את הציבור בישראל כגון האלימות בחברה הישראלית, רמת ההשגים הנמוכים להם זוכה מערכת החינוך במבחנים בין לאומיים, ומנסים להציע לכך פתרונות כאלה ואחרים.
חושבני שאנחנו מחפשים את המטבע מתחת לפנס ולא במקום הנכון. ההתמקדות בבית הספר כמקום החינוך העיקרי של ילדינו מוטעית ומסיחה את הדעת מן המקום העיקרי שבו מתחנכים ילדינו – הבית.
החובה ההלכתית לחינוך הילדים היא על ההורים. בית הספר הוא פתרון מאוחר שהחל כנראה בתקופת התנאים בגלל אילוצים שונים (ילדי יתומים וכדו'), ובגלל ירידת הדורות, ריבוי ההורים העניים ועמי הארצות שלא היה ביכולתם לחנך את ילדיהם ולשכור להם מלמדים. עם רבות השנים נוצרו מערכות חינוך המשמשות כשלוחיהם של ההורים לעמוד ולחנך את ילדיהם. אך גם מערכות חינוך אלו אינן באות במקום הבית בכל מה שנוגע לחינוך. ואמנם בעניין הידע יש לסמוך על בית הספר, אך בעניין החינוך ליראת שמיים, למידות טובות לדרך ארץ וערכים, אין לסמוך כלל על בית הספר ויש להשען בעיקר על החינוך בבית.
רוב רובו של הזמן הילד נמצא בבית ושואב את חינוכו מן הבית, הוא נמצא בפחות ממחצית השנה במסגרת בית הספר, ובמחצית שנה זו הוא שוהה במסגרת בית הספר שליש מהיום במקרה הטוב. לעיתים נדירות יותר בעיקר ברשתות התיכוניות, ניתן למצוא ילדים שלומדים ביותר ימים, עד שני שליש משנת הלימודים, וביותר שעות בבית הספר בזמן הלימודים.
בנוסף על כך, בבית הספר יש הרבה מאד גורמים משתנים אשר אינם מאפשרים חינוך רצוף ומעמיק במשך שנות לימודו של התלמיד. יש חילופי מורים לעיתים קרובות ואין מורה אחד דומה למשנהו. הילד גם אינו תלמיד יחיד בכיתה והשפעת חבריו עליו ועל חינוכו רבה היא בין לטב בין למוטב, ולא תמיד בידי ההורים לכוון דברים אלו, לא בקשר למורים ולא בקשר לתלמידים, חבריו של בנם.
לכן על ההורים לעשות מאמץ גדול כדי לשלב את ילדיהם בבית הספר הטוב ביותר שהם יכולים והמתאים לדעותיהם ולמגמותיהם. אך בין אם הם מצליחים בכך ובין אם לא, יש על פי רוב, ויתור ופשרנות בבחירת בית הספר בגלל בעיות חיצוניות כמו מרחק מהבית, מחוייבות ליישוב או לשכונה וכו'.
ועל כן לעולם יש לראות את ההורים כמחנכים העיקריים. אל להם, להורים, להשליך את יהבם על מערכת החינוך בלבד. מובן שאנו צריכים לעשות כל מאמץ לרומם את מערכת החינוך שלנו, שתהיה טובה ומועילה לתלמידים שלנו עד כמה שניתן, אך מערכת החינוך לא תופסת את מקום הבית. ועל כן על ההורים לקחת אחריות ראשונית ועיקבית לחינוך ילדיהם ולא לסמוך על בית הספר. ומכיוון שמדובר בעניינן רציני ביותר:עתיד ילדינו, מאד הייתי רוצה שההורים יקחו תפקיד זה עליהם ברצינות רבה. בבית אין חופש, לא גדול ולא קטן. החינוך הוא בחג ובמועד, בשבת ובחול, ביום ובלילה, בכל רגע ורגע.
אנא הורים יקרים, קחו פקדון כה יקר וכה חשוב זה שנמסר בידיכם על ידי ריבונו של עולם לאורך ימים טובים, וטפלו בו במלוא הזהירות הרגישות הנחישות והאהבה. קחו אחריות מלאה והשקיעו בהתאם. שימו לב לכל הקורות אותו ועשו כמיטב יכולתכם לגדלו לתורה ולמצוות, למידות טובות ולערכים נכונים, לאזרחות טובה ולאהבת הבריות. תעזרו ותסתייעו בבית הספר שאז הוא יעשה את מלאכתו נאמנה. אך זכרו שהוא רק שלוחכם, והאחריות כולה עליכם במלואה.