מהפיכה ערכית בחינוך

שוב התפרסמו נתוני הזכאות לבגרות, ושוב מייללים אצלנו אודות ההישגים הנמוכים של מגזרים רבים. אבל אם נעצור לרגע – מהו ההישג הזה ששמו בחינות בגרות? הלא האוניברסיטאות כמעט מתעלמות ממנו והוא מוכנס רק כרכיב בתוך השקלול על גבי המבחן הפסיכומטרי. מדינה שלמה יודעת שחלק גדול מאוד מציוני הבגרות אינם אלא תוצאות שקר שהתקבלו במבחנים בהם העתקות אינן נדירות כלל. יש אפילו מגזרים שהתמחו בנושא, כיון שכדי להראות "תוצאות" המנהלים ואולי אפילו המפקחים מעדיפים להתעלם מהתופעה.
לשאלה "מה למדת היום בביה"ס ילד חמוד שלי"? התשובה לאחר 12 שנות לימוד היא : למדתי שכדי להשיג תוצאות שיקדמו אותי בחיים אני צריך לשקר!
האם זה ה"תוצר החינוכי" שבו אנו מעוניינים? האם חייו יהיו טובים ומאושרים? האם יהיה תורם ומועיל לחברה כשזה הבסיס המוסרי שלו?
כבר מזמן הגיע הזמן, כלשונו של ד"ר סוס, למהפכה ערכית. העיקר יהיה החינוך למידות טובות, לאהבה וחום, לתרומה לחברה, לבניית עולמו הרוחני של התלמיד.
כמובן, גם לימודים וציונים ומבחנים. צריך את זה כדי לבנות עתיד מקצועי, אך לא זהו העיקר, אלא למי שרוצה להגיע לאוניברסיטה. אגב, לא כולם רוצים וגם לא כולם מתאימים גם אם הם חכמים מאוד. עובדה היא שמתוך מסיימי הבגרות בארץ – חלק גדול לא פוקד אוניברסיטה כלל. יתרה מזו, מה מרגישים אלה שלא קיבלו תעודת בגרות ? שהם כישלון! אך לא רק כישלון מקצועי אלא כישלון חינוכי שהרי מערכת החינוך מציבה יעד זה מעל לכל!
כשמדובר בחינוך דתי, יש לשוב ולהזכיר את איגרתו של הרב קוק (אגרות-ראיה, קע, המכונה בפי כל "איגרת החינוך") בה הוא כותב : מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר.
הדרך לכך היא האמונה והקריאה בשם-ה', ואי-אפשר לחנך באמת ליושר וטוב אלא בדרך זו: כל מה שתהיה מושרשת בלבו של אדם יותר הקריאה בשם ד', כן יגדל טובו וישרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה כולה...הטוב והיושר של האדם היא התכלית היותר נשגבה שלו, ושהקריאה בשם ד' והשרשת ידיעה זו היא ההכשרה היותר בטוחה למגמה זו, עד שהמגמה וההכשר הנם דבר אחד ולא יתפרדו.
אף שיתכן חינוך למידות ודרך-ארץ שאינו מזכיר את שם-ה', אך הוא לקוי ואינו מגיע למטרה האמיתית. למרות זאת, עדיף חינוך כזה מאשר המצב הנכחי.

היישום של חינוך זה אינו אלא בלימוד-תורה: לתכלית השרשת הקריאה בשם ד' ... דרוש תלמוד קבוע, משחר טל הילדות של האדם, על כן לקח מקום בראש החינוך הישראלי תלמוד תורה, ודוקא תלמוד תורה ולא ידיעות אחרות, שאין מטרתן כ"א להכשיר את האדם למלחמת החיים, ולא לעשותו טוב וישר לפני ד' ואדם. זאת היא הדרך העתיקה, אשר בה הלכו אבותינו מעולם, וע"פ דרך זה נשמר שם ישראל בכלל, והצליחו גם עשו פרי.
מה אם-כן מקומם של לימודי-חול בחינות בגרות לימודים אוניברסיטאיים? התשובה היא : הכשרת האדם למלחמת החיים נחשבה בנו תמיד למדרגה השניה של צדדי החינוך, ולא עצם מטרתו.
כיצד הגענו למקום הנמוך הזה, בו ציונים הפכו עיקר והאישיות טפלה? ובכן : עם ישיבתנו בארצות הגויים, אשר המטרה הראשית של חנוכם אינה כ"א ההכשרה של האדם למלחמת החיים, והדרישה של הטוב והיושר...נחשבו בכל זאת לטפל נגד ההכשר אל החיים החמריים ומלחמתם, חדר גם בנו רוח כזה.
לכן עלינו לזכור תמיד:
מרגישים לחץ כבד ברוחם מדאגת החיים הזמניים של בניהם, והרשו להם לצרף לתכונת החינוך חול אל הקודש, אל נא ישכחו, כי צירוף זה צריך שמירה גדולה, שלא יבא הדבר לידי זיוף המטבע החינוכית שלנו בכלל...אל נא ישכחו...לא לימודים שמגמתם היא הכשרות חומריות, יצאו ביחוד מציון, אלא "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים" .